אז איזה סוג של חולים אתם?

[אלומת האור]

 

[אלומת האור]

גם אני

גיל: 38
מה "דפוק" בכם (לדוגמא ד. קליני, מאניה דיפרסיה, בי-פולר וכ'ו וכ'ו) בעיקר: הפרעת אישיות גבולית, חרדה, דיכאון, הפרעת אכילה כפייתית.
מה לדעתכם גרם לזה: גורמים פסיכולוגיים בעיקר, חיים רצופי משברים והתעללויות שונות, המוות של אבי בגיל צעיר, והמוות של אמי בזרועותיי לפני 9 שנים וחצי.
מטופלים?: כן. תרופתית, אצל פסיכיאטרית מדהימה שהיא בעצמה סוג של טריגר, וע"י צוות של סל שיקום (שכרגע אינו יציב ומתחלף כל שנייה וחצי, בערך. סוג של תלויה באוויר בינתיים).
מה הטריגרים העיקריים שמציפים לכם את המחלה?: מצבים של חוסר אונים, תמונות של גורים ואימותיהם בפייסבוק, חגים, ימי הולדת, כל דבר שמזכיר לי כמה שאני לבד בעולם.
יש תקווה?: עד אתמול הייתי אומרת שכן, עם כל הקושי. אני מנסה לזכור איך היה בתקופות קשות ואיך יצאתי מהן, אבל כל תקופה כזו צילקה אותי ככה שנהיה לי יותר ויותר קשה לקום מפעם לפעם. אז אני מנסה להיאחז בכל מה שיש, והיש הזה קורס תחת כובד משקלי, תרתי משמע. אני באמת לא יודעת כבר אם יש לי עוד תקווה. אני במשבר אמונה שהולך ומתעצם, וכל כך חבל לי לאבד את זה.

 

[אדם357]

תודה רבה על פתיחת וניהול הפורום

גיל: 19
מה דפוק בי: דיכאון שאני לא יודע מה ההגדרה המדויקת שלו, אני כן יכול לחוות דברים, ואני כן יכול לצאת מהבית, אבל אני כל הזמן מרגיש רע, יש לי כאב נפשי עצום, לפעמים זה יותר כואב ולפעמים פחות, אולי זה דיכאון בינוני, וחוץ מזה יש לי OCD, שזה סיוט, החרדות הורגות אותי, קשה קשה.... יש לי את זה כבר 4 שנים מגיל 15, הדימוי העצמי שלי נמצא למטה אני מרגיש הכי דפוק בעולם, והתחושה הכי נוראית כל הזמן זה החוסר אונים, והרגשה שאני עומד ליפול מאיזה מקום, שהקרקע עומדת להשמט.
מה גרם לזה: לא יודע פשוט יום אחד זה התחיל, אבל גם לפני זה הדימוי העצמי שלי היה דפוק, והיה לי קצת OCD.
מטופלים: אני לוקח פבוקסיל התחלתי רק לפני שבוע וחצי, וזה מרחיב לי את האישונים, ויש לי על זה חרדות נוראיות, ומחשבות טורדניות, שעות בלופים.
טריגרים: המצב שלי פחות או יותר אותו דבר תמיד.
תקווה: אני נע בין זה שאני מרגיש שכל דבר זה הר ושהחיים גדולים עלי, לבין זה שאני מרגיש שהכל אפשרי ובר השגה ופשוט, אני נע בין יאוש לתקווה, לפעמים הייאוש יותר חזק לפעמים התקווה, ולפעמים באמצע.
תרגישו טוב אנשים חזקים

 

[Lady Stark]

היי אדם

מצטרפת אליך להבעת מיאוס טוטאלי מה ocd. גם אני קרבן למנגנון ההרסני הזה

יכול להיות שיעזור לך לעשות אבחון כדי לדעת יותר טוב איך להתמודד עם מצבך. לי זה עזר מאוד.
בינתיים ברוך הבא לפורום ושרק נרגיש טוב יותר

 

[אלומת האור]

אני עדיין לא מנהלת את הפורום

שרשרת אליי בטעות.

 

[Lady Stark]

היי אלומה

מצטערת לשמוע כמה כאב חווית.
עניין התקווה הוא חמקמק. המחלה שלנו מתבטאת בחוסר תקווה ועם זאת אנחנו חייבים תקווה כדי להתגבר עליה.
אני משתדלת להזכיר לעצמי שהייאוש נובע לא רק מהמציאות אלא בעיקר מהמצב הזה. לי זה עוזר לשים אותו במקום קצת פחות משמעותי.
אם אני יכולה לעזור איכשהו את מוזמנת מאוד לכתוב לי במסרים.

בינתיים שולחת

 

[אלומת האור]

אני מודה לך מאוד

חזרה

 

[כולם אוהבים את ישראל]

פה

גיל:34
מה "דפוק" בכם (לדוגמא ד. קליני, מאניה דיפרסיה, בי-פולר וכ'ו וכ'ו) בעיקר: דיכאון והפרעות חרדה והיסטריה .....
מה לדעתכם גרם לזה:מוות של אמא . תלותיות בה. חוסר תמיכה. חוסר משפחה חמה. בדידות. חרדה חבתית . חרדה כלכלית. חולי גופני.
מטופלים?:כן
מה הטריגרים העיקריים שמציפים לכם את המחלה?:חרדות על העתיד. חרדות על מחסור. חרדות על אי יכולת לשרוד את החיים הקשים האלו ......
יש תקווה?:

אולי

 

[Lady Stark]

ברוך הבא לפורום הקט שלנו

מזדהה עם עניין החרדה הכלכלית.

 

[כולם אוהבים את ישראל]

תודה

האם אפשר לשאול האם את מטפלת או אחת שמזדהה איתנו?

 

[Lady Stark]

אחת שמזדהה

 

[אלמינה זאב]

אזזזז.. מאוחר מדיי להצטרף?

תודה על פתיחת הפורום, הגיע בדיוק ברגע הנכון. אשריכם, באמת <3

גיל: 27

מה דפוק בכם: מה לא? ועל הנייר: חרדתית מילדות, לאחרונה גם דיכאון ואבחנה טרייה-טרייה מהשוק: אישיות גבולית (עד שאולי יחליטו שזו בכלל מאניה דיפרסיה, כי מי באמת יודע?) עוד התדרדרות חדשה: החמרה בהפרעות אכילה ודימוי עצמי.

מה לדעתכם גרם לזה: ווהווו הוווו! מממ.... מאיפה אני אתחיל?
* גנטיקה- 90% מבניי המשפחה סובלים ממאניה דיפרסיה והפרעות אישיות. חלקם פסיכוטיים. עם חלקם גרתי רב חיי תחת אותה קורת גג. יחסים משפחתיים עכורים כולל התעללויות מצד אב המשפחה.
* החרדות הושרשו בשל היותי דור 3 לניצוליי אושוויץ, בת לאמא חרדתית בטירוף. הוסיפו פרידות כואבות במהלך החיים.
* דיכאון: מאז האיבחון הרשמי של הפרעת האישיות והיחס הדרמטי והפתאומי אלייה- התמוטטתי. קלטתי שאני דפוקה. על הנייר. אחריי חיים שלמים "נורמליים".

מטופלים? כן. בעבר נטלתי ויאקפס , היום נמצאת בדיוק בתהליך של החלפת הכדורים. נעזרת גם בכדוריי שינה והרגעה כמו וואבן, נומבון, מירו, בונדרמין, וואבן וכ'ו וכ'ו..
נמצאת גם אצל פסיכולוגית חדשה. לא מרגישה שום עבודה, שום שיפור, שום כימיה.
לא מזמן שוחררתי מאשפוז יום של 4 חודשים. היום בשיתוף פעולה של הפסיכולוגית והפסיכיאטר שאצלו אני נמצאת במעקב- מנסים להחזיר אותי לשם עד ש"אתאזן".

הטריגרים שמציפים את המחלה: העובדה שחזרתי לבית הוריי בגלל התפרצות ההפרעה. מצב של ביצה תרנגולת. חזרתי כי חליתי- הבית עושה אותי חולה- נשארת כי חולה- הבית עושה אותי יותר חולה.. וכך הלאה. גם שיחות עם אנשים זה טריגר רציני בשבילי..

תקווה? תלוי באיזו שעה של היום שואלים. מרגיש שהדם עוד טרי כדיי לחשוב על החלמה וחזרה לחיים.


תודה.. אפילו אם אף אחד לא ייקרא זה הרגיש די טוב, בניגוד לטיפול פסיכולוגי- לשתף. שאלות ענייניות ממש. <3

 

[Lady Stark]

היי אלמינה

ברוכה הבאה.

באמת נשמע שזו תקופה בעייתית. דבר אחד אני יכולה לומר: דפוקה את לא. יותר נכון, את במצב דומה לשל רובנו. את סובלת ממחלה שאם היא היתה נראית כמו רגל שבורה או מחלת לב אז היינו מרגישים עליה פחות אשמה. אבל לא, היא משלבת גוף ונפש ואנחנו צריכים להתמודד לא רק עם הכאב שלה אלא גם עם דעות קדומות,
אז פה אין דעות קדומות. יש רק אותנו, ואנחנו באותה הסירה.
מחזקת אותך ואם אני יכולה לעזור במשהו את מוזמנת לכתוב לי במסרים.