אז איזה סוג של חולים אתם?

[9צב]

אז איזה סוג של חולים אתם?

סוג אחר של הכרות...

גיל:
מה "דפוק" בכם (לדוגמא ד. קליני, מאניה דיפרסיה, בי-פולר וכ'ו וכ'ו) בעיקר:
מה לדעתכם גרם לזה:
מטופלים?:
מה הטריגרים העיקריים שמציפים לכם את המחלה?:
יש תקווה?:

 

[Lady Stark]

אני אתחיל

גיל: 34
מצב: דיכאון מג'ורי, OCD, חרדה מוכללת
מה גרם לזה: סביבה ומשפחה, תהליכי חשיבה גרועים, גורם X (מי יודע מה הוא).
מטופלת: פסיכולוג ופסיכיאטרית. עדיין מחפשת אחר כדור מתאים.
טריגרים: המון דברים בעולם שמחוץ לכותלי דירתי (בעיקר התנהגות של אנשים), בני משפחה, כישלונות.
יש תקווה: בהחלט. כבר מצליחה להתמודד טוב יותר, עם הזמן והניסיון.

 

[פרפרית התקווה]

...

גיל: נגיד ש23. אני לא רוצה לחשוף את הגיל האמיתי שלי כי יש אנשים שגולשים בפורומים האלו ומכירים אותי אישית.
מה "דפוק" בכם (לדוגמא ד. קליני, מאניה דיפרסיה, בי-פולר וכ'ו וכ'ו) בעיקר: אובחנתי כסובלת מחרדה רגילה וחברתי, דיכאון, סכיזופרניה קלה (לא זוכרת מה המונח) יש לי הזיות לפעמים אבל לא ברמות של סכיזו' קשים ואני מודעת לזה.
מה לדעתכם גרם לזה: אבא שלי היה דפוק ומתעלל רגשית, ההורים שלי התגרשו, עוני תמידי, מעבר דירה מהצפון שאהבתי למרכז שאני לא סובלת, בדידות וחוסר ביטחון בתיכון, קושי במציאת עבודה והחזקת מעמד שם, (נראה לי אני כבר מתחילה לתאר את התוצאה), והיה עוד משהו קשה מאוד שעברתי ב-2008 שקשור בעוני ומעבר דירה ואני מעדיפה לא לפרט, עכשיו גם נוספת לזה אהבה נכזבת ובעיה גנטית.
מטופלים? כן.
מה הטריגרים העיקריים שמציפים לכם את המחלה? הוא, נסיעה רחוקה מהבית, כשצריך לבדוק מצב חשבון בבנק, כשלא עונים לי ומזלזלים בי, הסתכלות במראה, צילומים ועוד ועוד..
יש תקווה? אולי אחרי הניתוחים...

 

[פרפרית התקווה]

עוד דבר

אני לא מאובחנת עדיין, אך אני דיי בטוחה שאני סובלת מעייפות כרונית.

 

[Lady Stark]

תודה על הפתיחות שלך

עייפות כרונית היא סימפטום ידוע של דיכאון כרוני. הדברים האלו באים ביחד.

 

[כולם אוהבים את ישראל]

עצוב/עוני

עצוב כל מה שכתבת מריגש שזלגה לי דימעה שקראתי את זה.....

באמת...

מצטער לשמוע....

 

[פרפרית התקווה]

תודה

 

[אלמינה זאב]

מזדהה עם העוני

נזרקתי מהדירה כי הפסקתי לעבוד ומאז לא מסוגלת או רוצה לחזור וכל מכתב רשום או טלפון בקו הנייח מוריד לי עשרות שנים מהחיים. כמעט נטלתי את חיי על דו"ח חנייה מהטראומה של החובות וההוצאות לפועל וכל שיחה בבית על בעיות כסף מכניסה אותי להתקף זעם

 

[פרפרית התקווה]

 

[kash2]

מעניין U:

גיל: 22
מה "דפוק" בכם (לדוגמא ד. קליני, מאניה דיפרסיה, בי-פולר וכ'ו וכ'ו) בעיקר: דכאון קליני, חרדה חברתית
מה לדעתכם גרם לזה: חברים, משפחה, לימודים.. הרבה לחץ מסביב
מטופלים?: לשעבר, כדורים, פסיכיאטר והכל.. היום כלום, אולי נפתח את זה פעם
מה הטריגרים העיקריים שמציפים לכם את המחלה?: זלזול, בעיקר אנשים שלא שמים לב למה שיוצא להם מהפה..
יש תקווה?: בעבר עבדתי אצל נכים קשים(מסגרת שירות לאומי וזה) קיבלתי שם פרופורציות על החיים, משהו שלא קיבלתי בשום מקום אחר..
תמיד יש תקווה

 

[Lady Stark]

ברוך הבא לפורום

נשמח לשמוע ממך עוד.

 

[Clopen]

שלום

אני לא ראיתי מקום אחר לכך, אז אציג את עצמי כאן.

גיל: 25
מצב: דיכאון בינוני (נדמה לי שקראו לזה "דיסתימיה").
מה גרם לזה: אני לא חושב שאי-פעם הייתי במצב אחר, אז... לידה? אני די בטוח שאם זה לא היה קורה, אז לא היתה לי את הבעיה הזו עכשיו. בין היתר.
מטופל: תרופתית בלבד. השתחררתי מהצבא באוקטובר האחרון אחרי שירות של 6 שנים. בזמן הצבא עברתי טיפולים שיחתיים (בעצם, עברתי את אותו הטיפול שוב ושוב, כי כל כמה חודשים התחלפה לי הפסיכולוגית מסיבה כזו או אחרת והתחלנו שוב מההתחלה). עכשיו הצטרפתי לקופת חולים ע"מ להמשיך בטיפול - ובתקווה גם להגיע למשהו הפעם - אבל שמו אותי ברשימת המתנה ואמרו שייתכן שהיא תיארך גם מעל לשנה. מסתבר שטיפולים פסיכולוגיים נחשבים שם כ"לא דחופים" (לפי המזכירה שאיתה דיברתי).
טריגרים: חוסר הערכה של מאמציי, מצבים חברתיים מרובי אנשים - ובעיקר כל מה שקשור לרומנטיקה. לפני כשנה נפרדתי מחברה שלי לשעבר, אחרי שהיינו ביחד במשך קרוב ל-9 שנים. עכשיו אני לבד, ונורא חסרה לי החברה לחיים שהיתה תמיד שם בשביל לתמוך בי.
יש תקווה: לא כל-כך. בעבר הייתי מאוד אופטימי, וחשבתי שבטוח אצליח לחזור למצב שבו הייתי לפני שהדיכאון נכנס לחיי. אחרי שנים ללא שיפור, ואחרי שהבנתי שבעצם מעולם לא הייתי במצב אחר, אני היום כבר לא כזה אופטימי.

 

[Lady Stark]

ברוך הבא

היי. אני מצטערת שאתה חווה את חוסר התקווה הזה ושכל כך קשה לך לחצות את מבוך הבירוקרטיה עם קופת החולים. אני, אגב, עברתי קופת חולים אחרי שהשתחררתי מהצבא בגלל שגיליתי שבקופה אחרת מתייחסים יפה יותר לעניין הטיפול הפסיכולוגי.
אני רואה ממה שאתה כותב שאתה מחפש טיפול ומניע את עצמך לזה. תקן אותי אם אני טועה...
נראה לי שאתה בדרך הנכונה. וכשתתחיל טיפול קבוע העניינים יתחילו להשתפר.
אנחנו פה לכל דבר.

 

[Lady Stark]

אני רוצה להוסיף

למי מאיתנו לא היה רצון בוער לחזור להיות מה שהיינו כשהיינו יותר "נורמליים".
זה נכון שהמצב שלך לקח ממך הרבה, אבל רוב הסיכויים שהוא גם נתן לך. חכמה, ניסיון, בגרות, חוזק.
אני מציעה שתנסה לראות איך אתה מנסה "לעבוד עם מה שיש". לשאוף לשים את הדיכאון על אש קטנה מבלי לוותר על התובנות שלך ולחזור לימים אחרים. נכון שהם היו פשוטים יותר אבל גם חשוכים יותר
חומר למחשבה..

 

[y8y8]

היי איזה כיף שנפתח הפורום !!!!

גיל: 24
מה "דפוק" בכם: מצבי רוח קיצוניים, דימוי גוף נמוך, הפרעות אכילה, פירוש שלילי של סיטואציות ועוד.
מה לדעתכם גרם לזה: מחשבות אוטומטיות שליליות, אמונות קיצוניות מעוותות שמושרשות מגיל ההתבגרות..בקיצור צורת מחשבה שגויה שקשה לתקן למרות שאני מודעת אליה.
מטופלים?: כן. פסיכיאטרית שגם מטפלת בCBT אבל רק אתמול חזרתי גם לקחת כדורים, אחרי שפאקינג 4 שנים החזקתי מעמד והייתי נורמלית בלי. פתאום המצבי רוח נהיו גרועים יותר והגעתי למסקנה שלא אצליח לסיים את התואר הזה ללא עזרה רצינית מבחוץ.
מה הטריגרים העיקריים שמציפים לכם את המחלה?: עלייה במשקל. התעסקות במראה החיצוני ובגוף בפרט. בעיות עם החבר, בעיות עם החברות. פחד קהל בפרזנטציות בלימודים.
יש תקווה?: כן. כי עובדה שחייתי עכשיו כמה שנים והיה לי טוב יחסית. הכל תלוי בתקופות הלחוצות ובבחירות שאני עושה. חוצמזה שאני לא יכולה לוותר זה לא מגיע להורים שלי, הם אנשים טובים והם לא אשמים שאני נפלתי עליהם ואני בת מקולקלת. זה פשוט לא אשמתם, אני חייבת לתקן את עצמי בשבילם ובשביל עצמי בין היתר.

 

[Lady Stark]

היי וברוכה הבאה

את לא מקולקלת... את עוברת קושי ונשמע ממך שבתוספת הפרעת האכילה יש לך עבר גדול של התמודדות מאחוריך.
מקווה שהפורום הזה ייתן לך נחמה ואולי אפילו עזרה של ממש.
מחזקת אותך

 

[גון שפרד]

אני אני אני פה....

(סתם עבר לי בראש חיקוי ישן של פואד)
24
יש לי דיכאון קל ביותר. לא הובחנתי בזה ואין לי מושג מה המונח הרפואי לזה אבל הבעיה לא בדיוק קריטית. זה דיכאון שבא והולך.
טוב, הדיכאון הוא מבדידות זוגית וחברתית אבל הבדידות נבעה מחרדה חברתית שהייתה לי בילדות ועכשיו נעלמה כמעט קליל! אז מהבחינה הזאת אני אדם טוב יותר אבל ההשלכות של החרדה גרמו לדיכאון מזדמן.
לא מטופל וגאה בזה! למה גאה? לא יודע, אולי כדי שאני אוכל לעבוד על עצמי לבד. ולכן הבדידות............? סתם סתם.... לא יודע למה. טופלתי לא באופן רציף כשהייתי צעיר יותר בנוגע לחרדה ואחרי שיא עברה, לא חזרתי לטיפול. בנוגע לתרופות, אף פעם א לקחתי ואף פעם לא אמרו לי לקחת. נראה לי שכשאני הייתי קטן פחות היו מודעים לחרדה חברתית ולכן לא חשבו לתת לזה כדורים, אל זו סתם השערה שלי....
כמו שאמרתי, בדידות באופן כללי. אני מניח שבמקום ללמוד הריכוז שלי פונה למחשבה על החיים בכלליות ואז על בדידות והופ, ההרגשה הכיפית הזאת בדיוק לפני שטסים ליורודיסני (מהסרטים).
תקווה? אם יצאתי מחרדה חברתית וזה לא לקח לי חצי מהחיים, אני יכול לצאת גם מזה. מישהו יכול להפנות אותי לדלת?

 

[Lady Stark]

היי גון

לא יודעת איפה הדלת אבל אם אראה אותה מבטיחה להצביע לכיוון

ברוך הבא, נשמח לשמוע ממך עוד.

 

[חלומותשל אחרים]

מצטרפת ברגע של ייאוש

גיל: 25
מה "דפוק" בכם: אני כולי דפק אחד גדול. האבחנה- אנורקסיה נרווזה. restricrive type .
מה לדעתכם גרם לזה: למי שמכיר את רשימת הגורמים לאנורקסיה- אז כל מה שכתוב שם + סרטן שדפק לי סופית את החיים בגיל 18.
מטופלים?: אכן
מה הטריגרים העיקריים שמציפים לכם את המחלה?: אני . עצם הקיום שלי. העובדה שאני לעולם לא אהיה מספיק טובה בכלום.
יש תקווה?: כן

 

[Lady Stark]

היי יקירה

אני יודעת שזה נשמע כמו קלישאה אבל החיים עוד לפניך. לי היו זמנים בהם הכל נראה שחור והאשמתי רק את עצמי במצב. עם הזמן ותהליכי התבגרות ועבודה פסיכולוגית את תוכלי למצוא דרך להכניס את הבעיות לכיס הקטן בג'ינס.

אנחנו נוטים לשכוח את זה כולנו בשל הערכה עצמית נמוכה, אבל לכל אחד מאיתנו כאן יש עבר מפואר של התמודדות עם קשיים שלא היינו מאחלים לאף אחד. בסך הכל זה הופך אותנו לחזקים מאוד. אפילו מעבר לממוצע.

אנחנו כאן תמיד בשבילך, ואני אישית מזמינה אותך לכתוב לי במסרים.

תרגישי טוב.