"אז איך בחרתם אותי מבין המון המון ילדים?"
- פותח הנושא orit81
- פורסם בתאריך
האמונה שלך דומה לשלי
ואני חילונית לחלוטין.
רק שברור כשמש שהילדון המופלא שהצטרף למשפחתנו נועד לנו. הוא כ"כ דומה בכישורים/ביכולות/ברגישויות/באהבות/ בקשיים לילדנו הבילוגים שזה לא ייתכן שזה מקרה.
חיכינו זמן רב מרגע שאושרנו להיות משפחת אומנה ועד הרגע שהילדון היה בזרועותינו. ביקשנו ילד בגיל אחר. לא התכוונו לחזור לחיתולים ובקבוקים.
הגורל הביא אותו אלינו ואין לי ספק שלא היה יכול להיות אחרת.
עכשיו הוא התחיל גן חדש. הגננת הותיקה בגן חינכה את כל ילדנו הביולוגים. אחרי כמה ימים בגן היא אמרה לי "נכון שהגנים שלכם זורמים לו בדם?!, הוא ככ דומה לגדולים שלכם..."
אז או שבמקרה הוריו הבילוגים הורישו לו גנים דומים לשלנו, או שהחינוך והסביבה חזקם מהגנים. או גם וגם. מה שבטוח שלא במקרה הוא הגיע אלינו!
ואני חילונית לחלוטין.
רק שברור כשמש שהילדון המופלא שהצטרף למשפחתנו נועד לנו. הוא כ"כ דומה בכישורים/ביכולות/ברגישויות/באהבות/ בקשיים לילדנו הבילוגים שזה לא ייתכן שזה מקרה.
חיכינו זמן רב מרגע שאושרנו להיות משפחת אומנה ועד הרגע שהילדון היה בזרועותינו. ביקשנו ילד בגיל אחר. לא התכוונו לחזור לחיתולים ובקבוקים.
הגורל הביא אותו אלינו ואין לי ספק שלא היה יכול להיות אחרת.
עכשיו הוא התחיל גן חדש. הגננת הותיקה בגן חינכה את כל ילדנו הביולוגים. אחרי כמה ימים בגן היא אמרה לי "נכון שהגנים שלכם זורמים לו בדם?!, הוא ככ דומה לגדולים שלכם..."
אז או שבמקרה הוריו הבילוגים הורישו לו גנים דומים לשלנו, או שהחינוך והסביבה חזקם מהגנים. או גם וגם. מה שבטוח שלא במקרה הוא הגיע אלינו!
האמונות שלנו שונות ולא נראה לי שניתן לגשר על הפער.
את מאמינה שיש בורא עולם (ואני מקבלת ומכבדת את העובדה שזו אמונתך), ואני לא. אילו הייתי מאמינה בקיומו והייתי רק באה בשאלות ותהיות על בסיס הנחה או אמונה זו, היה ניתן להמשיך בדיון בשאלות פילוסופיות-מוסריות בסגנון של "עד כמה דמיון צריך כדי שהאדם ייחשב כאילו נברא בצלמו ובדמותו", ו"אם האדם נברא עם כל התכונות שלו גלומות בו והיכולת לבחור לנהוג על פיהן, על מה ולמה הוא נענש ומה בדיוק המשמעות האמיתית של בחירה חופשית" ו"אם האל כל כך חנון ורחום למה הוא גורם לאנשים חפים מפשע לסבול" ו"האם באמת ניתן להסתפק בתשובה שאנחנו לא יודעים למה האל פועל כך או אחרת, זה נשגב מבינתנו, ולכן עלינו להאמין באופן עיוור שכל מצב, אפילו כשיש בו סבל בלתי נתפס של חפים מפשע, יש לו סיבה מוצדקת שעלינו לקבלה ללא עוררין" (אני מניחה שברור שתשובה כזו לא הייתה יכולה להיות מקובלת *עליי באופן אישי* בשום פנים ואופן), אך במצב הנוכחי אני אפילו לא הולכת כל כך רחוק. לי נעים ונוח יותר להאמין שאין כוח עליון שכזה מאשר שקיים כוח כזה, אבל הוא כל כך אכזרי שהוא מאפשר את כל הסבל הבלתי נתפס הזה בעולמו.
את מאמינה שיש בורא עולם (ואני מקבלת ומכבדת את העובדה שזו אמונתך), ואני לא. אילו הייתי מאמינה בקיומו והייתי רק באה בשאלות ותהיות על בסיס הנחה או אמונה זו, היה ניתן להמשיך בדיון בשאלות פילוסופיות-מוסריות בסגנון של "עד כמה דמיון צריך כדי שהאדם ייחשב כאילו נברא בצלמו ובדמותו", ו"אם האדם נברא עם כל התכונות שלו גלומות בו והיכולת לבחור לנהוג על פיהן, על מה ולמה הוא נענש ומה בדיוק המשמעות האמיתית של בחירה חופשית" ו"אם האל כל כך חנון ורחום למה הוא גורם לאנשים חפים מפשע לסבול" ו"האם באמת ניתן להסתפק בתשובה שאנחנו לא יודעים למה האל פועל כך או אחרת, זה נשגב מבינתנו, ולכן עלינו להאמין באופן עיוור שכל מצב, אפילו כשיש בו סבל בלתי נתפס של חפים מפשע, יש לו סיבה מוצדקת שעלינו לקבלה ללא עוררין" (אני מניחה שברור שתשובה כזו לא הייתה יכולה להיות מקובלת *עליי באופן אישי* בשום פנים ואופן), אך במצב הנוכחי אני אפילו לא הולכת כל כך רחוק. לי נעים ונוח יותר להאמין שאין כוח עליון שכזה מאשר שקיים כוח כזה, אבל הוא כל כך אכזרי שהוא מאפשר את כל הסבל הבלתי נתפס הזה בעולמו.
הסיפורים האישיים שלכן נפלאים ומרגשים
(בין אם מאמינים בהסבר כזה או אחר או לא), אך אי אפשר שלא תתעורר השאלה למי נועדו כל אותם הילדים בעולם שלא מאומצים ולא מגיעים לאומנה של אף אחד... שלא לדבר על כאלה שנזרקים לפח הזבל או נרצחים על ידי הוריהם. כן, נהוג להגיד שלאלוהים יש תכניות שאנחנו לא מבינים, אך אני לצערי לא מסוגלת לקבל את התשובה הזאת, היא נראית לי כמו טמינת ראש בחול. לי אישית הרבה יותר קל להאמין שאין אלוהים מאשר להאמין שהוא כל כך אכזרי.
(בין אם מאמינים בהסבר כזה או אחר או לא), אך אי אפשר שלא תתעורר השאלה למי נועדו כל אותם הילדים בעולם שלא מאומצים ולא מגיעים לאומנה של אף אחד... שלא לדבר על כאלה שנזרקים לפח הזבל או נרצחים על ידי הוריהם. כן, נהוג להגיד שלאלוהים יש תכניות שאנחנו לא מבינים, אך אני לצערי לא מסוגלת לקבל את התשובה הזאת, היא נראית לי כמו טמינת ראש בחול. לי אישית הרבה יותר קל להאמין שאין אלוהים מאשר להאמין שהוא כל כך אכזרי.
"אז איך בחרתם אותי מבין המון המון ילדים?"
הערב הקטנה נרדמה מוקדם ונשארנו הגדולה ואני ביחד.
היא ביקשה לשכב לידי במיטה שלי "להתכרבל ולדבר", אנחנו עושות את זה מדי פעם.
זה התחיל משאלה שלה אלי האם אני נולדתי בארץ. עניתי שכן והיא אמרה "אוף, למה רק X (אחותה) ואני שונות שנולדנו ברוסיה?"
אמרתי שהן באמת שונות ממני אבל גם סבתא וסבא לא נולדו בישראל וגם עוד 2 קרובי משפחה.
היא השתהתה קצת ואז סיפרה לי שראתה את הסרט טרזן כשהיתה אצל סבתא. שאלתי על מה הסרט והיא סיפרה שזה על תינוק של בני אדם שנולד בג'ונגל והוא של בני אדם אבל ההורים האמיתיים שלו היו הקופים.
שאלתי מה זה הורים אמיתיים והיא ענתה "זה ההורים שילדו אותו וגידלו אותו ואוהבים אותו".
שאלתי "ואם הורים לא ילדו את הילד שלהם, הם עדין נחשבים ההורים האמיתיים?"
היא ענתה שכן כי ההורים האמיתיים אוהבים ודואגים לילדים שלהם. אני הוספתי שהורים אמיתיים הם לתמיד ואוהבים כל הזמן בלי הפסקה ונותנים אוכל ובית וקונים מה שהילד צריך. הוספתי "ובגלל זה אני האמא הכי אמיתי שלך".
היא חיבקה אותי חזק חזק ושאלה "איך ידעת איפה אני ואיך ידעת למצוא אותי ולמה דווקא רצית לאמץ מרוסיה?"
מטח שאלות כבד, למזלי אני מצויידת בתשובות מבעוד מועד -
הסברתי שרציתי להיות אמא ופניתי לאנשים מישראל שיודעים לדבר רוסית ומכירים את בתי הילדים ברוסיה והם עזרו לי להגיע אליך.
היא שאלה איך ידעתי למצוא אותה בבית הילדים? עניתי שאמרו לי בדיוק איפה היא נמצאת.
היא שאלה "אז איך בחרת אותי מבין המון המון ילדים?" ועשתה תנועה של ילדים מסודרים בשורה כמו בחלון ראווה. הסברתי שלא בחרתי אותה מבין ילדים אלא באתי במיוחד אליה כי אמרו לי שהיא הילדה בשבילי ושהיא מחכה לי.
היא אמרה "לפעמים אישה מולידה תינוק והיא לא יכולה לגדל אותו ואז היא מוכרת אותו לבית ילדים וההורים באים לקנות אותו".
הסברתי שאין מכירה וקניה אלא מסירה כי לא יכלה לגדל באמת והורים שרוצים להיות הורים באים לאמץ את הילדים שלהם. צחקתי איתה שילד זה לא ארטיק שבאים לחנות ובוחרים וקונים והיא צחקה גם.
אחרי זה ביקשה שאספר לה סיפורים עליה שהיתה קטנה וסיפרתי לה כמה אנקדוטות.
מעניין שהיא עד היום שאלה כל כך הרבה שאלות מעמיקות ועוד לא שאלה למשל איך קראו לה ברוסיה או איך קראו לאישה שהולידה אותה.
כנראה שמה שלי נראה טרוויאלי וראשוני, עבורה הסדר שונה.
אני מאד שמחה שהיא שולאת ובודקת ונכון לעכשיו יש לי עדין את האפשרות לספק לה את התשובות.
אני תמיד מקפידה בשיחות מהסוג הזה לתת לה להוביל את השיחה, לענות רק על מה שהיא שואלת ולא להוסיף מידע מיוזמתי ולהרפות מהנושא ברגע שהיא מרפה ועוברת הלאה, גם אם זה במעבר חד.
הקטנטונת בת 6.5, עולה מחרתיים לכיתה א' ואני מתקשה להאמין כמה היא כבר גדולה ועדין כמה היא הפיצית שלי.
השאלות האלה מגיעות תמיד מתי שאנחנו הכי לא מצפים להן, כמה חשוב להיות מוכנים מראש עם תשובות. הרבה בזכות קריאה של שנים בפורום הזה.
לכן בחרתי לשתף גם, הלוואי שיהיה שימושי למישהו...
הערב הקטנה נרדמה מוקדם ונשארנו הגדולה ואני ביחד.
היא ביקשה לשכב לידי במיטה שלי "להתכרבל ולדבר", אנחנו עושות את זה מדי פעם.
זה התחיל משאלה שלה אלי האם אני נולדתי בארץ. עניתי שכן והיא אמרה "אוף, למה רק X (אחותה) ואני שונות שנולדנו ברוסיה?"
אמרתי שהן באמת שונות ממני אבל גם סבתא וסבא לא נולדו בישראל וגם עוד 2 קרובי משפחה.
היא השתהתה קצת ואז סיפרה לי שראתה את הסרט טרזן כשהיתה אצל סבתא. שאלתי על מה הסרט והיא סיפרה שזה על תינוק של בני אדם שנולד בג'ונגל והוא של בני אדם אבל ההורים האמיתיים שלו היו הקופים.
שאלתי מה זה הורים אמיתיים והיא ענתה "זה ההורים שילדו אותו וגידלו אותו ואוהבים אותו".
שאלתי "ואם הורים לא ילדו את הילד שלהם, הם עדין נחשבים ההורים האמיתיים?"
היא ענתה שכן כי ההורים האמיתיים אוהבים ודואגים לילדים שלהם. אני הוספתי שהורים אמיתיים הם לתמיד ואוהבים כל הזמן בלי הפסקה ונותנים אוכל ובית וקונים מה שהילד צריך. הוספתי "ובגלל זה אני האמא הכי אמיתי שלך".
היא חיבקה אותי חזק חזק ושאלה "איך ידעת איפה אני ואיך ידעת למצוא אותי ולמה דווקא רצית לאמץ מרוסיה?"
מטח שאלות כבד, למזלי אני מצויידת בתשובות מבעוד מועד -
הסברתי שרציתי להיות אמא ופניתי לאנשים מישראל שיודעים לדבר רוסית ומכירים את בתי הילדים ברוסיה והם עזרו לי להגיע אליך.
היא שאלה איך ידעתי למצוא אותה בבית הילדים? עניתי שאמרו לי בדיוק איפה היא נמצאת.
היא שאלה "אז איך בחרת אותי מבין המון המון ילדים?" ועשתה תנועה של ילדים מסודרים בשורה כמו בחלון ראווה. הסברתי שלא בחרתי אותה מבין ילדים אלא באתי במיוחד אליה כי אמרו לי שהיא הילדה בשבילי ושהיא מחכה לי.
היא אמרה "לפעמים אישה מולידה תינוק והיא לא יכולה לגדל אותו ואז היא מוכרת אותו לבית ילדים וההורים באים לקנות אותו".
הסברתי שאין מכירה וקניה אלא מסירה כי לא יכלה לגדל באמת והורים שרוצים להיות הורים באים לאמץ את הילדים שלהם. צחקתי איתה שילד זה לא ארטיק שבאים לחנות ובוחרים וקונים והיא צחקה גם.
אחרי זה ביקשה שאספר לה סיפורים עליה שהיתה קטנה וסיפרתי לה כמה אנקדוטות.
מעניין שהיא עד היום שאלה כל כך הרבה שאלות מעמיקות ועוד לא שאלה למשל איך קראו לה ברוסיה או איך קראו לאישה שהולידה אותה.
כנראה שמה שלי נראה טרוויאלי וראשוני, עבורה הסדר שונה.
אני מאד שמחה שהיא שולאת ובודקת ונכון לעכשיו יש לי עדין את האפשרות לספק לה את התשובות.
אני תמיד מקפידה בשיחות מהסוג הזה לתת לה להוביל את השיחה, לענות רק על מה שהיא שואלת ולא להוסיף מידע מיוזמתי ולהרפות מהנושא ברגע שהיא מרפה ועוברת הלאה, גם אם זה במעבר חד.
הקטנטונת בת 6.5, עולה מחרתיים לכיתה א' ואני מתקשה להאמין כמה היא כבר גדולה ועדין כמה היא הפיצית שלי.
השאלות האלה מגיעות תמיד מתי שאנחנו הכי לא מצפים להן, כמה חשוב להיות מוכנים מראש עם תשובות. הרבה בזכות קריאה של שנים בפורום הזה.
לכן בחרתי לשתף גם, הלוואי שיהיה שימושי למישהו...
דניאלהI11111
New member
אני בטוחה שהכל מקרי לחלוטין
המתוק שלנו יכול היה להגיע למשפחה אחרת לחלוטין או חלילה גם לא להיות מאומץ כלל, אם לא היו נפתרות ברגע האחרון בעיות בירוקרטיות סבוכות שמנעו ממנו להיות מאומץ בעבר על ידי משפחות איטלקיות.
סתם מקריות
המתוק שלנו יכול היה להגיע למשפחה אחרת לחלוטין או חלילה גם לא להיות מאומץ כלל, אם לא היו נפתרות ברגע האחרון בעיות בירוקרטיות סבוכות שמנעו ממנו להיות מאומץ בעבר על ידי משפחות איטלקיות.
סתם מקריות
Noga Lavie
New member
או, כמו שאני נוהגת לקרוא לזה
מקריות מכוונת.
* אנו כיוונו את ההליך שלנו למדינה בה זיו נולדה, סיימנו את ההליכים בזמן מסויים ובחרנו להגדיל את טווח הגילאים עד גיל שלוש.
* המקריות שלחה את תיקנו לאזור זה ולא אחר של קזחסטן, המקריות גרמה לאשת הקשר שלנו להסכים לטפל בתיק שלנו מבלי שקראה אותו קודם (לא בטוח שהייתה לוקחת על עצמה את הטיפול בנו אם הייתה קוראת אותו קודם), המקריות גרמה לפתירת בעיות חוקיות סבוכות של אימוץ ילדה צעירה יותר באותו בית ילדים שבועיים לאחר שאנו התקבלנו.
אלו המקרים שאני חושבת עליהם במודע, אבל המקריות שלטה בכל מה שלא היה לא היה לנו שליטה עליו, וזה רוב ההליך. אז כיוונו חלק מהדברים, ולכן זו לא מקריות מלאה, אך מקריות מכוונת, בעיני, היא עדין יותר מקריות מהכוונה.
מקריות מכוונת.
* אנו כיוונו את ההליך שלנו למדינה בה זיו נולדה, סיימנו את ההליכים בזמן מסויים ובחרנו להגדיל את טווח הגילאים עד גיל שלוש.
* המקריות שלחה את תיקנו לאזור זה ולא אחר של קזחסטן, המקריות גרמה לאשת הקשר שלנו להסכים לטפל בתיק שלנו מבלי שקראה אותו קודם (לא בטוח שהייתה לוקחת על עצמה את הטיפול בנו אם הייתה קוראת אותו קודם), המקריות גרמה לפתירת בעיות חוקיות סבוכות של אימוץ ילדה צעירה יותר באותו בית ילדים שבועיים לאחר שאנו התקבלנו.
אלו המקרים שאני חושבת עליהם במודע, אבל המקריות שלטה בכל מה שלא היה לא היה לנו שליטה עליו, וזה רוב ההליך. אז כיוונו חלק מהדברים, ולכן זו לא מקריות מלאה, אך מקריות מכוונת, בעיני, היא עדין יותר מקריות מהכוונה.
אני בהחלט מאמינה שהאדם יכול להשפיע רבות על גורלו
ואם הוא רוצה משהו רצוי שיפעל במרץ כדי להשיגו. נכון, לא תמיד יצליח ולפעמים למרות כל הרצון והמאמץ יקרה משהו (מקריות) שימנע את מימוש התכנית, אך לפחות, כך הסיכוי שישיג את מבוקשו גדול יותר מאשר אם לא יעשה כלום ויסמוך על האל, הגורל, המזל או המקרה. ברור שאם מלכתחילה אדם לא יפעל כדי לאמץ, למשל, אז לא יהו לו ילד מאומץ. אבל אני לא מאמינה שיש כאן איזושהי הכוונה מגורלם שלישי, עליון (בפרט, כי איני מאמינה בקיומו של גורם כזה מלכתחילה). רצינו לאמץ, בחרנו בעמותה על סמך תוצאות ביצועים קודמים, לא בחרנו בעמותות שידענו שבאותו הרגע הן בעייתיות (בקיצור, הפעלנו את מה שמבחינתנו היה היגיון בריא ותו לא), מלכתחילה בחירה בעמותה גם הכתיבה את האזור, ובאזור הזה, כשהגיע התור שלנו, חיכתה לנו בתנו. בקיצור, מבחינתי אימצנו את בתנו בגלל שילוב של הרצון והפעולה המכוונים שלנו ומקריות (שזו דווקא הייתה היא ולא מישהי אחרת), ואין לי ספק שלו הייתה זו מישהי אחרת - הייתי מרגישה כלפיה כיום אותו הדבר כמו כלפי הבת שאימצתי בפועל, כמו שקורה גם כשיולדים ילד ביולוגי. כן, עם כל האהבה הענקית שיש לי לילדיי, ברור לי שזה מקרה שנולדו או אומצו דווקא הם, ושלו היו אלה ילדים אחרים, הייתי אוהבת אותם לא פחות והייתי חושבת עליהם בדיוק אותו הדבר - שהם הילדים הכי שלי בעולם.
ואם הוא רוצה משהו רצוי שיפעל במרץ כדי להשיגו. נכון, לא תמיד יצליח ולפעמים למרות כל הרצון והמאמץ יקרה משהו (מקריות) שימנע את מימוש התכנית, אך לפחות, כך הסיכוי שישיג את מבוקשו גדול יותר מאשר אם לא יעשה כלום ויסמוך על האל, הגורל, המזל או המקרה. ברור שאם מלכתחילה אדם לא יפעל כדי לאמץ, למשל, אז לא יהו לו ילד מאומץ. אבל אני לא מאמינה שיש כאן איזושהי הכוונה מגורלם שלישי, עליון (בפרט, כי איני מאמינה בקיומו של גורם כזה מלכתחילה). רצינו לאמץ, בחרנו בעמותה על סמך תוצאות ביצועים קודמים, לא בחרנו בעמותות שידענו שבאותו הרגע הן בעייתיות (בקיצור, הפעלנו את מה שמבחינתנו היה היגיון בריא ותו לא), מלכתחילה בחירה בעמותה גם הכתיבה את האזור, ובאזור הזה, כשהגיע התור שלנו, חיכתה לנו בתנו. בקיצור, מבחינתי אימצנו את בתנו בגלל שילוב של הרצון והפעולה המכוונים שלנו ומקריות (שזו דווקא הייתה היא ולא מישהי אחרת), ואין לי ספק שלו הייתה זו מישהי אחרת - הייתי מרגישה כלפיה כיום אותו הדבר כמו כלפי הבת שאימצתי בפועל, כמו שקורה גם כשיולדים ילד ביולוגי. כן, עם כל האהבה הענקית שיש לי לילדיי, ברור לי שזה מקרה שנולדו או אומצו דווקא הם, ושלו היו אלה ילדים אחרים, הייתי אוהבת אותם לא פחות והייתי חושבת עליהם בדיוק אותו הדבר - שהם הילדים הכי שלי בעולם.
Noga Lavie
New member
אכן
כשאני נפגשת עם הילדה שאומצה באותו בית ילדים אחרי זיו, אני יודעת שהפרידו ביננו לבינה שבועיים. שבועיים עיכוב בהגעת התיק שלנו, והיינו מקבלים אותה בתור זיו, ולא את זיותנו.
אבל הילדה הזו אינה זיו שלי, פשוט אינה.
היא חמודה, היא תכולת עיניים, היא צעירה מזיו ואסרטיבית ממנה. היה כלכך קל לאהוב אותה אם היא הייתה נופלת בחלקנו, אבל היא לא. היא נפלה לחיק הורים אחרים, האוהבים אותה אהבת נפש, ולרגע לא הייתי מתחלפת עימם. יותר נכון, בפעם הראשונה שהבנתי את מה שעלול היה לקרות, החוורתי מבהלה. לא כי לא הייתי אוהבת אותה כבתי אם היא הייתה בתי, אלא כי כבר אהבתי את הבת שקיבלתי והחשש ש*לה* לא היה בית היה גדול עלי ומעבר ליכולתי להכיל.
ההכוונה שלנו הייתה יותר בבחירת המדינה ממנה אימצנו ובהרחבת טווח הגילאים עד שלוש, מאשר הכוונה ממשית אל זיו.
כשאני נפגשת עם הילדה שאומצה באותו בית ילדים אחרי זיו, אני יודעת שהפרידו ביננו לבינה שבועיים. שבועיים עיכוב בהגעת התיק שלנו, והיינו מקבלים אותה בתור זיו, ולא את זיותנו.
אבל הילדה הזו אינה זיו שלי, פשוט אינה.
היא חמודה, היא תכולת עיניים, היא צעירה מזיו ואסרטיבית ממנה. היה כלכך קל לאהוב אותה אם היא הייתה נופלת בחלקנו, אבל היא לא. היא נפלה לחיק הורים אחרים, האוהבים אותה אהבת נפש, ולרגע לא הייתי מתחלפת עימם. יותר נכון, בפעם הראשונה שהבנתי את מה שעלול היה לקרות, החוורתי מבהלה. לא כי לא הייתי אוהבת אותה כבתי אם היא הייתה בתי, אלא כי כבר אהבתי את הבת שקיבלתי והחשש ש*לה* לא היה בית היה גדול עלי ומעבר ליכולתי להכיל.
ההכוונה שלנו הייתה יותר בבחירת המדינה ממנה אימצנו ובהרחבת טווח הגילאים עד שלוש, מאשר הכוונה ממשית אל זיו.
אורית ,איזו שיחה מדליקה!
ויפה,ונכונה,ומתאימה.ואיזה יופי של קשר ביניכן עולה מכל שורה.
מאד,מאד נכון !! לומר שלא בחרת אותה מבין כולם,אלא שאמרו לך שהיא בשבילך והיא מחכה לך.
פעם חשבו ממש אחרת. חשבו שנכון לומר לילד מאומץ שבניגוד לילד רגיל שנולד להוריו ללא שום בחירה -אותו על תכונותיו היפות והטובות כן בחרו. חשבו שזה יוסיף לדימוי העצמי של הילד.אבל זו היתה טעות. כי זה מכניס לילד בבלי דעת הרבה מתח- האם לו ההורים היו יודעים עליו כבר אז שהוא גם שובב מאד....או מתקשה בכך וכך....או הרגיז את הגננת....או הרביץ לחבר....האם גם אז היו בוחרים בו? האם כשהוא עושה כך וכך וכך הוא עדיין ראוי לאהבתם של הוריו? מצדיק את הבחירה? האם כדאי להסתיר דברים מההורים שמא יחושו חרטה,יפקפקו שבחרו נכון ? ובכלל....נוצרים רגשי אסירות תודה שדווקא הוא זה שנבחר....וזה קצת 'יותר מדי' על הכתפיים הקטנות של כל ילד.
בקיצור.....התשובה שמניחה ליד הגורל לשדך הין הילד להורים גם מאפשרת לו להיות בדיוק מי שהוא ולא להתכוונן לפי מה ש'ראוי לבחור'.
לילה טוב לך ולפיצית.
ויפה,ונכונה,ומתאימה.ואיזה יופי של קשר ביניכן עולה מכל שורה.
מאד,מאד נכון !! לומר שלא בחרת אותה מבין כולם,אלא שאמרו לך שהיא בשבילך והיא מחכה לך.
פעם חשבו ממש אחרת. חשבו שנכון לומר לילד מאומץ שבניגוד לילד רגיל שנולד להוריו ללא שום בחירה -אותו על תכונותיו היפות והטובות כן בחרו. חשבו שזה יוסיף לדימוי העצמי של הילד.אבל זו היתה טעות. כי זה מכניס לילד בבלי דעת הרבה מתח- האם לו ההורים היו יודעים עליו כבר אז שהוא גם שובב מאד....או מתקשה בכך וכך....או הרגיז את הגננת....או הרביץ לחבר....האם גם אז היו בוחרים בו? האם כשהוא עושה כך וכך וכך הוא עדיין ראוי לאהבתם של הוריו? מצדיק את הבחירה? האם כדאי להסתיר דברים מההורים שמא יחושו חרטה,יפקפקו שבחרו נכון ? ובכלל....נוצרים רגשי אסירות תודה שדווקא הוא זה שנבחר....וזה קצת 'יותר מדי' על הכתפיים הקטנות של כל ילד.
בקיצור.....התשובה שמניחה ליד הגורל לשדך הין הילד להורים גם מאפשרת לו להיות בדיוק מי שהוא ולא להתכוונן לפי מה ש'ראוי לבחור'.
לילה טוב לך ולפיצית.
איזה כיף שהשיחה עברה בנועם כשאתן מכורבלות לכן במיטה. לעיתים
מטח היריות נורה במקומות אחרים, כמו נסיעה במכונית. השיחה הגיעה ברצף השאלות הטבעי וזכתה לתשובות הנכונות. השאלות הגיעו מעומק הלב המתחבט וזכו לתשובות ישירות, בלתי מתחמקות ובטוחות. נראה לי שהאוירה האינטימית יצרה את המקום הנינוח והבטוח עבורה לשאלות ועוד יותר מכך יצרה זאת מערכת היחסים ביניכן שאיפשרה להעיז לשאול בידיעה שתגענה התשובות האמיתיות.
אגב, השאלה: "למה בחרת דווקא בי ?" או: "איך ידעת לבחור דווקא בי?" בגרסה זו או אחרת וגם שאלות אחרות שעלו בשיחה יכול שתחזורנה עוד - כך היה אצלנו. לענין עיתוי השאלות כפי שאמרת ("מגיעות תמיד מתי שאנחנו הכי לא מצפים להן..."), זה נכון לגבי הרגע בו הן נוחתות עליך, אבל נדמה לי שמבחינת הגיל, ניתן להיות ערוכים לכך.שבת שלום לכן אמא ובת!
מטח היריות נורה במקומות אחרים, כמו נסיעה במכונית. השיחה הגיעה ברצף השאלות הטבעי וזכתה לתשובות הנכונות. השאלות הגיעו מעומק הלב המתחבט וזכו לתשובות ישירות, בלתי מתחמקות ובטוחות. נראה לי שהאוירה האינטימית יצרה את המקום הנינוח והבטוח עבורה לשאלות ועוד יותר מכך יצרה זאת מערכת היחסים ביניכן שאיפשרה להעיז לשאול בידיעה שתגענה התשובות האמיתיות.
אגב, השאלה: "למה בחרת דווקא בי ?" או: "איך ידעת לבחור דווקא בי?" בגרסה זו או אחרת וגם שאלות אחרות שעלו בשיחה יכול שתחזורנה עוד - כך היה אצלנו. לענין עיתוי השאלות כפי שאמרת ("מגיעות תמיד מתי שאנחנו הכי לא מצפים להן..."), זה נכון לגבי הרגע בו הן נוחתות עליך, אבל נדמה לי שמבחינת הגיל, ניתן להיות ערוכים לכך.שבת שלום לכן אמא ובת!
דניאלהI11111
New member
מקסים ומחמם את הלב
Noga Lavie
New member
החל ממחר - כיתה א'!
זה הזמן, בדיוק הזמן, לשיחות על שינויים גדולים אחרים בחיים.
אצלנו לא התעוררה שאלת השם בקזחסטן מעולם, כי זיו הייתה מבוגרת מספיק כדי לזכור את שמה, ואנו לרגע לא הפסקנו להשתמש בו. אבל גם אצלה השאלות על מציאתה וההתאמה אלינו קדמו בהרבה לשאלות על האם הביולוגית עצמה. כנראה שזה הסדר הנכון עבור ילדים.
ואכן, הם תמיד שולפים את השאלות בזמנים הכי לא צפויים, ועדיף להיוץ מוכנים מראש, כי גם עם הכנה מראש, לא תמיד ההתמודדות קלה, אך ללא הכנה מראש היא בוודאי תהיה קשה שבעתיים.
זה הזמן, בדיוק הזמן, לשיחות על שינויים גדולים אחרים בחיים.
אצלנו לא התעוררה שאלת השם בקזחסטן מעולם, כי זיו הייתה מבוגרת מספיק כדי לזכור את שמה, ואנו לרגע לא הפסקנו להשתמש בו. אבל גם אצלה השאלות על מציאתה וההתאמה אלינו קדמו בהרבה לשאלות על האם הביולוגית עצמה. כנראה שזה הסדר הנכון עבור ילדים.
ואכן, הם תמיד שולפים את השאלות בזמנים הכי לא צפויים, ועדיף להיוץ מוכנים מראש, כי גם עם הכנה מראש, לא תמיד ההתמודדות קלה, אך ללא הכנה מראש היא בוודאי תהיה קשה שבעתיים.
כמה דברים על הבחירה
אבל לפני הכל- ברור שהפיצית שלך בכלל לא פצפונת, לפחות לא בחשיבה שלה. גם אני בעד לעזור לה לתמלל את מחשבותיה ולהשיב לה עם האמת שלנו. שיחה מהלב. ואין לי ספק שגם השאלות על שמה המקורי ועל זה של יולדתה תגענה. היא חושבת ומרגישה בטוחה לשאול.
באשר לבחירה- גם אנחנו בחרנו לומר את האמת. בחרנו לאמץ. בכל שלב של התהליך בחרנו להמשיך ולא לעצור, ולהגיע לאימוץ. כשהגיע תורנו לאמץ הגיע תורו של לינדו להיות מאומץ. כשקיבלנו פרטים עליו (בסך הכל ידענו תאריך לידה והעובדה שנמצא בריא ע"י רופא הילדים של הנציג שלנו, את הבדיקות עצמן קיבלנו מאוחר יותר) בחרנו לממש את האימוץ עם הילד הספציפי הזה. זה המידע שהעברנו לו, ביחד עם הידיעה שכשהוא היה מועמד לאימוץ רצינו בו בלי תנאים (אפילו תמונה לא ראינו עד כמה ימים לפני שנסענו לקבל אותו, כשכבר היה צו אימוץ).
כשגוואטמלה רק נפתחה לאימוץ הדברים היו פחות מסודרים. מכרים שלנו הגיעו לשם. איש הקשר שלהם לקח אותם לבית ילדים ואמר להם "תבחרו". האישה ממש התמוטטה. איך אפשר? מאחר והם רצו בת היא פשוט הצביעה על המיטה הכי קרובה לפתח החדר והסתלקה משם עם לב דואב שהמשיך לדאוב גם שנים אחרי כן, על הילדים אותם לא בחרה. אני שמחה שכשאנחנו אימצנו לא עמדנו בפני בחירה כזו, לא היה סיכוי שאצליח לעמוד במשימה כזו. הגורל חיבר בינינו לבין בננו.
מצד הילדים- כתבה פה בעבר מאומצת בוגרת שגדלה על הסיפור שנבחרה על ידי הוריה. במשך השנים ההרגשה שנבחרה העניקה לה כוח. למרות שכשגדלה היה לה ברור שהשירות למען הילד חיבר בין הוריה לבינה, עדיין המשיכה להרגיש נבחרת .
אז לך תדע מה עדיף. אני חושבת שהאמת, אבל מי שהדברים נוגעים בה חושבת שהסיפור.
אבל לפני הכל- ברור שהפיצית שלך בכלל לא פצפונת, לפחות לא בחשיבה שלה. גם אני בעד לעזור לה לתמלל את מחשבותיה ולהשיב לה עם האמת שלנו. שיחה מהלב. ואין לי ספק שגם השאלות על שמה המקורי ועל זה של יולדתה תגענה. היא חושבת ומרגישה בטוחה לשאול.
באשר לבחירה- גם אנחנו בחרנו לומר את האמת. בחרנו לאמץ. בכל שלב של התהליך בחרנו להמשיך ולא לעצור, ולהגיע לאימוץ. כשהגיע תורנו לאמץ הגיע תורו של לינדו להיות מאומץ. כשקיבלנו פרטים עליו (בסך הכל ידענו תאריך לידה והעובדה שנמצא בריא ע"י רופא הילדים של הנציג שלנו, את הבדיקות עצמן קיבלנו מאוחר יותר) בחרנו לממש את האימוץ עם הילד הספציפי הזה. זה המידע שהעברנו לו, ביחד עם הידיעה שכשהוא היה מועמד לאימוץ רצינו בו בלי תנאים (אפילו תמונה לא ראינו עד כמה ימים לפני שנסענו לקבל אותו, כשכבר היה צו אימוץ).
כשגוואטמלה רק נפתחה לאימוץ הדברים היו פחות מסודרים. מכרים שלנו הגיעו לשם. איש הקשר שלהם לקח אותם לבית ילדים ואמר להם "תבחרו". האישה ממש התמוטטה. איך אפשר? מאחר והם רצו בת היא פשוט הצביעה על המיטה הכי קרובה לפתח החדר והסתלקה משם עם לב דואב שהמשיך לדאוב גם שנים אחרי כן, על הילדים אותם לא בחרה. אני שמחה שכשאנחנו אימצנו לא עמדנו בפני בחירה כזו, לא היה סיכוי שאצליח לעמוד במשימה כזו. הגורל חיבר בינינו לבין בננו.
מצד הילדים- כתבה פה בעבר מאומצת בוגרת שגדלה על הסיפור שנבחרה על ידי הוריה. במשך השנים ההרגשה שנבחרה העניקה לה כוח. למרות שכשגדלה היה לה ברור שהשירות למען הילד חיבר בין הוריה לבינה, עדיין המשיכה להרגיש נבחרת .
אז לך תדע מה עדיף. אני חושבת שהאמת, אבל מי שהדברים נוגעים בה חושבת שהסיפור.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.