או חברותא או מיתותא. - האמנם? (זרמו, חולירעס)

היה אפשר להשתמש במינוח המרוכך

של ההגדרה, כאוב נפש. אבל אני בעד לכנות את הילד בשמו.
וניכר שנפשו חולה.
האם יש בכך כדי לבוז לו, או לחוש עליונות עליו? וודאי שלא.
ואני לגמרי בטוחה שלא לכך רינתי התכוונה.
 

W a b b i t

New member
ההסטוריה חוזרת

אם הוא נזיר בודיהיסטי שמצית עצמו סתם באמצע הרחוב כמחאה על מלחמת ווייטנאם
או נזיר בודהיסטי שמצית עצמו במחאה על כיבוש טיבט בידי סין, האם גם אז זה עצוב?
האם גם אז הוא מעורער נפשית?
יש אנשים שבלי לשים לב מוצאים עצמם מגויסים (ללא מודעות) למען מטרה או דרך, בלי
אמצעי לראות את ההגיון שבמעשיהם מבחוץ. כותב זאת לאחר שקראתי את המכתב שלו.
אדם שכותב שרוה"מ אשם במותו, זה די פתטי ובנאלי, אפילו כשמדובר בביבי.
 
על פי החדשות, 80 אחוז מגופו מכוסים בכוויות

קשות, והוא מאושפז בטיפול נמרץ בשיבא.
חסוס, אין לי מילים.
 
אני זורמת איתך, חולירע.

אני לא יכולה לומר שאני באמת באמת מכירה את כל האנשים סביבי.
נדיר שאני מבקשת עזרה, לרוב אני שומרת דברים לעצמי..
אין הרבה ששמים לב, למרות שאני ממש שקופה...
גם כשאני מנסה לשים ארשת פנים אחרת..

אני אדע לזהות אולי רק על מישהי אחת..
בכל זאת חיוך מזויף ואמיתי.. מרגישים בהבדל.

אני תמיד עונה הכל בסדר.. חרגיל, מוסיפה איזה חיוכון..
את האמת אני שומרת לעצמי.
 

רינתי77

Active member
אני לא רואה שום סיבה לשתף

את העולם ואשתו במחשבותי ורגשותי בנושאים אינטימיים.
אני משתפת מעט מאד אנשים. אני צריכה להיות מאד קרובה לאדם
אותו אני משתפת ולהיות בטוחה שאני יכלה לתת בו אמון.
את האנשים הקרובים אלי אני "קוראת" מצויין, ואני מאמינה שזהו
פועל יוצא של הקרבה בינינו. אני קולטת גם אחרים אבל לא עושה עם
זה דבר כי זה לא ענייני.
 
ברור, אין ספק.

אני צריכה להיות מאוד קרובה לאדם כדי שהוא ישמע ויראה את הקרביים שלי בחוץ.
צריך מישהו חזק כדי להכיל אותי.. לדעתי לפחות.
 

רינתי77

Active member
גם צריך מישהו

שבנוסף להיותו מסוגל להכיל, יהיה לו את הרצון לעשות את זה.
להכיל אדם נוסף דורש אנרגיות לא מבוטלות.
 
זה מובן מאליו.

אין לך את הרצון=את לא יכולה להכיל.

אבל רצוי שזה יהיה אדם שיתן גם לך להכיל אותו.
 
למעלה