אז היום התחלתי לשאול את עצמי איך להשמין חזרה

[TillE]

אז היום התחלתי לשאול את עצמי איך להשמין חזרה

לא, לא... אני לא מתכוון להשמין ממש. אבל בחודשיים האחרונים איבדתי 20 קילו בערך. זה המון. יותר מדי אולי. חלק כי זה מה שרציתי ותכננתי - אני אוכל הרבה פחות מפעם, ומתעמל הרבה יותר. זה לא הולך להיפסק (אני מקווה), אבל מנסיון העבר זה לא היה אמור להוריד לי יותר מ3-5 קילו לחודש. השאר זה בזכות הטייפ 1 הנפלא שלי. שגם הוא לא הולך להיעלם לצערי הרב. אני גם תוהה כמה ההרזיה המהירה הזו בריאה, וכמה "המחיר" שלה הוא בשריפת שרירים וכו', ולא בשריפת שומנים (הפנים שלי למשל רזו מאד מאד, אבל הכרס שלי ממש מעט).
אז אם ארד עוד 15 קילו אגיע לטווח של המשקל שהרפואה קוראת לו נורמלי(יחסית לגובהי). אני חושב שזה יהיה קצת רזה מדי לטעם ולתחושה שלי. אני לא רוצה לאבד הרבה יותר מ10 קילו, ובטח לא יותר מ15.

אז זה אומר שבערך עוד חודש/חודשיים אני אצטרך לחשוב איך עוצרים את הירידה הזו. איך דואגים שהרקמות החשובות של הגוף יקבלו את מה שהן זקוקות לו, ולא יתאדו להן לאנרגיה. איזה סוג פעילות גופנית? איזה שינוי תזונתי נוסף?
כמובן, אם אני אקח אינסולין, אוכל לאכול כמה פחמימות שרק ארצה ולאזן את עצמי הן מבחינת הסוכר והן מבחינת המשקל. אבל כרגע אני מאוזן סוכרתית בלי אינסולין ובלי תרופות בכלל, וטוב לי עם זה (ברור לי שבשלב כזה או אחר האינסולין יגיע, אבל אני לא רוצה להקדים את המאוחר).

עצות? תובנות?

 

[י ר ו ק ע י נ י י ם]

אני לא מבין איך אתה ממשיך לרדת במשקל אם אתה

מאוזן סוכרתית. אצלי הירידה במשקל בזכות הסוכרת (סוג 2) הפסיקה כשהתאזנתי, וזה קרה מוקדם מדי מבחינת המשקל, אך כמובן בריא יותר שאהיה מאוזן סוכרתית.
בכל מקרה 20 קילו בחודשיים זה קצב רצחני. אפילו מפחיד קצת.

אני לא חושב שאתה צריך "לחשוב איך עוצרים את הירידה". כאשר אתה מאוזן סוכרתית, אוכל סביר (דואג להיות שבע ולא לאכול "רגשי") זה יהיה נכון לתת לגוף שלך לקבוע עד לאן להגיע.
ברגע שאתה אוכל טוב, מאוזן סוכרתית ומתעמל הגוף ידאג לספק את מה שנדרש לרקמות השונות.

בנושא שרירים \ עיצוב הגוף: פעילות גופנית מגווונת (עד כמה שאפשר) כנראה הכי טובה: הליכה\ריצה, אימוני כוח, סיבולת, קרדיו. גם שחיה אם יש אפשרות כזו.
התחלתי להשתמש ביוטיוב. מצאתי את הערוץ הזה שזה זוג צעיר וחביב שיש להם מאות סרטונים המתמקדים בנושאים\שרירים שונים, רובם ללא צורך במכשירים.
אני שם לי את זה בטלויזיה ומתעמל איתם.

 

[tulkin]

קודם כל,

יש הבדל בין סוג 1 ל 2. איבוד משקל הוא תופעה אופיינית לסוג 1 (שלא לוקחים אינסולין, או לוקחים מעט ממנו - בד"כ לפני האבחון. אצלי, בגלל הגילוי המוקדם וההתקדמות היחסית איטית, גם אחרי הגילוי). בהיעדר אינסולין סוכר לא נספג בתאים, והגוף נאלץ "לשרוף" דברים אחרים כדי לייצר אנרגיה. השמנה זו בעיה בעיקר של סוג 2.

שנית, סביר שאתה צודק והגוף יימצא גם את המשקל הטוב בשבילו (מקווה שלא נמוך מדי), אבל כשמתחילים את התהליך בעודף של 40 קילו מהטווח המומלץ המקובל, יש הרבה לרדת לפני שמגיעים לאיזון הזה.

 

[תומרונתם]

לא הבנתי...

אתה TillE? נראה מהתשובה שכן.
(אם כן, שלום שלום

!)

ומסכימה עם המשפט האחרון שלך, אם כי כולנו היינו משלמים הרבה כדי להיות במצב הזה באמת באמת...

 

[tulkin]

טוב... זו הזדמנות לאחד זהויות.

אני אכן טילא, אבל מוכר יותר בתפוז כטולקין (ואותך אני מכיר מפורום אחר

). כשכתבתי כאן לראשונה עוד לא ידעתי איך אתמודד עם הסוכרת. לא הייתי בטוח שרציתי שכולם ידעו, וגם עוד הייתי בהכחשה עצמית אז פתחתי זהות נפרדת.
אבל מסתבר שאני די רע בניהול זהויות כפולות, וממילא עברתי תהליך וגם בקרב מכרי הסוכרת כבר אינה סוד. אז ברשותכם - אשתמש כאן מעתה בזהותי המקובלת יותר.

 

[תומרונתם]

ברשותנו...

 

[י ר ו ק ע י נ י י ם]

גם אצל טייפ 2 לא מאוזן יש את ההפרעה המטבולית

הזו שגורמת להרזייה: יש אומנם אינסולין אך יש תנגודת והסוכר נשאר בדם, והגוף שורף דברים אחרים.
איבדתי 15 ק"ג עד שהמחלה התגלתה. אומנם לא נבדקתי לטייפ 1 או 2, אך כמעט בטוח שאני טייפ 2.
והשאלה בעינה: איך אתה ממשיך לאבד משקל בקצב כזה אם אתה מאוזן?

 

[tulkin]

אינני מומחה מספיק בפיזיולוגיה כדי להסביר

אני יכול לשער השערות על סמך מה שאני כן יודע (ומזמין את מי שיודע יותר או חושב אחרת לתקן ולהסביר):
איזון סוכרתי קשור לרמת הסוכר בדם. צבירת משקל קשורה בכמות הסוכר שנקלטת מהדם בתאים ושאינה מנוצלת באופן מיידי לאנרגיה. כמובן ששני הגדלים האלה קשורים, אבל הם לא תלויים זה בזה. בצד "הכניסה" - פחות פחמימות מפחיתות את רמות הסוכר בדם בלי שהן מגבירות את הספיגה, ולכן תורמות לאיזון בלי להוסיף משקל - ולכן זה תורם לאיזון סוכרתי בלי לעצור ירידה במשקל. בצד ה"יציאה" - אינסולין גורם לספיגת סוכר בתאים בלי קשר לצורך באנרגיה, ולכן אם יש סוכר בדם, הסוכר בדם יורד, ורובו גורם ל"תוספת" משקל אם אין צורך מיידי באנרגיה. אבל אצלי (ואני מניח שזה יעבוד גם אצל אחרים) הסוכר בדם יורד לא בגלל אינסולין, אלא בגלל פעילות גופנית. בזמן פעילות גופנית הסוכר בדם נספג לתאים בלי אינסולין, ולכן הסוכר בדם יורד, אבל זה קורה, כאמור, בזמן פעילות גופנית, כלומר התאים מנצלים את הסוכר הזה באופן מיידי לאנרגיה - ולכן, שוב, יש שיפור באיזון הסוכרתי, בלי השפעה על המשקל.
בסופו של דבר, מעט מאד אנרגיה מסופקת אצלי לתאים באמצעות אינסולין שעוד נשאר לי, ורוב האנרגיה שהגוף מוציא שלא בזמן פעילות ספורטיבית עדיין מגיעה ממקורות אחרים (שריפת שומן וחלבון). האיזון הסוכרתי נשמר עקב הורדה בכמות פחמימות בצד ה"כניסה" ובהגברת ה"יציאה" של הסוכר באמצעות פעילות גופנית, בלי שזו תגרום ל"צבירת משקל" שתאזן את שריפת השומנים והחלבונים.

 

[הנריהנרי]

נדמה לי שיש לך טעות, אתה לא טייפ 1 .

טייפ 1 לא יכול להיות מאוזן ללא אינסולין.

לגבי המשקל, אל דאגה, הירידה תיפסק מעצמה. את 10 הק"ג
הבאים יהיה הרבה יותר קשה להוריד, מאשר את 20 הק"ג הראשונים.

 

[tulkin]

לפי מיטב הבדיקות ודעת רופאים - אין טעות

למרות שידוע שאין בדיקות של 100%. אני מקרה טיפוסי כנראה של LADA, שזו התחלה מאוחרת של טייפ 1, והמאפיינים שלה קצת שונים. בעיקר, מעורבים גם תסמינים של סוג 2 (ולכן רובם מאובחנים בהתחלה כסוג2), וקריסת תאי הבטא בלבלב איטית יותר בד"כ מאשר סוכרת הנעורים הקלאסית. יש שמכנים זאת טייפ 1.5, אבל באמת באמת זה פשוט מקרה קצת יוצא דופן של טייפ 1.

כיוון שכך, וכיוון שתפסתי את העניין מהר יחסית, אז הלבלב שלי עוד מסוגל לייצר מעט אינסולין. כיוון שאני אוכל מעט פחמימות, מעט האינסולין הזה פלוס שימוש בפעילות גופנית כתרופה נקודתית להורדת רמת סוכר, מספיקות כדי להביא אותי קרוב מאד לאיזון. גרף הסוכר שלי נראה מאד מאד מאד שונה מזה של אדם בריא, אבל הממוצע שלי (עדיין לא רשמי בבדיקת A1C, אלא ממוצע בדיקות הגלוקומטר הרבות שלי) והטווח שלי גבוהים רק במעט מזה של אדם בריא (מקביל בערך ל6% A1C).

 

[הנריהנרי]

אז ה"נדמה לי" הפך לבטוח. אתה לא טייפ 1

אז יש לך פיצול באישיות, וגם פיצול בסוכרת. לאדה זה 1.5...

 

[tulkin]

בעיות בקטלוג העצמי שלי לקטוגריות מקובלות

הוא סיפור חיי

 

[גרנד בוטה]

כמה זמן יש לך סכרת?

אגב, לדעתי כדאי להקדים את המאוחר וכבר להזריק מעט בזל.
אם תזריק מעט בזל + מעט פחמימות + פעילות גופנית, תוכל לדעתי להישאר במצב של ירח דבש שנים לא מעטות, כי תקל מאוד על תאי הביתא הנותרים.
אני חושב שככול שמקילים על תאי הביתא הנותרים, זקוקים לפחות בזלי לאורל יותר זמן, וההפך, אם לא מקילים עליהם, מגיעים מהר יותר לכמויות גדולות יותר של בזל.
לא כולם יסכימו להשערה הזו, אבל אני חיי בהתאם.

 

[גרנד בוטה]

אורל = אורך

 

[tulkin]

אני קצת פחות מחודשיים בתחום...

בפעם הקודמת האנדו שלי הסתכל על הגלוקומטר וטען שאם נותנים לי בזלי עכשיו, מסכנים אותי בהיפו. בבוקר אני עומד על כ-95 פלוס מינוס קצת (היום דווקא היתה לי פתיחה רעה של היום - 107, אבל אולי זה כי אכלתי ב1 בלילה), אחרי פעילות גופנית אני יורד לפעמים ל 85 פלוס מינוס קצת. בשבוע הבא פגישה נוספת עם עוד בדיקות.

 

[tulkin]

אגב, אני חשבתי הפוך...

לקחת רק קצר טווח אחרי חלק מהארוחות, בלי בזלי בכלל, וכך להימנע מהצורך לטפס 20 קומות בריצה כדי להוריד איזה פיק היסטרי של 200, בארוחות שבהן כוח הרצון שלי שובר שמירה (מה שכמובן ייתן לו לגיטימציה להמשיך לשבור שמירה, ולי יאפשר לאכול קצת יותר פחמימות עם פחות נקיפות מצפון)

 

[גרנד בוטה]

הכול במשנה זהירות. אתה באמת "טס נמוך"

ואני לא מאחל תחושות היפו לאף אחד, זה נורא ואיום.
המחשבה שלי היא שבלי הבזל, תאי הביתא הנותרים שלך עומדים לבדם בעומס, והוא יכריע אותם.
עזרה קלה של אפילו 4 יחידות לנטוס יכולות להקל עליהם ולו במעט. זה יעזור להם לא להיות מותשים, ולכן לפעול לאורך זמן רב יוצר.
השאיפה שלך היא למשוך את "ירח הדבש" כמה שיותר זמן - שנים.
בתקופה זו האיזון הרבה יותר קל.
זה מאוד מאוד אישי, אבל אני במקומך הייתי כן מתעניין בזריקות של מעט מאוד בזל ובולוס - אין שום סיבה שתגיע ליותר מ-130-140.
פיק של 200 אינו משהו שאני הייתי רוצה לראות על מד הסוכר, אפילו פעם בשנה, ולא תמיד אפשר לצאת לריצה או טיפוס אחרי האוכל.
כדאי לדעתי שתתחיל להתרגל לשמור על איזון מאודק יותר.
אבל דיר-באלאק : אם מתחילים, אז עם כמויות זעירות של אינסולין !!!

 

[אבו זקן]

צרות של עשירים

עם עודף המשקל ההתחלי שלך סביר שרוב מה שנשרף הם שומנים, למרות שגם שריר.

 

[תומרונתם]

באיזה עודף משקל התחלת?

קצת מוזר באמת שאתה מאוזן ללא אינסולין בכלל, כנראה שעלית על הבעיה ממש ממש מוקדם, והגוף שלך עדיין מייצר אינסולין.
אולי, גם, יחד עם הסכרת, נוצרה עמידות לאינסולין בגלל עודף המשקל. אני לא ממש זוכרת מה היתה תשובת האנדוקרינולוג שלך, אני די זוכרת שהיה חד משמעי הטייפ 1 אבל היו עוד משתנים.

לשאלתך - אני מאמינה שהגוף שלך יידע לעצור את הירידה בזמן. 20 ק"ג בחודשיים זה המון, המון המון. בטח היית צריך לקנות ארון בגדים חדש!
אני מניחה שמבחינת שרירים אתה בסדר, כי אתה אומר שאתה פעיל והולך הרבה כדי להוריד את הערכים - לא נראה לי שיש לך מה לחשוש בכיוון הזה.
חשוב שכן תדאג שתהיה לך תזונה מאוזנת, כל אבות המזון, ויטמינים וכו' - ירידה כל כך משמעותית עלולה ליצור חסרים בכל מיני מקומות.

 

[tulkin]

כאמור, התחלתי כ40 קילו מעל

סף טווח הBMI שנחשב משקל תקין. בהחלט סביר שעם הירידה במשקל והעליה בפעילות ירדה גם תנגודת אינסולין, מה שמאפשר לגוף שלי לנצל טוב יותר את מעט האינסולין שעוד יש. כמה הודעות למטה שאלתי שאלה על בדיקת הסי-פפטיד והאינסולין שלי שנותרה ללא מענה. מחיפוש באינטרנט, עולה שהתוצאות שקיבלתי (שעה אחרי אוכל, כמצוות הרופא) נמצאות בתוך הנורמה של אנשים בצום.
עוד שבוע עוד פגישה (הפעם מתוכננת) עם האנדו שלי, נראה מה יאמר.