ניריתסקוטלנד
New member
אזעקה, אני לא מאמינה
אני בארץ. הסביבות 20:30, אנחנו יושבים בסלון של אבא שלי עם המשפחה של אחי ו...... אזעקה. לא שמעתי אזעקה מאז מלחמת המפרץ. אבא שלי גר בקיבוץ נחשון (ליד צומת לטרון), רחוק למדי מהדרום המופגז. 60 רקטות נורו בכחצי שעה, את זה אני יודעת רק מהטלביזיה. בוני רועדת לי בידיים, "מה קורה? מה קורה?". אני מנסה להסביר מה קורה, שהכל בסדר, זאת כנראה טעות, אנחנו מאוד מאוד רחוקים, אבל הלב שלי כמעט יוצא מהחזה מרוב פחד. אין לאבא שלי ממ"ד ואין מקלט בסביבה, לא העלתי על דל מחשבתי את נושא המרחב המוגן.
בוני מצידה, אחרי שהיא אמרה שהיא רוצה לכתוב יומן בחופשה הזאת ולא עשתה זאת עד עכשיו, ביקשה נייר, היא רוצה להתחיל לכתוב את היומן עכשיו (היא בת 8) איזה מזל שהיא יכולה להוציא על הנייר. כנראה שלכתוב היה לה קשה מידי, היא התחילה בציור.
חבל לי שהיא צריכה לחוות את זה אני מקוה שזה פעם אחרונה.
אני בארץ. הסביבות 20:30, אנחנו יושבים בסלון של אבא שלי עם המשפחה של אחי ו...... אזעקה. לא שמעתי אזעקה מאז מלחמת המפרץ. אבא שלי גר בקיבוץ נחשון (ליד צומת לטרון), רחוק למדי מהדרום המופגז. 60 רקטות נורו בכחצי שעה, את זה אני יודעת רק מהטלביזיה. בוני רועדת לי בידיים, "מה קורה? מה קורה?". אני מנסה להסביר מה קורה, שהכל בסדר, זאת כנראה טעות, אנחנו מאוד מאוד רחוקים, אבל הלב שלי כמעט יוצא מהחזה מרוב פחד. אין לאבא שלי ממ"ד ואין מקלט בסביבה, לא העלתי על דל מחשבתי את נושא המרחב המוגן.
בוני מצידה, אחרי שהיא אמרה שהיא רוצה לכתוב יומן בחופשה הזאת ולא עשתה זאת עד עכשיו, ביקשה נייר, היא רוצה להתחיל לכתוב את היומן עכשיו (היא בת 8) איזה מזל שהיא יכולה להוציא על הנייר. כנראה שלכתוב היה לה קשה מידי, היא התחילה בציור.
חבל לי שהיא צריכה לחוות את זה אני מקוה שזה פעם אחרונה.