או חברותא או מיתותא. - האמנם? (זרמו, חולירעס)
ואולי החברה היחידה שאפשר להתמיד בה אינה אלא חברת עצמנו?
אז ביליתי יום שלם בחברת חבריי האהובים והאהובים פחות.
נהנתי רוב הזמן אם להודות, אבל היו רגעים בהם תהיתי האם באמת אנחנו
מכירים את חברינו הטובים ביותר, והאם הם באמת מכירים אותנו?
האם בצוק העיתים אתם נוהגים לבקש את עזרתם ויודעים לקבלה, או שאתם
נמנים על אלו שמעדיפים לרחוק ואפילו להסתיר את רגשותכם האמיתיים?
האם תדעו לזהות עצב בעיניי חבר טוב, בזמן שכולם מאמינים לחיוך שעל שפתיו?
אתם יודעים, במענה האוטומטי הזה כששאולים לשלומכם, האם גם אתם מפטירים:
"הכל בסדר, הכל רגיל" ואת אשר אינו רגיל, אתם כובשים בלב?
היי, אני דאגרו ואני מיזנטרופית מאושרת.
http://www.youtube.com/watch?v=iRYMdAQWsmc&feature=related