../images/Emo51.gif כפולה,למרות שהמזל"ט דיי מוקדם...
בכול זאת אני מזדקנת רשמית רק ביום שלישי הקרוב ואני בכלל לא בטוחה מה הרגשתי השנה לגביי היום הזה...אני מאוד חלוקה השנה,מצד אחד אני מחכה כי זה בכול זאת יום הולדת ובשנים האחרונות היו לי ימי הולדת מרגשים במיוחד אבל השנה יש הרבה שינויים,קודם כול זה יום שאני לבד עם הכיתה כי המחנכת ביום חופשי וזאת כיתה שכוללת גם ילדים עם בעיות התנהגות כאלה ואחרות ויש להם נטייה לשגע אותי בימי שלישי כשאני לבד איתם(הזהרתי אותם ששבוע הבא היום הולדת שלי אז שישתדלו מאוד לא להרוס לי,הבטחתי להם אפילו פעילות כיפית לכבוד היום הולדת שלי,ממתקים ומשחקים בטח יעשו את העבודה...),בהתחלה דווקא שמחתי כי המחנכת הזאת מצליחה הרבה מאוד פעמיים במהלך החודשיים שאנחנו עובדות יחד לשגע אותי מבחינת דרישות עבודה(מהאנשים שהם לא רעים אבל הם מעופפים ותלותיים מידיי בעוזרים שלהם ונוצר מצב שאני צריכה לזכור גם את העבודה שלה,גם את שלי וגם עוד מיליון דברים קטנים שאני בכלל לא רוצה להתעסק בהם ובסוף בכלל לא זוכרים לתת לי לדבר כאילו אני אוויר) אז לפחות ביום הולדת יהיה לי קצת שקט,בכול מקרה זאת עדיין לא הכיתה ולא המקום שאני הכי אוהבת להיות בו,אני עובדת וזה בסדר,הילדים בסך הכול נורא חמודים ויש לי הרבה מה לקדם אותם אם רק יתנו לו את ההזדמנויות(חלק יזמתי ולקחתי בעצמי ככה בקטנה,זה מוכיח את עצמו) אבל מרגישים שזו בעיקר עבודה,זה מקום קר כיאה לישוב הפלצני הזה וקשה לי עם מקומות קרים כי אני מאוד רגישה לאנרגיות ולאווירה חמה...,אני מאוד מתגעגעת לילדים מהבית ספר הקודם(כנראה שגם הם לפי כמויות האימיילים והטלפונים שאני מקבלת),אני מתגעגעת לצוות שהשקיע בי כול הזמן(עם המחנכת הישנה אני עדיין בקשר קרוב ועוזרת לה המון מבחינת עבודה גם כשבפועל אנחנו לא עובדות יחד באופן יומיומי,אני מוכנה בשבילה להוריד את הירח וברגע האמת היא מאלה שהכי הגנו עליי ותמכו בי ולכן אני נאמנה לה מאוד) ואני מתגעגעת לעבודה עצמה שתמיד איתגרה אותי,מוזר לי לחשוב על יום הולדת רחוק מהם,כמובן שאני יכולה לקחת חופש ולקפוץ לשם אבל זה בעייתי עם עניין התביעה(שעליה כמובן אני לא מתחרטת אבל לכול דבר יש מחיר והוא כבד)... מעבר לזה יש עוד כמה דברים שמציקים לי ואני כבר לא יודעת אם אני רוצה יום הולדת או לא,יש לי גם לימודים באותו יום אז בטח יהיה לי יום עמוס כחלק משבועות עמוסים במילא...יהיה בסדר בסוף... את צודקת בעניין הניתוחים הפלסטיים,אני מניחה שלכול אחד יש חלקים בגוף שלו שהוא לא מרוצה מהם והיה שמח לשנות אותם,אני לא יודעת כמה זה היה עוזר אם הייתי משנה כי אני דיי מאמינה שניתוח לא היה פותר לי תסביכים אישיים עם עצמי ודברים שהטרידו אותי שנים אבל כמובן שאני לא יכולה לשפוט את האנשים שזה כן תורם להם,אני יכולה רק להצטער שהעולם שלנו כזה שטחי אבל זה לא באמת משהו שאני יכולה לשנות... לגביי הישיבה...זה נושא מאוד מתסכל,בהרבה מקומות לא מעריכים מספיק את העבודה וההיכרות של הסייעות והמטפלים בגלל שהם כביכול לא בעלי השכלה מתאימה,לא משנה שאני עולה מבחינת רמה על הרבה אנשים שלמדו ואני בטח לא סייעת קלאסית(מבוגרת,חסרת השכלה...התדמית הזאת מבוססת על הממוצע של הסייעות בכול מקום כמעט,ככה זה כשהמשכורות על הפנים וככה בדיוק נראה תחום החינוך בארץ ומאוד מאוד חבל ועצוב שזה ככה אבל זה ככה),אני גם חצי דרך לתואר ועם תעודות הסמכה,ידע וניסיון בלא מעט תחומים נוספים אבל זה עדיין לא מספיק כדי שיתנו לי לדבר ובאמת שהייתי חוסכת להם אינספור קידוחים נוכח העובדה שאני באמת זאת שהכי הרבה עם התלמידים כולל בשילובים בכיתות הגדולות,כולל ברגעי ההתפרצויות שלהם וכולל גם ברגעים הטובים שלהם,אני לא מכירה אותם רק מטפסים,אני עובדת איתם כבר חודשיים באופן יומיומי ואני בקשר דיי קרוב אליהם(לפי ההזמנות שלהם לביקורים,לפי השיתוף שלהם בדברים הכי אישיים ולפי זה שהם ממש כועסים כשאני לא באה ומתקיפים אותי ואת המחנכת כשאני לא נמצאת),זה היה פשוט מגעיל,אני יושבת שם ועוברים אחד אחד כשחלק מהנוכחים מראש אמרו שהם מכירים את הילדים רק מטפסים ולא יודעים אפילו איך הם נראים,חלק אחר בקושי עובר את ה5 שעות השבועיות עם כול הילדים ביחד ועליי פשוט מדלגים פעם אחרי פעם וכשאני כבר מנסה לדבר ולהעיר משהו מיד ממשיכים ומתעלמים ממני והבדיחה האמיתית שאחרי כול הדיונים המקצועיים הגיעו לדברים שהייתי חוסכת להם מיד בהתחלה...לא הייתי חייבת לנכוח בישיבה,לא משלמים לי על ישיבות,המחנכת ביקשה שאישאר כי זה נראה לה חשוב ואני מצידי שמחתי כמובן להישאר כי מבחינתי זה חלק חשוב מאוד מהעבודה,המחנכת קלטה אחר כך שבאמת לא דיברתי בכלל והבטיחה לשנות את זה בעתיד,אני לא בטוחה שזאת הבטחה שאפשר לקיים כשכול המי והמי מקיפים אותנו... התראפיסטית למוזיקה(אני מחבבת אותה) שעובדת עם הכיתה רק 3 שעות בשבוע כששעתיים מהן אני נמצאת יחד איתה נכחה רק בחלק מהישיבה ואז ניגשה אליי למחרת ואמרה שהיה נראה לה מוזר שבכלל לא דיברתי ובבית ספר נוסף שהיא עובדת בו לסייעות יש תפקיד מרכזי בישיבות כי מעריכים את היכרותן עם התלמידים,לדעתי ככה זה צריך להיות בכול מקום... יש עוד מה לספר,המשך יבוא...