אז איך מתמודדים

[had3]

אז איך מתמודדים

עם בכורה שסובלת ממכת בכורות קשה, ומתעקשת על כל דבר בצרחות אימים, כבר בגיל שלש... מה יהיה בגיל ההתבגרות? אני משתדלת להתעלם כשההיסטריה מתחילה, אבל היא מעירה את הקטנה כל ערב אז מותרים לה רק בשביל קצת שקט...

 

[בחור כארזים]

מה כונתך ``משתדלת להתעלם``?

מהבכי? ממנה?

 

[had3]

מהצרחות ההסטריות

אני משתדלת לחכות שהיא תרגע ורק אז לברר איתה את רצונותיה ורצונותי, כי ברור לי שהצרחות נועדו למשוך צומי בדרך שלילית- ז``א לעצבן אותי, ואני לא רוצה שהיא תתרגל להשיג כך דברים. כל זה יפה בתאוריה, במעשה אני מוצאת את עצמי בתחרות צרחות... ממי היא ירשה את הטמפרמנט הזה...?

 

[בוחליצינה]

זה מוכר לי ואני מזה מבינה אותך../images/Emo201.gif

בן השלש שלי הוא ילד כזה, שאם משהו לא מסתדר עפ"י רצונו, צרחות מטורפות, זריקת חפצים, הרבצות, בקצור: ט-ר-ו-ר! אבל אני מאד מקפידה להיות עקבית ולא להכנע לסחטנות שלו בשום פנים ואופן! כי זה רק מחמיר בצורה כזאת! אני לא נענית לאף בקשה שלו אם הוא מבקש בבכי או בצעקות- והוא למד שצריך לדבר יפה, כי אם לא- אין תגובה ממני! ושלא תחשבי שילד בגיל הזה לא מבין! אני כבר בשיטה הזאת איתו מאז שהיה בן שנתיים וחצי! אם הוא מתחיל להתפרע אני סוגרת אותו בחדר, או בשרותים או באמבטיה ואומרת לו: "כשתחליט להרגע, תקרא לי ואני אוציא אותך. הוא צורח שם דקה או שתיים ואז קורא לי יפה יפה בלי בכי, ואני מגיעה לפתוח לו והוא אומר לי "יותר אני אעשה מה שאת אומרת" או "יותר אני לא ארביץ לאמא" וכד'. חשוב מאד ואני משתדלת ליישם זאת, לדבר מצד אחד בתקיפות ומצד שני בשלווה וברוגע כדי שהוא לא יראה שהוא מוציא אותך מהכלים. מקווה שעזרתי. אני עכשו די עובדת קשה איתו כי הוא מנסה לנצל את כל המצב הזה, שאנחנו גרים אצל הורי, ואין לנו כ"כ יציבות, אבל אני מאמינה שזה לטובתו- כי כל ילד זקוק למשמעת ולסדרים, אפילו שנראה לפעמים שזה לא כך. בעלי פחות משתף פעולה בכל הענין הזה כי הוא לא "מסוגל" להיות תקיף למשל בין אנשים או כשהוא אחראי עליו, אבל זה לא מפריע לי, כי אם נוח לבעלי להיות אבא סמרטוט מנוצל, שילדיו שולטים עליו, שיערב לו... הוא לא כ"כ הרבה מבלה איתם במילא... והילדים יודעים כבר שאותי אי אפשר לסחוט- גם לי יש חיים.

 

[ברוך שעשני אשה]

לדעתי בכך שאתם מוותרים לה

רק בשביל קצת שקט/ כדי שלא תעיר את הקטנה אתם מראים לה שאתם " מפחדים" ממנה ואתם למעשה נותנים לה לשלוט בכם ע"י בכי וצעקות. בתי בת שנה ושמונה חודשים וכבר יודעת/מבינה שברגע שהיא צורחת, בוכה, משליכה חפצים היא לא מקבלת את מבוקשה!ולא משנה השעה {אנו גרים אצל ההורים שלי ולא נעים שב 12 בלילה היא צורחת.. } או מי בסביבה {מחוץ לבית} פשוט צריך להיות עקביים, תקיפים מעט והכי חשוב לא להבהל מהבכי... כמובן שההתחלות קשות אך הן שוות! בהצלחה.

 

[had3]

אני יודעת

שגם ויתור, וגם כעס מצידנו זה בעצם ניצחון של ההיסטריה שלה. אני יודעת שהפתרון הוא רוגע ושלמות נפשית שלנו. אני עשר בתאוריה, באמת... אני פשוט לא מצליחה למצוא את הכוחות לבצע... אני טיפוס לא רגוע בעצמי. בקלות היא משגעת אותי. אני יודעת שחינוך זה דוגמא אישית וברור לי שהעצבים המהירים שלי מעודדים אותה להגיב כך גם, אז איך נרגעים?

 

[candy77091]

כל הכבוד אני גאה בך על החינוך המעולה!

כך צריך להיות .הגישה של בעלך לא נכונה כי כידוע="מי שמרחם על אכזרים סופרו להתאכזר על רחמניים". יש דברים שאסור לוותר עליהם ואם מלכתחילה זה נראה רע הרי שבסוף זה יהיה טוב.

 

[בוחליצינה]

נראה לי טיפה ניסחפת....

"מרחם על אכזרים"????- ילדי נראים לך בגדר אכזרים חלילה?- יותר מתאים לכאן: "חוסך שבטו שונא בנו" לא?

 

[candy77091]

לא.אבל אח"כ הם

מתנהגים בצורה כזאת שאת לא יכולה להשתלט עליהם ואין לך חיים.זה לא אכזרי?

 

[בשורות טובות!]

אני מסכימה איתך שילד זקוק לגבולות לטובתו

קשה לי עם האמצעים שאת מספרת עליהם. לסגור ילד בשרותים או באמבטיה זה מעבר לקו האדום מבחינתי.

 

[בוחליצינה]

זה באמת נשמע על "הכתב" אכזרי...חחח

אבל את צריכה לראות איך הוא "נהנה" מהקטע...

הוא בשלב א' בוכה, שלב ב' קורא לי ב"דרך ארץ" ואומר לי בקול תמים להפליא את הקבלה לעתיד הרלוונטית לאותו רגע ואז כשאני "משחררת" אותו לחפשי הוא מתנהג יפה וברוגע כאלו לא היה כלום- זה עובד!!! אבל אני באמת ובתמים אשמח לקבל רעיונות חלופיים! ומדובר בילד עם המון כח פיזי והמון עקשנות שאיומים רגילים לא פועלים עליו ב-כ ל-ל

 

[בשורות טובות!]

אל תפגעי בבקשה

אבל זה שהתגובה שלו נראית לך כמקבלת את האמצעי הזה, לא הופך אותו ללגיטימי. לפחות בעיני.

 

[בוחליצינה]

../images/Emo8.gifאת לא יכולה לפגוע ולבקש לא להפגע...

ולעצם הענין- יתכן שתגובתו איננה מדד ללגיטימיות ה"אמצעי" אבל בעיני- מבחן התוצאה הוא מרכיב חשוב והעובדה היא שלסגור אותו בשרותים/אמבטיה- גורם לו כיום להרגע מהקריזה

. ואני מתפלאת עליך, אם את גורסת שזאת אינה הדרך- מדוע אינך מציעה לי דרך אחרת להרגיע אותו? או שאולי יש לך ב"ה ילדים מלאכיים שלא זורקים חפצים, כסאות, אוכל, שתיה כשהם מתעצבנים ואינם מכים אותך כשהם כועסים?! או שאולי די אצלך במבט מצמית בשביל לעצור אותם?! מה לעשות שהשיטה הזאת עובדת אצלינו רק בתוך הכתבות על חינוך ילדים ולא למעשה?! הבן שלי הוא ילד מדהים, חכם במיוחד ומתוק- שובה לב ואם לא אציב לו גבולות ואהיה חזקה, הוא יהפוך לנסיך מרדן ועקשן- יש לו את הכשרון לסובב כל אחד על האצבע הקטנה שלו- אם רק מתחילים להכנע לסחטנות מצידו. ותאמיני לי שאין ילד שזוכה לכ"כ הרבה נשיקות וחיבוקים ו"זלילות" ומילות חיבה ואהבה כמוהו- אני חולה עליו

אז לכן לא נראה לי שתיגרם לו טראומה בגלל צורת הענישה הזאת.זה בא מאהבה....

 

[בשורות טובות!]

אם כבר אני לא מצליחה להרדם....

אז בואי נדבר על זה. הילדים שלי רחוקים מלהיות "טאטאלע".... הם מתוחכמים, שובבים, אמיצים, ופריקים של עצמאות. כולנו מתמודדות עם הצורך בהצבת גבולות ושמירה על הסמכות ההורית. כולנו מוצאות את עצמנו עושות דברים מתוך נואשות, לחץ ותחושת חוסר אונים- דברים שלא חשבנו שנעשה. לכן כ"כ חשוב לדעתי לקבוע לעצמנו גבולות ברורים לאמצעים לא לגיטימיים. כי הדרך להתדרדרות כ"כ קלה. ומעבר לזה- לילדים שלנו מגיע כבוד ובטחון פיזי ונפשי. אני לא מלאכית, לא הלוחשת לפעוטות ואין לי קסמים. אני רחוקה מאוד מהדמות האימהית שהייתי רוצה להיות. אני יכולה לשתף אותך בנסיונות חיפוש שלי. אני מוצאת שלפעמים השיטות מ"איך לדבר כך שהילדים יקשיבו ולהקשיב כך שהילדים ידברו" עובדות. אני מוצאת שלפעמים הסבת תשומת ליבם לדבר אטרקטיבי בעיניהם פשוט מוציאה אותם מהמצב רוח להרגיז. אני מוצאת שהמללה של הרגשות שלהם, מתן שם למה שהם חווים (כעס/קנאה/אכזבה/תסכול או פשוט רעב/עייפות/שיעמום) מקלה עליהם. ומתן לגיטימציה לחוש כך ודרכים אחרות לבטא את סערת רוחם (להוציא את העצבים על הכרית/לצייר/ "לכתוב" או להכתיב לי מה הם מרגישים וכדו' וכדו') מפחיתה מהצורך שלהם להתפרץ. לפעמים יושבים אצלנו בפינה/מיטה עד שנרגעים. אף פעם לא סוגרים את הדלת, לא בחדר חשוך ובטח ובטח שלא בשרותים/אמבטיה. לפעמים נושמים ביחד נשימות עמוקות (לשאוף מהאף, לנשוף מהפה) כדי להרגע. עובד יופי! (הבן הביא את הרעיון הזה מהגן). לפעמים עוזרים להם לבקש סליחה (השיר של "סליחה" של דודו מהדיסק של ימים נוראיים עובד אצלנו יופי

) לפעמים מדברים על יצה"ר, איך לגרש אותו והקשבה ליצר הטוב (לא בסגנון של אמנון יצחק) הרבה פעמים אני לצערי צועקת. בשאיפה להשתפר בזה. הכי הרבה משתמשים ב"הפסד"- להראות לילד שהוא מפסיד בהתנהגות הזו שלו. וכשכלו כל הקיצים- כשהבן מתפרע פיזית וכל הנ"ל לא עזר, אני תופסת אותו בחיבוק מאוד חזק, ומסבירה לו שרק כשהוא ירגע ואני ארגיש את זה אעזוב אותו. לא אומרת שהדרכים הללו תמיד עובדות. לא אומרת שאני אמא טובה. אבל נדמה לי שהשיטות הנ"ל יותר מכבדות את הילד. וכמובן - תמיד תמיד לתת לילד להסביר את עצמו אם הוא מעוניין ולהסביר לו על מה בדיוק אנחנו כועסות. יאללה פרשתי חזרה לישון- לילה/בוקר טוב

/

 

[had3]

נשמע אידאלי

בפועל- אי אפשר לפעמים להרגיע, גם לא בחיבוק חזק. פשוט זה רק גורם לה להתפרע יותר, ונראה לי שללכת להרגע במקלחת זה פחות גרוע מלהחנק בחיבוק של אמא... אני חושבת שכל אמא ודרך ההתמודדות שלה ומה שנראה לך מזעזע היא צורה לגיטימית של חינוך אצל האחרת. אני לא מדברת פה על פגיעה פיזית אלא על ענישה או `הרגעה` בכל דרך אחרת. המטרה של כולנו היא לדבר עם הילד בנחת, השאלה היא רק איך כל אחת מגיע לשלוה המיוחלת הזו...

 

[candy77091]

לדעתי הדרך נכונה לכל ילד יש את השיטה המתאימה

לו בחינוך ולכן בחינוך יש כל כך הרבה שיטות.

 

[candy77091]

אז שמעי משהו.

מבחינת פסיכולוגים זה נכון.לדודה שלי יש ילד מאוד מפונק שלא נותן להם חיים-כל הזמן רוצה על הידיים ולא ישן בלילות,צורח ברמות שאת לא הכרת אף פעם ולא תכירי. הם הלכו להתייעץ עם מישהי מאוד מוכרת מתחום ההפרעות ההתנהגותיות שאמרה להם.לסגור את הילד בחדר עם שמיכה שיצרח כמה שבא לו ובסוף הוא ירדם,והוא נרדם כמו ילד גדול באמת.כשלפני כן ההורים היו צריכים לטייל איתו כשעתיים בחוץ עם עגלה כדי להרדים אותו.ועכשיו הוא ישן בבית ולא עושה סיוטים להורים.

 

[בשורות טובות!]

שיטה ידועה בהקניית הרגלי שינה.

 

[candy77091]

כן ושיטה טובה לרסן ילד שצורח בלי

סוף היא להראות לו שהצרחות לא יעזרו לו כמו שבוחצי עושה..

 

[בשורות טובות!]

להראת שהצרחות לא עוזרות ../images/Emo45.gif

לנעול בשרותים/מקלחת