אז איך הייתם מגיבים לבקשה

[אספרסו2]

אז איך הייתם מגיבים לבקשה

"יאסר הזמין אותי אליו הביתה,אני יכול ללכת אליו?"
יאסר הגיע מסוריה כפליט עם משפחתו והצטרף לכיתתו בשנת הלימודים הזאת.אנו לא מכירים אותו או את משפחתו.החשש מהבלתי נודע וממה שקורה שם ב ד' אמות גבר על משק כנפי היונה הצחורה עם עלה הזית שריחפה מעל על כנפי הדמיון לשניות ספורות ושללנו את הבקשה על הסף.

 

[ניריתסקוטלנד1]

דווקא יאסר?

תזכיר לי בן כמה הבן שלך?
יש מצב שיפגשו במקום שהוא לא הבית שלו או שלכם? להבין מי נגד מי? אולי הם האנשים הכי נחמדים בעולם?

(מנסה לראות את העולם דרך משקפיים ורודים)

 

[אספרסו2]

הצענו לו

בן עשר וקצת.שיזמין קודם כל אותו לכאן,לא היתה הענות.לדעתי כולם יכולים להיות נחמדים לכמה רגעים זה לא חייב לשקף את מה שיש בתוך הקנקן.
&nbsp

 

[ניריתסקוטלנד1]

אני מציעה מקום ניטרלי, לא בבית כי הרבה פעמים זה יותר

פשוט. אבל אני מבינה שאתם רוצים לקטוע באיבו.

 

[alphadelta]

לא משנה אם זה

יאסר, כריסטופר, דיאונג או פארנאב, בגיל הזה עדיין בדקתי את הבית לפני שהילד שלי נשאר שם. אפילו להשאר שם בפעם הראשונה. שאלת את הילד למה הוא לא רוצה מקום אחר? האם יש להם עניין משותף? (לקחת את שניהם למוזיאון מדע למשל)

 

[אספרסו2]

לכן שאלתי לדעתכם

כי הבעיה כאן היא הלאום הסורי.

 

[avivk79]

אני לא מזמין אלינו הביתה...

לא רוצה שיידעו איפה אנחנו גרים. הם יכולים להיות אנשים סופר נחמדים וטובים אבל אתה לא יכול לדעת מי המשפחה או שאר המכרים שלהם. אי אפשר לדעת מתי ישתחרר שם למישהו הסעיף. להיפגש במקום נייטראלי הכי עדיף

 

[forglemmigej]

יאסר זה השחקן כדורגל

 

[אספרסו2]

איזה?

 

[forglemmigej]

ספרת על איזה אימון כדורגל עם ילד סורי שהפריע

אני מסכימה איתך לגמרי, לא מדובשו ולא מעוקצו

 

[אספרסו2]

זה היה כדוריד אצל הבן הצעיר

ושם הסורי נעלם כלא היה.

 

[בוקובזה שטראסה]

בלי קשר ליאסר או יוסרה,

אף אחד מהילדים שלי אף פעם לא התארח אצל מישהו בפעם הראשונה לפני שהילד התארח אצלינו.
אצל הצעיר שלי בכיתה יש ילד שהיגר מלוב. יצא שהם כבר שנתיים באותה כיתה (בארה"ב מערבבים את הכיתות כל שנה), אבל זכאריה הזה חנון מדיי בשביל הבן שלי, אז הם לא חברים... הילד הלובי החביב הזה דווקא חושב שאני חבר שלו, וכל פעם שאני בא לדבר על חנוכה בכיתה, או על העבודה ב-career day, או לארוחת צהריים ב-father-son day, הוא מיד נדבק...
מסכים איתך שיש יותר מדיי מטען פוטנציאלי, ולמרות שאני יודע שזכאריה הזה הוא סה"כ ילד חמוד, לא הייתי רוצה שהבן שלי יתארח אצלו לפני שהייתי יודע יותר על ההורים והמשפחה שלו.

 

[אספרסו2]

לפני שנים

בתקופת הלימודים גרתי בגרמניה במעון סטודנטים,בחדר לידי גר פארס,סטודנט להנדסת מחשבים מסוריה,בירכתי אותו בחיוך לשלום כשנפגשנו במסדרון,היו שירותים,מקלחות ומטבח משותף לכל שוכני הקומה והוא,במופגן התעלם ולא ענה.המשכתי כך וזכיתי למבטי שנאה.אז הפסקתי.לאחר כמה חודשים פניתי אליו בכל זאת בשאלה והסבר שאצלנו בישראל הרבה מעוניינים בשלום עם סוריה."אתם צריכים להפנים שאצלנו אף אחד אינו מעונין בשלום איתכם"ענה לי וכך הפנמתי שלא נזכה לנגב חומוס בדמשק.
בילינו בחופשה לפני שנה באיטליה עם ידידה איטלקיה שלי שגרה גם היא באותו מעון והיא סיפרה לי שפארס גר בגרמניה עם אישתו הצרפתיה והגישה לי במפתיע את הסמארטפון שלה כשהוא בקצה השני על מנת שנדבר.הפעם אני סירבתי לדבר איתו.

 

[ניריתסקוטלנד1]

סרבת בצדק

 

[נחמנית]

למרבה הצער, קשה להגיע למצב שכולם רוצים משהו

לגדול היתה חברה סורית כשהוא היה בגן. כל יום אני ואמא שלו היינו נפגשות ויושבות יחד. חולקות חטיף וסיפורים מהבית. הם היו כמו זוג מאוהב ואנחנו היינו צוחקות. היתה גם חברה חצי מצרית חצי לבנונית. חבר איראני ועוד. ילדה סורית אחרת היתה ביום הולדת שלו.
לי באוניברסיטה היו המון חברים איראנים. מצרי אחד שהיה חוצה את הכביש כשהוא היה רואה אותי כדי לא לדבר איתי. מצרית אחת שעל הפעם הראשונה שנפגשנו הזמינה אותי לארוחת ערב כי אנחנו "שכנות" גיאוגרפית. סורי שתמיד רצה לדבר ולשמוע. פלסטיני, בן לפליטים, שגדל בסוריה והתרגש עד דמעות לשמוע שאני מישראל ורצה לשמוע סיפורים.

פגשתי הרבה אנשים מהמזרח התיכון. כמו ישראלים, לכל אחד יש דעה משלו. לכל אחד יש עמדה משלו. אם כל הישראלים היו רוצים שלום, אולי השלום היה קרוב יותר. אני לא חושבת שבאף אחת מהמדינות שם 100% מהאנשים רוצים אותו דבר.

ועכשיו בלי קשר למוצא. אם זה ילד שאני לא מכירה, לא מכירה את ההורים, לא מהקבועים בבית ספר שאני פוגשת כל יום ומכירה את המשפחה, אני מגיעה יחד איתו ונשארת לראות את רוח הדברים. מעדיפה להזמין אלינו פעם ראשונה לראות את הדינמיקה בינהם. דווקא לדעת שהילד מגיע מהסביבה הגיאוגרפית שלנו לפעמים מרגיע אותי, אני יודעת שמקבלים ברוח דומה שובבות של ילדים.

 

[אספרסו2]

הבן הגיע איתו לכאן

נפגשו בחצר בית הספר עם ילדי הכיתה האחרים והגיעו לכאן באופניים.הוא שאל אם יאסר רשאי להיכנס אלינו,כמובן שהסכמנו.ואז ,לפני שהלך שאל אם הבן שלנו יכול לבוא אליו מחר.
גם בזכות התגובות כאן,אנו עדיין לא מאשרים.
הם סיימו עכשיו את הבית ספר כאן וכל אחד הולך לדרכו אך יש קבוצת וואטסאפ כיתתית וכך הרוב עדיין בקשר,הקבוצה בהשגחתנו המלאה,על הסמארטפון שלי.

 

[ניריתסקוטלנד1]

הולך ומסתבך

הם גרים קרוב אליכם? תפגשו אותם ברחוב?

 

[אספרסו2]

הענין שבתור ילידי גרמניה

אין לילדים את אינסטינקט הזהירות מפני אויב פוטנציאלי שמונחל במזרח התיכון,ננסה ללכת בין הטיפות בתקווה שהסערה הסורית תחלוף.בשנה הבאה הוא הולך לגימנסיה למדעים ולשם אף סורי לא התקבל.
לא נפגוש אותם ברחוב.

 

[ניריתסקוטלנד1]

בהצלחה

 

[forglemmigej]

יש לך בן כזה גדול? מזל טוב בכל מקרה

אתמול היה לי מקרה עם ילד שנראה מהפזורה המזרח תיכונית, הגעתי לאיזור מאד יפה של נהר ושמתי את האפניים בכניסה איפה שמחנים את הרכבים כמובן שנעלתי אותם, פתאום הגיע איזה ילד שנראה מהמזרח התיכון נניח שהוא סורי גנרי, הוא הלך לרכב של המשפחה (איך לפליטים יש רכב כזה מפואר זה סיפור אחר..) והוציא דברים מהבגז', החלטתי שאני לא משאירה את האופניים שם אפילו שהם נעולים כי מי יודע..האם זו היתה התנהגות גזענית מצידי החשש הזה שיקחו אותם אפילו שהם נעולים, לך תדע ,אני יודעת שבארץ יש רכבים שעוברים ברחבי גוש דן ומעמיסים אופניים נעולים עליהם ואחרי זה מוכרים אותם למהגרים מאפריקה בגרושים מי יודע אם המנהג הזה לא יגיע גם הנה, יש בכפר שלי מרכז פליטים והם מסתובבים חסרי מעש רוב הזמן אני לא מרגישה בטוחה איתם ולא אכפת לי שיחשבו שאני מתנשאת , זה לוקח שנים עד שמאשרים להם מעמד כלשהו ובזמן הזה הם לא עושים כלום ונראה לי שזה לא מביא את הבן אדם למעשים טובים אם הוא חסר מעש הרבה זמן