והנה עוד קצת על שייכות
אז כן כתבתם המון דברים חשובים ובאמת כיף לקרוא ולאט לאט אפילו להכיר אתכם.
תחושת השייכות היא ממש צורך קיומי, זה ממש אוויר לנשימה! עד כדי כך שמטרת העל של כולנו, אם במודע או פחות, היא להרגיש שייך, להרגיש מועיל, תורם. ניתן להשיג את התחושה הזו בדרכים חיוביות ובדרכים שליליות.
כשאנחנו בחברה שבה מרגישים שייכות, נרגיש את הפרגון, השפה המשותפת, חוויות משותפות, שיתוף, הקשבה וכו׳.
ובמקום שלא, אז יהיה שם חוסר ענין, זרות, אדישות, כעס וכו׳.
אז מהם צורכי השייכות? או איך עושים שייכות?
תחושת ערך - המקום הזה שאני מעודד את הילד, העידוד וההוקרה... שהילד ירגיש שהוא שווה ערך. שווה ערך (לא שווה תפקיד) כלומר אני והוא בני אדם, שנינו בני אדם ושנינו שווים.
תחושת התייחסות אישית - אני רואה את הילד שלי, כילד שהוא עולם ומלואו, לא חלק מקבוצת אחים, אלא יחיד ומיוחד במקום שלו, משהו שאומר יחס אישי, ייחודי.
תחושת מועילות - המקום שהילד שלי מועיל, שיש לו תפקיד, שיש לו תחושת אחריות, שהוא מסוגל לעשות דברים, שסומכים עליו.
תחושת צמיחה והתפתחות - שאני רואה (ומראה לילד) כמה הילד שלי גדל, שהיום הוא יודע לעשות דברים שאתמול לא הצליח, שהיום הוא מבין דברים שבעבר לא הבין. זה לא רק פיזי, אלא גם לדעת לוותר, לדעת לדחות סיפוקים.
תחושה של משמעות - קשה אבל אפשרי, המקום הזה שאני מממש את הפוטנציאל שלי... כן, אני יודעת שזה קשה אפילו לנו כאנשים מבוגרים, אז לילד.....תנסו לחשוב על המקום של - מהי המשמעות שלכם כהורים - ומשם לצאת לילד, אני יודעת שזה קשה...
אדם שצרכי השייכות שלו מתקיימים, פחות מתעסק בעצמו פנוי יותר לאנשים אחרים ולסביבה, ברגע שהוא מקבל מענה לצרכי השייכות – הוא יותר סבלני לסביבה.
נראה לי שחפרתי מספיק, באמת יצא ארוך.... אבל אכתוב עוד משפט, מזמינה אתכם לבדוק אם לדעתכם הילדים מרגישים שייכים בבית ואולי לקחת חלק מהדברים שנכתבו פה בשרשור ולנסות להסתכל על זה מזוויות קצת אחרות, אולי בפעם הבאה שהילד מנג׳ס לחשוב מהו הצורך שלו, ואולי, רק אולי, הוא מנסה להרגיש שייך...אמנם בדרך לא מקובלת עליכם אבל מטרתו היא להרגיש שייך, על הדרכים הלא מקובלות, בפוסט (חפרני) אחר.
זה פוסט ראשון, מקוה שלא העמסתי ושהייתי ברורה... לאט לאט נלמד את הקצב (;
