"אז איך בחרתם אותי מבין המון המון ילדים?"

fatfat

New member
אהבתי לקרוא על השיחה וכל הסיטואציה מסביב

שאפו גדול.
ואגב תוך כדי קריאה תהיתי ביני לבין עצמי האם אופי השאלות הוא פונקציה רק של אופי הילד או גם ואולי בעיקר של מה שההורה משדר, כי אצלינו בזמנו זז לא היתה שאלה רכה יחסית של איך בחרתם אותי מבין כל הילדים אלא מה היה קורה עם ... (העו"ס שטיפלה במקרה שלנו) לא היתה מחברת בינינו, וזה לווה בהרבה בכי וסערת רגשות שאז הן לא היו מגיעות אלי ולמשפחה המורחבת שלנו והן לא היו מכירות אותי ולא זוכות לחיים העכשווייים בישוב, עם החברות וכו'.
 

משתפרת

New member
מה היה אילו...

בזמנו גם אצלנו נשאלה השאלה הזו. הבנות שלך הגיעו אליך עם זכרונות של תקופה קשה בה עדיין לא היית אמא שלהן. המחשבה על האפשרות שלא היית מתחברת אליהן מעוררת את התחושות הקשות של אותם זכרונות. לא פלא שהתגובה היתה סוערת.
אצלנו השאלה נשאלה בעניניות: מה היה קורה? והתשובה היתה שהמשפחה שהיתה אחרינו בתור היתה מקבלת אותו. לא נכנסנו להשוואה אם היה יכול להיות לו טוב יותר או טוב פחות עם המשפחה הבאה בתור. זה היה חלק מהשיח על האימוץ בבית, וגם אצלנו זה קרה בגיל צעיר.
 

fatfat

New member
זו היתה גם התשובה שלי שלא משאירים ילדים

ללא הורים ושאם לא היו מחברים בינינו היו מחברים בינן לבין משפחה אחרת. זה הגביר עוד יותר את סערת הרגשות והבכי שהן לא רוצות א אחד אחר, רק אותי. בשלב מסויים שיניתי את הגישה ואמרתי שמנסים להתאים לילד את המשפחה שהכי מתאימה לו ולכן כיוון שאני הכי מתאימה להן והן הכי לי איןמצב שלא היו מחברים בינינו.
עכשיו החלו להופיע ניצני העיסוק באם לא היתה לי בעית פוריות או שטיפולי הפוריות היו נושאים פרי האם בכל זאת הייתי פונה לאימוץ בכלל ואותן בפרט. השאלה לא הופנתה אלי אלי לאדם בוגר משמעותי אחר והוא היפנה את השואלת לשאול אותי ישירות, אך זה עדיין לא נעשה.
 

משתפרת

New member
הן קראו את אותו מדריך הפעלה כמו לינדו?

גם את זה שמענו...
זה מאד קשה. בעצם לא הגענו לאימוץ מתוך אידאולוגיה ורצון לתקן את העולם, או לפחות את הגורל של בננו. הבת הגדולה שלנו נולדה לנו בלי התערבות חיצונית וכך חשבנו שיקרה גם בהמשך. וכך אנחנו חוזרים ל"מה היה אילו". כן, אילו לא היו בעיות פוריות סביר שהייתי יולדת ילדים ולא מחפשת פתרונות אחרים. בתור מי שעונים על השאלות של ילדינו עם האמת לא ניסינו לייפות את העובדות. התשובה שלנו היתה- שהחיים הם לא "מה היה אילו...". החיים הם מה שהם. רצינו מאד להגדיל את המשפחה (בעיקרון רצינו 4 ילדים, החיים קבעו אחרת), עשינו כל מה שיכולנו לשם כך, מה שהצליח לנו היה האימוץ. הוא הבן שלנו, ואני לא מסוגלת לראות את עצמי אמא של בן אחר.
הבכי של הבנות למשמע האפשרות של משפחה אחרת גורם אצלי לתגובה כפולה. האחת- ברור שהן מאד אוהבות את המשפחה שיצרתן, אותך, את שאר בני המשפחה. מצד שני עצם הרעיון שאולי זה יכול היה לא לקרות מערער אותן לגמרי. כלומר באותו שלב הן כנראה היו עדיין צריכות את החיזוק של ה"משפחה לתמיד".
 

KallaGLP

New member
לא בטוחה כלל שזה נכון עובדתית

שלא משאירים ילדים ללא הורים. לצערנו בתי הילדים מלאים בכאלה. אישית, לא הייתי בוחרת לנסח את הדברים באמצעות קביעה כל כך נחרצת.
 
למעלה