הכל התחיל בחורף קריר אחד...
1. איך הגעתם למוזיקת הקאנטרי
שאלה מצוינת והלוואי והייתי זוכרת! סתם האמת היא ששמעתי את How Do I Live של ליאן ריימס באק אין 1997 חשבתי שהשיר יפה מאוד אבל לא יחסתי יותר מידי חשיבות לז'אנר או לזמרת אחרי כמה זמן יצא לי לשמוע עוד שיר של ליאן (One Way Ticket) הוא אפילו לא היה בגרסה של ליאן. ראיתי את זה באיזה תוכנית בריטית בשם Steps To The Stars שהנחו שנים מחברי סטפס (להקת פופ שאהבתי מאוד באותה תקופה) אחת המתמודדות שם בשם אן מארי אמרה לפני השיר שהיא נורא אוהבת מוזיקת קאנטרי וליאן היא אחת הזמרות האהובות עליה. היא הייתה ממש מגניבה והשיר נשמע לי ממש טוב ובסוף קלייר (המנחה) אמרה לה שליאן תהיה גאה בה. אז החלטתי שאם הליאן הזאת שרה 2 שירים שאני מאוד אוהבת היא כנראה שווה שמיעה. זה היה הרבה לפני תקופת האינטרנט וההורדות הלא חוקיות אז ביקשתי מבת דודה שלי שגרה אז בארה"ב לשלוח לי דיסק של ליאן. היא אמרה שהיא זמרת חדשה ושאלה אם אני רוצה לנסות זמרים אחרים מאותו הז'אנר, אמרתי לה שבכיף. היא שלחה לי את Blue של ליאן והתאהבתי בו לגמריי (וגם את The Woman In Me של שאניה טווין, It Matters To Me של פיית' היל ו- Little Ol' Cowgirl של הדיקסי צ'יקס) החלטתי שאם אני מכירה 4 אמני קאנטרי אני כבר בקיאה בחומר. לא כל כך שינה לי שהכרתי רק אלבום אחד של כל אחת מהן, אז זה היה נראה לי מספיק. מה גם שאף אחד בארץ לא הכיר אותן ולא ידע על מה אני מדברת אז לא טרחתי לנסות להרחיב את מאגר המידע שלי. אחרי שנתיים בערך ראיתי את הקליפ של That Don't Impress Me Much של שאניה ב-VH1 וכמעט התעלפתי מאושר כשראיתי בסוף שכתוב שאניה טווין. התקשרתי לבת דודה שלי וצרחתי לה בטלפון במשך איזה 5 דקות שאמג יש שאניה בארץ. היה אצלה 3 לפנות בוקר בערך ואני מניחה שהיא רצתה להרוג אותי. היא הבטיחה שתתשלח לי את הדיסק רק שאני אפסיק לחפור לה באוזן. הייתי שומעת את הדיסק הזה בלופים במשך שנה עד ששוב VH1 גרם לי להתעלפות כשראיתי את Can't Fight The Moonlight של ליאן. אני חושבת שאפילו הזלתי דמעה של אושר. מאז החלטתי שאני הולכת לגלות כל פיסת אינפורמציה על הדבר האלוהי הזה (למרות שאחי התעקש לטעון שהיא מכוערת ונראית בת 48 אפילו שהיא הייתה רק בת 18 אז
) בכל מקרה משם השאר הוא די היסטוריה. הייתה לי תקופה של שנתיים שבה אגרתי כל פיסת אינפורמציה על ליאן ריימס. יכולתי אפילו לספר לכם מה צבע התחתונים האהוב עליה ועם איזה דובי היא אהבה ללכת לישון כשהיתה בת 3. דיקלמתי את הביוגרפיה שלה מתוך שינה ולא שמעתי שום דבר חוץ ממנה במשך שנתיים. אחרי שנתיים הגעתי למסקה שאולי כדאי לי לנסות גם אמנים זהים ואז גיליתי את נפלאות הקאנטרי. (זה היה כשהייתי בי"ב בערך) גיליתי את מרטינה מקברייד, לי אן וומאק וראסקל פלאטס. השלמתי את החוסרים המוזיקלים שלי בספריות פיית'/שאניה/דיקסי צ'יקס. והתחלתי למצוא לי כל מיני חברים און ליין בפאן קלאב של ליאן שיכירו לי אנשים חדשים. מישהי שדיברתי איתה עוד מהתקופה ההתחלתית של ליאן התחילה להמליץ לי על כל מיני זמרות שאני אולי אוהב וקצת לפני שהתגייסתי היא המליצה לי על מירנדה למברט ואמרה לי שזאת זמרת חדשה וממש טובה ושאולי אני אוהב אותה. היא שלחה לי את הדיסק שלה [Kerosene] הקשבתי לו איזה 3 פעמים והחלטתי שזה לא הסגנון שלי. אחרי איזה חצי שנה הייתי בבית איזה יום והחלטתי לתת לה צ'אנס נוסף. אני מניחה שמשם הרומן של ושל מירנדה הוא היסטוריה. קיללתי את עצמי בקול על זה שלא עליתי על הגאונות שלה כבר מההאזנה הראשונה
מצד שני גם את שוגרלד שהיא המליצה לי עליהם שמעתי בהתחלה ולא התלהבתי. היו לי שלושה שירים שלהם (Baby Girl, Just Might Make Me Believe והדואט של ג'ניפר עם בון ג'ובי ל-Who Said You Can't Go Home ) לקח לי די הרבה זמן לנסות אותם שוב להחליט שהם מספיק מעניינים בשביל שאני אטרח להוריד את האלבום שלהם.(מיותר לציין שבאלבום שלהם התאהבתי בשמיעה ראשונה
) עוד באותה תקופה יצא לי לדבר עם חברה שלי ששאלה אותי אם אני צופה באמריקן איידול. עניתי שלא (הייתי בצבא ולא יכולתי לעקוב אחרי כלום) היא אמרה שיש שם מישהי שאני בטח אוהב, שאלתי לשמה והיא ענתה "קרי אנדרווד". עשיתי חיפוש מהיר בחמור (או שאולי זה היה קאזה, מי יודע באיזה תוכנה שיקרית השתמשנו אז, בימים עברו) הגעתי לכמה שירים שהיא שרה באיידול וראיתי שיש לה אלבום, הורדתי אותו והתאהבתי בה בשניה, הייתה לי אפילו תקופה שסגדתי לה ברמות שחן סוגדת לרגלים שלה וברמות שרעות...טוב נו בואו לא נסחף! אבל ממש אהבתי אותה! קיצר השאר זו כבר היסטוריה מודרנית אז זה לא חשוב אבל היה חשוב לי לציין שכל החפירה הזאת הייתה כדי להגיע לקרי שבזכותה הכרתי את שתי הלאסביוט שלי (חן ורעות) שבזכותן הפורום הזה קיים היום כי אם לא הן הייתי בטוחה שאני הבן אדם היחיד ששומע קאנטרי
אגב אני לא באמת זוכרת מתי ואיך הכרתי את דרורה. כאילו אני זוכרת שראיתי אותה בפורום עקרות בית נואשות ונורא התלהבתי מזה שהכינוי שלה זה כמו השם של האלבום של שידייזי. שאלתי אותה אם היא אוהבת את שידייזי והיא ענתה שהיא אוהבת אותן ועוד כל מיני משמשיות. התחלנו לחפור ע"ג הפורום ואז היא הציעה רעיון גאוני שנעבור למסן. התעלמתי ממנה במשך איזה כמה חודשים כשגיליתי שהיא בת איזה 12. ואז איזה יום אחד במשמרת לילה ארוכה ומשעממת גיליתי את נפלאות הדרורית
ומאז היא הנקרופילית התפוזית האהובה עליי
ג'יז איזה חפירה
ו-
למי ששרד אותי עד לפה 2
. האמנים הכי אהובים עליכם ואיך הגעתם אליהם בכלל
טוב החפירה למעלה סוגרת את שאלה הזאת, מזל שעניתי על שתי השאלות יחד כי לא הייתי עומדת בעוד חפירה אז במקום אני רק אעשה טופ 10 של האמנים שאני הכי אוהבת 1. ליאן ריימס - פוראבר אנד פוראולוייז. גם כשהיא מוציאה אלבום קאברים אחרי 3 שנים שחיכינו לאלבום
2. מירנדה למברט 3. שוגרלנד. האמת שהם תמיד במאבקים עם מירנדה על המקום השני. 4. מרטינה מקברייד 5. שאניה טווין 6. פיית' היל 7. דיקסי צ'יקס 8. שרה אוונס 9. שידייזי 10.לי אן וומאק טוב זה רק 10 וכן אולי זה מפתיע קצת שקרי לא שם (אבל היא לא רחוקה מלי אן וומאק, רק גרטשן מפרידה בניהן וזה באמת רק ענין של ותק) אבל בתור זמרת אני אוהבת אותה יותר כי היא כיפית כזאת. והרבה יותר כיף לרדת עליה מאשר על גרטשן ווילסון נגיד. אבל אני מכורה לאלבומים של גרטש ו-וומאק
BTW דרורה אחלה דיון!
אני סו הולכת לטגלן את זה ברגע שאני אבין איך עושים את זה
2. האמנים הכי אהובים עליכם ואיך הגעתם אליהם בכלל
