אז ככה

[barzik]

רגע אחד...

זה כבר משהו חדש... אדינגס הוציא משהו שחושף את הדרך שבה הוא בנה את עולם הפנטסיה שלו שבטח גם כולל גרסאות מוקדמות וטויוטות למיניהן? אני יודע על זה שמחקים את טולקין, אבל אני חושב שזו פעם ראשונה שמחקים את כריסטופר טולקין...

 

[de roy]

ונמשיך עם הבורות....

אמרת שהבלגריאד והמלוריאן הם סדרות עוקבות כלומר אני מתחיל לקרוא קודם את הבלגריאד?

 

[strahd]

רק אם אתה ממש חייב לקרוא משהו

ואין שום דבר אחר שיש לך, אז כן. הסדרה הראשונה של הבלגריאד ולאחריה מתרחשת עלילת המלוריאון. אך אל תתעכב על זאת רבות, מכיוון שעלילת המלוריאון היא זהה כמעט לגמרי לסדרה הראשונה. יש כמובן את ספרי הנספח, שהם "בלגראת´ הקוסם" שמבחינה כרונולוגית הוא קודם לשתי הסדרות, אבל מגלה המון מידע שהורס את הסדרת אז כדאי לקרוא אותו לאחר מכן ו"פולגארה המכשפה", אשר מספר על קורותיה של פולגארה, גם כן מתרחש לפני שתי הסדרות אך לקרוא אחרי. יש עוד ספר אחד באנגלית "הריבן קודאקס" שהוא בעצם אוסף של אגדות שירים ומתכונים מבית היוצר של דיוויד אדינגס ואישתו – ספר זוועתי בכל מובן המילה כמו הסילמריליון של הבלגריאד. יש לאדינגס עוד שתי סדרות שלא תורגמו לעברית "האלניום" – שבו מספר על אביר מזדקן היוצא למסע אחרון להציל את נסיכתו האהובה ו"הטאמולי" – ההמשך לסדרת האלניום ובו האביר יוצא לקצה השני של העולם כדי לגלות סודות המאיימים על ממלכתו. סדרות שברגעים מסויימים אפילו עולים על סדרת הבלגריאד, אך משום מה החליטו לא לתרגם אותם. יש עוד ספר חדש שיצא לאדינגס – "גאולתו של תאנתאלוס" וזוהי זוועה לא יאמנת. אוצר מילים ירוד, עלילה שמיימרת להיות חדשנית בסגנון מורקוק אבל יוצאת בסופו של דבר בושה וחרפה לסופר שהיה פעם דגול. אני ממליץ בכל לב לדיוויד אדינגס לתלות את החולצה ולצאת בכבוד כשעוד יש לו.

 

[Nalliss]

מילותיך מילותי../images/Emo118.gif

 

[strahd]

נליס, זוהי תחילתה של ידידות מופלאה.

 

[Nalliss]

חן חן סטראד../images/Emo8.gif

 

[arifell]

אני מוחה בתוקף ../images/Emo58.gif

על גישתך, ודורש התנצלות מיידית, אבל אולי זה כי אני קראתי אותם בסדר הלא נכון בתחילה. ההבדל העקרוני אותו ראיתי, הוא שבבלגריאד הדמויות מתפתחות יותר, במלוריאן יש פחות דמויות חדשות והקיימות כבר מפותחות. המלוריאן מסתיים עם סימן של תקווה (ואם זה שמאלצי, אני מצטער) אבל הוא שגר את הסיפור בלי לחנוק אותו, כמו שקורה ב"שדה קרב ארץ" (שאת סופרו איני זוכר כרגע)

 

[Nalliss]

המלוריאן פתח בסדרה

נקב ממנו נזל כבודה. זאת מפני שהדמויות לא התפתחו אלא התנפחו ("במלוריאן יש פחות דמויות חדשות והקיימות כבר מפותחות") וכמו בג´ורדן, זוהי מריחה. נכון, העלילה לא הייתה גמורה בבלגריאד אבל אדינגס בהחלט יכל לעשות משהו בקשר לכך מבלי לסגור את כל הקצוות הרומנטיים, להעניק שלל אדיר וחסר גבולות לדמויותיו, וכוח שאין היכול לו. ואם לזה אתה קורא "סימן של תקווה", הרי שזהו קצה הקרחון... אני מוצאת זאת מאוס. גם אני מוחה בתוקף, נאליס.

 

[דלית - delete]

רון הבארד, אני חושב

 

[strahd]

אתה גם צודק

רון ל. האברד הסיינטולוג המקסים (והמת) כתב את שדה קרב ארץ. שמע, אריפל, צריך להבין שסופרים הם אנשים כמותנו וגם הם צריכים כסף בשביל לחיות. בטוח שהם באים עם אידיאל אחד או שנים כשהם באים לכתוב את הספר. עכשיו הם נכנסים למלכודת. אם הספר טוב, אז המוציאים לאור אומרים להם, "חבר´ה, תכתבו עוד ספרים, כי גם אנחנו רוצים עוד כסף". יושב הסופר המסכן וכותב ספר המשך, לעיתים הוא טוב, לעיתים הוא לא. בכל מקרה, אם הספר השני גם מכר הרבה זה יוצר כדור שלג עד להתרסקות הבלתי נמנעת של ספר זוועתי ("אש בשחקים" של רוברט ג´ורדן היווה את סוף כישור הזמן לדעתי). אז סופר צריך לפרוש בשיא? לפעמים כן, לפעמים לא. יש לדוגמה את ג´ורג´ מרטין (ירום הודו) שכל ספר שהוא כותב יותר טוב מהשני. אז זה אומר שאפשר, פשוט צריך יותר להתאמץ. כולל דיוויד אדינגס, שלא מי יודע מה מתאמץ ומראה שהוא משנה להיות חדשני, אלא מוכר בעזרת השם שלו.

 

[arifell]

מה שאני אומר זה

שבשדה קרב ארץ, רון הבארד ממש חנק את הסיפור, הוא סגר את כל הקצוות ולא השאיר מקום לפיתוח, אין מקום לעלילה כי שלום בין כל הדמויות וכן הלאה, בלה, בלה, בלה... בינתיים הספרים היחידים של ג´ורג´ מרטין שקראתי היו השניים הראשונים של שיר של אש וקרח (אני מקווה שאני זוכר את השם נכון) שהיו מעולים לטעמי (עצרתי מקריאה בנשימה עצורה, רק למטרות ארוחת צהריים עם המשפחה...) מה עוד הוא כתב?

 

[strahd]

זה מה שבינתיים יצא בעברית

החלק השלישי של שיר של אש וקרח, "סופת החרבות" יצא בקרוב בעברית והספר הרביעי "משתה העורבים" יצא באנגלית בסוף השנה (אינשאללה). מעבר לכך ג´ורג´ מרטין הוא איש אשכולות אשר היה בהתחלה מפיק וכותב תסריטים והמבוגרים שבינינו יזכרו את הסדרה שהוא כתב "היפה והחיה", עם החיה שנראתה כמו אריה והסתתרה בתוך הביובים של ניו יורק. הוא כתב גם את הספרים "שיר לליה" ו"קלפים משוגעים", על העולם לאחר השואה האטומית.