או קיי, חביירים, טיים אאוט.

או קיי, חביירים, טיים אאוט.

זמן למחשבה. בילי עלתה על העניין אתמול בבוקר - "אנשים חדשים" היא קראה לזה, ותהתה אם "אנחנו מבריחים אותם". לצערי, נועה ואני נאלצים לומר שזה בדיוק העניין - אנחנו מבריחים אותם, לפחות לפי מה שעולה מהמיילים שאנחנו מקבלים מהם, וגם מצד הנהלת תפוז שאיפשרה לנו במה. רק היום קיבלתי מייל שציער אותי מאוד, ממשתתפת חדשה שעוזבת אותנו מכיוון שאינה זוכה כאן להבנה. ודאי שמתם לב שכאן בתפוז יש בעייה אמיתית עם עצים ארוכים. כל דיאלוג בין שניים, גם כזה שבו כל אחד מוסיף משפט או הערה, (הרבה אחרי שמזמן אבד הקשר לנושא ההודעה הראשית) גורם לעץ כולו לקפוץ לראש העמוד, וכתוצאה מכך דוחק למטה את שאר ההודעות, ביניהן הודעות של מצטרפים חדשים. ביומיים האחרונים מקבלים נועה ואני מיילים מאנשים טובים שניסו להשתלב, אבל מודיעים בצער רב ש"הם לא מוצאים את עצמם" ובעיקר שהם מרגישים לא רצויים בקבוצה הזו שמהר מאד ברור שהיא סגורה ומגובשת. ואנחנו שואלים - אז בשביל מה הייתה כל הטירחה? אם רצינו להמשיך לדבר עם עצמנו - יכולנו להישאר באורט. מתוך הפורום עלתה הקריאה לעבור לפורטל גדול, לרענן את השורות, לחדש. הפורום הזה אינו שייך אקסלוסיבית לותיקי אורט ו-Y נט; הוא שייך לכל מי שבוחר להיות בו כעת, חדשים כוותיקים. אז אנחנו מבקשים - אנא, שרשרו רק כשרלוונטי לנושא, וכן, אפילו פתחו הודעה חדשה עם לינק לעץ שאליו התכוונתם. וזה לא יילך אם רק נועה ואני נקלוט את המצטרפים החדשים. תנו מקום למתחילים חדשים להצטרף לפורום שלנו - הרי זה מה שרצינו, לא? החלטנו על קו משותף של עידוד הודעות שאופיין הוא התחלות חדשות על פני הודעות שעסוקות בנבירה אינסופית במחוזות הכאב. הגישה שלנו היא שכל דלת שסגרנו אחרינו צריכה - ויכולה - לפתוח אותנו אל מסדרון חדש של אפשרויות. אז קדימה, אחים ואחיות. בואו נתחדש ונתרענן וניפתח בפני אנשים, דעות ורעיונות חדשים.
 

noa128

New member
מבקשת לחדד

זה לא שאין מקום לכאב. נהפוכו - קבוצת תמיכה היינו וקבוצת תמיכה נישאר, והכאב הוא חלק מהעניין- עם זה נראה לי שאין ויכוח, אבל אנחנו נמצאים כרגע בנקודת זמן (התחלה חדשה של הפורום בפורטל גדול ופתיחת השערים למצטרפים חדשים) שמחייבת אותנו, את כולנו - להקפיד על המינון. ועוד דבר - שלא יובן חלילה שלא היתה עד כה קבלה של גולשים חדשים ע"י כל או רוב המשתתפים הותיקים - הייתה גם הייתה, אלא ששאר ההתנהלות נטלה את העוקץ מבחינתם מסבר הפנים היפות שבהן התקבלו. וחבל. נועה.
 

נגוהות

New member
../images/Emo142.gif

אנשים יבואו ואנשים ילכו, אין צורך בהלקאה עצמית. כמו בכל פורום יש הנכנסים לטעום, לשאול, לבדוק, להרגיש את המקום, חלקם ילכו מסיבה זו אחרת ולאו דווקא בשל הגבוש הקיים כאן מתקופת אורט. קבלת הפנים החמה שלכם, נועה ואורי, התשומי שאתם מרעיפים על כל חדש - נאים בעיני
אישית - לא בטוחה שמקומי כאן, הרי אני נאחזת בישן וכרגע לא מתחילה מחדש. אבל - יש לי תחושה שהפורום הזה יפרח וישגשג בעיקר בגלל איכות הקולות הנשמעים בסביבה.
 
ניסית פעם...

להשתלב באיזה פורום בתפוז? פורום שקיים הרבה זמן? זה לא קל... ולא רק בתפוז. ומה לעשות, אנחנו - לא פורום חדש. חדשים בתפוז כן, אבל הגרעין הקשה אלו שהכי פעילים כאן, נמצאים בפורום על צורותיו השונות כבר יותר משנה (חלקנו אפילו יותר משנתיים). זה לא קל להתחיל, לא רק מחדש..... אז אנחנו פה ולא באורט כי אנחנו רוצים עוד חברים בפורום, ורוצים עוד תגובות ועוד אנשים חדשים.... אבל - אם היינו רוצי לאבד את הגיבוש ואת הקשר, לא היינו עוברים בתור "פורום" שלם, אלא כאינדווידואלים - כל אחד לאן שמתאים לו. אז כן, יש התייחסות לחדשים. וכשיש הודעה שמישהו חושב שיש לו מה להגיד - הוא מגיב. אבל כמו בכל פורום ותיק, יש את האינטריגות, הבדיחות הפנמיות (מס' 15) שכולם מכירים, את ההכרות האישית מעבר לדפי הפורום שנרקמת בין האנשים וכו'.... וזה קיים פה כי אנחנו לא פורום חדש, רק מתחילים מחדש במקום הזה. אני פשוט לא מבין מה הכוונה שלכם?? שכולם יפסיקו לכתוב כדי לתת את הבמה לחדשים? אם כן, אז למה באנו?? חדשים מוזמנים כמובן לכתוב, לכאוב להתייעץ ולהגיב. אבל הם צריכים להשתלב בחברה קימת, כי זה מה שאנחנו. וזה נכון לכל פורום שמישהו ינסה להכנס אליו חוץ מפורום חדש לחלוטין, ללא הסטוריה.
 

noa128

New member
חדש מתחדש או סתם עובר דירה

דורוני, מבקשת להבהיר - ההתנהלות של הפורום כרגע וכל המעבר הזה נבעו מרצון מאד ספציפי של כותבי הפורום לחזור "לעיר הגדולה" ולרענן את השורות. אז אם המטרה העיקרית הייתה לשמור על הגיבוש והקשר - מה מנע מכולנו לעשות את זה באורט? ואם המטרה הייתה לרענן את השורות בכותבים חדשים - בואו נעשה את זה. כל מה שאורי ואני מבקשים לומר הוא כך: כמו שזה התנהל עד עכשיו - כותבים חדשים התקשו להרגיש רצויים. עובדה. ולסוגיה הזו נדרשנו אורי ואנוכי להגיב. אז אנחנו לא אומרים שאין מקום לאוירת הפורום החמימה - פה אני מסכימה עם נוגה - מה שהפך אותנו בעבר לאטרקטיביים נמצא ויימצא גם הנמשך, כל עוד אנחנו כאן - מילת המפתח היא מינון, לא לשפוך את התינוק עם המים אם תרצה. וגם - הגישה שמבקשת מכותבים חדשים להשתלב לאט לאט מתאימה ונכונה כשמדובר בפורום חי ושוקק בסגנון ימי ווי נט העליזים - אבל אני מזכירה לך שהפורום הזה היה במוות קליני בשבועות שקדמו למעבר לכאן, והייתה כאן הסכמה מקיר לקיר שרק מעבר למקום שיאפשר הצטרפות חדשים ימנע את פיזורו. בקיצור - אין כאן איזו קביעה אבסולוטית, רק בקשה לשים לב לעניין הזה בכל מה שקשור לשרשורים, כי בעיניים שמביטות מבחוץ ורוצות להשתלב - אין כאן מקום לאנשים חדשים. נועה.
 

נעמייה

New member
דעתי

כשנכנסתי לכאן שמתי לב לגיבוש ולהיכרות ביניכם (לא היה קשה להבחין בזה, ואין בזה שום פסול), והיום הבנתי שהגעתם מאתר "אורט" כלשהו היישר לכאן. לפעמים יש הודעות בסגנון זו של היום (של העוברת אורח) שרק מי שבא מאורט, יכול להבין ואולי מפה נובעת בעיית ההשתלבות של החדשים. לא מבינים על מה מדברים... וקשה להשתלב. בפורומים של תפוז מעלה אדם שאלה / תהייה / נושא שמציק לו / נושא שמשמח אותו.... או כל דבר אחר שקשור איכשהו לנושא הפורום, ואז האחרים מביעים את דעתם / תמיכתם / עצתם וכו'. וכאן, לדעתי, פשוט נצטרך להשתפשף. פחות הודעות אישיות שרק חברי אורט מבינים ויותר הודעות אישיות/כלליות/וכו'.. שקשורות לנושא הפורום. וליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר
 

פילאטוס

New member
אני מציעה לקחת קצת אוויר. ../images/Emo140.gif

אנחנו בבית החדש רק כמה ימים, וממילא אנחנו לא "בעלי הבית". הרי זה כל הקסם הווירטואלי: גם אני נעה פה בין אינטימיות עם מכרים ותיקים, צורך להביא את עצמי בלי עיגול פינות, סקרנות לגבי קולות שטרם שמעתי, מבוכה של זרות, גישושים בקצב שלי ועוד מרכיבים שונים ומשונים שעושים את הסלט שלי בתוך קבוצה וירטואלית. ה"בית" הזה לא "שלי" יותר משל כל אחד. אולי אפשר לחשוב על החלל הזה כעל מקום ציבורי לגמרי, פתוח, בחינם, ואפשר לעמוד בו לפעמים בפתח, לפעמים להציץ מהחלון, לפעמים לתפוס פינה, לפעמים לדבר באמצע המעגל. והשאלה הישנה והחשובה: מה זה "להתחיל מחדש". הרי התחלה מחדש היא לעולם לא לצליל חצוצרות, או על שטיח אדום. היא תמיד כרוכה בפרידה מהישן, באבל עליו, בליקוק פצעים, בללמוד לנשום מהתחלה. אני מקווה אף אחד לא חושב ש"תפקיד" הפורום הזה לנפק עידודים אוטומטיים בנוסח "כל סוף הוא התחלה חדשה" וגו'. האם אין פה מקום למי שבדיוק נמצא בשלב של "נבירה אינסופית במחוזות הכאב"? מן הסתם כל אחד נקלע ללופ הזה, כשהדלתות והחלונות נטרקים ונדמה שהכל אבוד, ואז לאו דווקא מתאימות מלים שבלוניות של עידוד. לפעמים צריך להיות עם מישהו שם, להיכנס קצת לנעליו, לתת מקום לכאב שלו. זה לא פשוט, אבל לזה קוראים הכלה. בקיצור, להתחיל מחדש כולל גם את החורבן שלפני שמתחילים, גם את החרדה במהלך ההתחלות, גם את השמחה כשמתחילים ללכת, וכל שלב לוקח את הזמן שלו אצל כל אחד בקצב אחר ובאופן אחר. ו"חדשים"? כולנו גם חדשים, ויש מקום גם לזרות הראשונית. זה שיעור לא רע לחיים, לנשום גם את הזרות הראשונית ולא לברוח כי לא תמכו בי מיד ובחום. שווה להיכנס הנה כמו שנכנסים לכל מקום שיש בו כמה אנשים ש"מכירים" ממקודם. גישוש, רחרוח, התבוננות, ניסוי ותעייה של השתלבות. אני באופן אישי (כאילו שיש לי איזה "אופן כללי" בכלל...) מעדיפה התוודעות טבעית, בקצב הנשימה, ולא מאולצת, חגיגית ופלסטיקית. אז... לא לברוח. כאן, בדיוק כמו ב"חיים", יש לדברים קצב משלהם. כדאי להקשיב לו.
 

miriam77

New member
נדמה לי שזה שיר של אמיר גלבוע

"אני הולך ונעלם מעצמי ופתאום אני רואה את עצמי הולך לפני עצמי. ולו לפחות דמעה על לחיי לא שחוק לא בכי. זה עצוב כדי בכי. ואני לוחש אל עצמי הו אחי אחי. ואחי הולך לפני ונושא את פני.ועיניו בעיני.וישני באיני.ואנא אנו בא.ואנו על תהום בה."
 

פילאטוס

New member
אני הולכת עם השיר שהבאת כל היום,

מרים. שוב ושוב קוראת אותו, בכל פעם משפט אחר נדקר לי בבשר. ועיניו בעיני, וישני באיני. תודה לך עליו. יש ימים שכל מה שאני צריכה זה שיר שיגיד אותי, ואתה הבאת לי אחד היום. ראיתי שאת בת 102, וצחקתי. איזה דיוק לאינסוף...
 

נעמייה

New member
את כותבת נורא יפה,

אבל מה הקשר של כל זה, למה שאני כתבתי? (שירשרת אלי את התגובה שלך, ולכן הנחתי שצריך להיות קשר). ואם להתייחס למה שאת כתבת, גם אני חושבת שבהחלט יש מקום למי שנובר במחוזות הכאב, שכן התחלה חדשה כרוכה בפרידה מהישן כמו שאמרת, באבל עליו, בליקוק פצעים וכו'. אני חושבת שיש מקום לפריקת כאב שנובע מסופים, שיתוף של התחלות חדשות וכל מה שביניהם. ולגבי ה"חדשים", לא "כולנו" חדשים. אכן שווה להיכנס ולנסות... ובאמת לא צריך "לברוח" אם לא מצליחים להשתלב מייד.... אף אחד לא הציע התוודעות מאולצת, חגיגית ופלסטית ואכן היא תהיה ידידותית - ההתוודעות - אם תהיה טבעית אבל מה בין כל זה ובין הענין שלאנשים קשה להשתלב כאן, כי קבוצה של חברים "ממקודם" (ושוב, זה לגיטימי) מדברת בשפה שלא כולם מבינים... ? לזה התכוונתי - במילים הכי פשוטות לעיל. הסבתי את תשומת לבכם כתגובה לאוריגמי, וזה נראה לי הכי פשוט - אם שמים
ועוד משהו שאני מסכימה איתך... כדאי באמת לקחת קצת אויר
 

פילאטוס

New member
נעמייה ../images/Emo13.gif

שרשרתי את התגובה ההיא בפשטות להודעה האחרונה שקראתי, וכתבתי מהבטן, מה שעלה לי ממול. אני קצת תמהה על עניין הקודים. נו, אז עוברת אורח לא הסבירה ב ד י ו ק למה היא מתכוונת בשמחה שלה על שהצליחה טכנית להגיע לפורום שכאן. זה מה שמעורר כעס? יש עוד מיליון עניינים שאפשר להתייחס אליהם, ואם ממש דחוף, אפשר פשוט לשאול, כפי שנדמה לי שעשית, וזה אחלה. אני מזמינה אותך ואת עצמי לטייל בחדר בנחת, לדבר על מה שעולה, ולהכיר לאט לאט. כמו בחיים, כמו בפאב, כמו במסיבה. ותודה על המחמאה
 

נעמייה

New member
פילאטוס...

איפה ראית שמשהו מעורר כעס?! כשדיברתי על עוברת אורח, לא התכוונתי אליה ספציפית, אלא נתתי דוגמא קטנה לענין שרציתי להביא לתשומת לבכם, ובטח שלא הבעתי כעס. איפה ראית כעס????? תבדקי שוב. אמרתי שאם נשים יותר
, נוכל פחות לדבר בשפות אישיות (מה שלגיטימי ושקורה באופן טבעי בין אנשים שמכירים זה מכבר) ויותר בשפות כאלה שכולם יבינו, כי זה מקום חדש עם אנשים חדשים. שיהיה לכם בהצלחה
צ'או
 

או פק

New member
טיים אין , קופס אווט.

אולי אתה יכול לתת דוגמאות? אני לא חושב שבזמן קצר כל כך אפשר כבר לבוא בטרונייה לחברי הפורום "הותיקים". ואם כבר אז למה דווקא כלפי הותיקים? למה לא להדריך את המשתתפים החדשים למלא הודעותיהם תוכן ועניין ולא להיכנס ולומר שלום מבלי שיספרו קצת על עצמם ומה הביא אותם דווקא לפורום הזה? זה מאוד קל לבוא בטענות לותיקים כי כמי שיודעים דבר או שניים אחד על השני יכולים הם לכתוב הודעות "מקודדות" שזר לא יבין. ואתה יודע מה, זה בסדר גמור וזר לא צריך להבין, אלא אם כן הוא השתתף, פסיבי או אקטיבי, בשיחות בפורום. מכיוון שלא היה מספיק זמן לקוראים פאסיבים לשבת ולתהות על קנקנם של משתתפי הפורום אני מניח שאותם "חדשים" פשוט קפצו ראש לקלחת. זה לא חכם לעשות בפורומים, למעט פורומים מקצועיים בהם אין קשר רציף והמשתתפים הם בעיקר אקראיים. כאן, כמו בהרבה פורומים בתפוז המשתתפים מפתחים קשרים ארוכי טווח בתוך ומחוץ לפורום ואכן זה קשה להשתלב לתוך קבוצה כזו, אבל בלתי אפשרי. זה נכון לעודד פתיחות של ה"ותיקים" אבל אותם משתתפים חדשים חייבים לתת לותיקים ולעצמם הזדמנות רחבה. להשקיע בהודעה הראשונה וליצור בה גירוי להמשך שיחה, לדאוג שההודעה תוקפץ אם היא נידחקה למטה וכד'. אני מביא קישור ל"מדריך הטרמפיסט" לפורום צלילה שגם הגיע לתפוז כשהוא כבר מגובש חזק מאוד. אפשר ליצור משהו ברוחו. (כל הזכויות למדריך שמורות לאבי ע. מנהל פורום צלילה)
 
שלום שיכון ותיקים... ../images/Emo3.gif

סליחה על ההעדרות כל היום. הרבה נכתב פה בינתים, והכל ראוי לתשובה. אנסה לכלול ולהתייחס להכל. לטובת אלו שהכירו אותנו רק כאן, אני מוכרח להודות שגם אני חדש בלהתחיל מחדש: נכנסתי לפורום במקומו הקודם רק בחודש האחרון, למיטב זכרוני. אם השתמע מדברי חוסר כבוד לכאב הזולת, לא התנסחתי טוב: לא זו היתה הכוונה. הנקודה שרציתי להעביר היתה שקצת נתקענו בתבנית חוזרת על עצמה בנושא אחד ספציפי - והרי במעבר לכאן רצינו לחרוג מההתמקדות בנושא הגירושים בלבד - ובקו שחוזר על עצמו, ללא נסיון לפרוץ דרך מתוך הדכאון. גם המנדט שקיבלנו מתפוז הבסס על חריגה מהמסגרת הצרה של גרושים - הרי כבר יש להם פורום כזה. מדוע, אם כן, תישאר כאן חיילת שהלהתחיל מחדש שלה הוא רומן טרי ומסעיר עם בן גילה? מה ישאיר כאן בחורה שביצעה פריצת-דרך משמעותית במסלול ההתפתחות האישית שלה? איזה ענין תמצא כאן אשה שכנראה יש לה הכרזה גדולה בבטן, אבל היא לא מצליחה להרגיש שייכת בתוך הטון הרווח כאן? ולמען האמת, האם חשבתם כמה צריך להתאים את עצמו לכאן אדם שההתחלות החדשות שלו היא קניית דירה לראשונה בחייו, וקבלת החלטה אמיצה מאוד מבחינתו לפרוש ממקום עבודתו בטרם עת אחרי שנים רבות? הכל שאלה של איזון; הכל שאלה של פרופורציות. יש מקום לכאביה של אם חד-הורית הנאבקת כלביאה בכל החזיתות בדיוק כמו לאדם זר, שעצם הכניסה לכאן היא כבר התחלה חדשה עבורו. לעמוד כקבוצה מגובשת כלפי מצטרפים חדשים, משמע לחייב אותם להתאים עצמם לאורח ההתנהלות ההיסטורית של הפורום לדורותיו - לא עמדה אטרקטיבית מדי, תסכימו איתי. ההתאמה צריכה להיות דו-סיטרית, ב"תנאים של חיבה", בלבוא מתוך אנושיות, כך אני חושב. שפה פנימית, קודים, איזכור שמות ומונחים ללא פירוש - לכל אלה יהיה כנראה מקום באיזה שהוא זמן, כשנתגבש כאן עם הזמן לקבוצה חדשה. הבוטום ליין הוא המושג "חדש", כך אני רואה את זה. הרי עצם נוכחותנו כאן הוא התחלה חדשה לכשעצמה. יש בזה משהו מרגש כל כך... ושיהיה לכולנו טוב.
 
כן, אבל

כשנכנסת חיילת כזאת ואומרת שיש לה קשר חדש. ועונים לה "איזה יופי, איזה כיף... הפרפרים האלו זה נהדר". אוקי, אמרו את זה... ו..... למה אתה מחכה מעבר לזה. אם מישהו מציב שאלה\בעיה - הוא מקבל תגובות. אבל "שלום, אני חדשה פה" יכול רק לקבל תשובה כמו שנתנה ע"י נועה " ברוכה הבאה, מוזמנת להשאר". כשהיא תיפתח ותספר יותר, תתיעץ תגיב תשתף.... נוכל להגיב יותר. אני לא תוקף או מנסה להתעלם או לנגח את הנקודה שלך... אני פשוט לא מבין מה הנקודה שלך... מה אפשר להגיד למישהו שאומר "שלום אני חדש ואני מתחיל XYZ" ?
 
דורון, אתה עושה לי חיים קשים -

- וזה טוב. אתה שואל שאלה פשוטה, ודורש תשובה ישירה... ומכריח אותי להתמקד בשאלה מה אנחנו, ומה אני רוצה. אין לי תשובה מהמותן. השאר אותי עם זה בינתים, טוב?
 

פילאטוס

New member
מחשבות (אין לי כותרת)

אוריגמי, אני יודעת שהכוונות שלך טובות, באמת, אבל אני, הוכבדו לי פתאום כנפי הדמבו שלי. רק הגענו, למיטב זכרוני כל משתתף "חדש" זכה להתייחסות, אחד התלונן שלא קיבל תמיכה כפי שציפה (אז מה? חתמתי באיזה מקום להיות נאהבת על כו-לם בכל מחיר? וחוץ מזה, זה קורה, גם במשפחות הכי טובות), תפוז לוחצים (למה, בעצם?) - והנה עוד לפני שהתחלנו לנשום באופן נורמלי, כבר מתחילים לדבר על פני הפורום לאן, איפה טעינו, מה מותר לנו להגיד, איך כדאי לנו להגיד וכו'. אני לא חד-הורית. אני גם לא מתגרשת, מתחתנת, פנסיונרית, עוברת דירה, מתאהבת (
) וכו'. אני סתם אשה שקפצה לפני מיליון ימים וירטואליים לפאב קטן שנקרא ל"התחיל מחדש" בווי-נט, היתה "חדשה" המון זמן (כמו כל אחד מ"שיכון הוותיקים", גם אתה), הקשיבה בסקרנות ורק לאט לאט גיששה, נשארה כי מצאה שם המון קולות כובשי לב, נדדה עם הקולות הללו ברחבי ויי-נט, קמה ונופלת ומתרסקת ומחובקת ומהרהרת ומתפלספת עם אנשים שתמיד מצאו בשבילי אוזן, נמלטה איתם מגסות הלב של ויי-נט לקהילות של רשת אורט, שהתה איתם שם בבדידות מזהרת - ושמחה מאוד להתנחל איתם על אי תנועה בלב עיר התפוזים הסואנים. זה הכל. אני לא נושמת כשמסדרים אותי בשלשות, גריפון. אני אשמח אם הקהילה הזאת תתקיים, אבל הייתי רוצה לעוף, לא להתנהל עם רצועה על הצוואר. אני שמחה שיש לנו כאן סיכוי להכיר עוד אנשים, אבל אני לא תחנת ייעוץ, עידוד ודרבון. אני לא מתחייבת לתמוך בכל אחד, לא מתחייבת לדבר רק על התחלות חדשות, לא מתחייבת להתחיל מחדש כלום, למעשה לא מתחייבת, נקודה, אלא להיות מי שאני כשאני ואיפה שאני. אני מקווה שיהיה לי כאן מקום. אם לא, חבל. השמים הם הגבול של קהילה וירטואלית, להבדיל מהארבע קירות של כל קהילה אחרת. אז אולי במקום לבזבז כל כך הרבה אנרגיה על מה לא בסדר אצלנו פה, כדאי לחזור למקום קצת פחות פטרוני, פחות בהול, לזכור שחוקי הרייטינג לא חלים עלינו, ולקוות שמי שמוצא כאן קול אחד או שניים שפורטים לו על נימי הנשמה - יישאר, ומי שזקוק למשהו שלא קיבל כאן - ימצא מקום שיתאים יותר לצרכיו כאן ועכשיו. הפורום לרשותנו, לא אנחנו לרשות הפורום. כמו בחיים. אני מתגעגעת לשניכם, נועה ואתה, כחברים מן המניין, בלי לקבל מכם אצבעות נו-נו והאשמות שעדיין אין לי מושג למה הן מתייחסות בדיוק (אולי תיתן דוגמאות להתעלמות, החמצת פנים או סתם חוסר נימוס כלפי משתתפים "חדשים"?). כולנו אנשים מבוגרים, חיות אינטרנט ותיקות, תן לכול-נו קצת קרדיט. וחמצן. בחיבה גדולה פיל
 
קופי אנד פייסט: מבחר

איפה טעינו, מה מותר לנו להגיד להתנהל עם רצועה על הצוואר מסדרים אותי בשלשות אצבעות נו-נו והאשמות התעלמות, החמצת פנים או סתם חוסר נימוס זה אני אמרתי את כל אלה?
 
למעלה