דיברנו על זה... מכל הכיוונים...
עד אתמול עוד היינו בקשר רציף (אתמול הוא בחר לנתק קשר). אני מאוד מקווה שהזמן ירגיע אותו, כי חבל לי לאבד כזה אדם מדהים וחבר טוב, אבל אם השלב הקודם שלו היה להתקשר בכל 2 דקות, לשלוח מכתבים, לסמס, לבכות ולחפש אצלי את התמיכה, בשלב הנוכחי הוא מספר לי כמה שהוא שונא אותי ואיזה חרא של בן אדם אני... ובאמת, אני מעדיפה שלא לשמוע את זה, גם כי אני בכלל לא חושבת שאני אדם רע וגם כי לא נעים לי לשמוע שהוא ושב שאני אדם רע. הסוויץ'... קשה לקרוא לזה סוויץ'... בדיעבד אני מצליחה לראות את זה, דברים קטנים כמו ערב אחד שהיינו אצל הנוכחי כל החברים, כולל האקסית שלו, לפני כמה חודשים... וקינאתי... פשוט קינאתי. אני לא יודעת מה זה היה אז, ודיי הדחקתי את זה... אבל ברור לי שתמיד היה משהו כלפיו ברקע, במקביל גם הקשר עם האקס ידע ירידה תלולה... בקושי דיברנו, פתאום מצאתי בו כל מני "תקלות", פתאום הוא לא נראה לי כמו בן הזוג האידאלי... אבל בכל זאת סירבתי להרפות. אם היית שואלת אותי ביום שנפרדנו לפני חודש וחצי אם אני אוהבת אותו הייתי עונה שבוודאי, גם אם היית שואלת לפני 3 שבועות... היה לי נורא קשה להכיר בעובה שאני לא אוהבת אותו -ככה- יותר. אחרי הפרידה האחרונה הייתי מופתעת מהאדישות שלי... אני לא ידועה באדישיותי, למעשה אני מלודרמטית משהו פחד... ופתאום חוץ מקצת דמעות פה ושם זה לא כזה כאב. בקיצור מה שרציתי להגיד- שום סוויץ'... תהליך... כשנפל האסימון כבר באמת הרגשתי שאין מה לעשות... עליתי על זה בשלב שבו כבר היה בלתי אפשרי מבחינתי לעצור הכל, זה היה מכאיב יותר מדי.
עד אתמול עוד היינו בקשר רציף (אתמול הוא בחר לנתק קשר). אני מאוד מקווה שהזמן ירגיע אותו, כי חבל לי לאבד כזה אדם מדהים וחבר טוב, אבל אם השלב הקודם שלו היה להתקשר בכל 2 דקות, לשלוח מכתבים, לסמס, לבכות ולחפש אצלי את התמיכה, בשלב הנוכחי הוא מספר לי כמה שהוא שונא אותי ואיזה חרא של בן אדם אני... ובאמת, אני מעדיפה שלא לשמוע את זה, גם כי אני בכלל לא חושבת שאני אדם רע וגם כי לא נעים לי לשמוע שהוא ושב שאני אדם רע. הסוויץ'... קשה לקרוא לזה סוויץ'... בדיעבד אני מצליחה לראות את זה, דברים קטנים כמו ערב אחד שהיינו אצל הנוכחי כל החברים, כולל האקסית שלו, לפני כמה חודשים... וקינאתי... פשוט קינאתי. אני לא יודעת מה זה היה אז, ודיי הדחקתי את זה... אבל ברור לי שתמיד היה משהו כלפיו ברקע, במקביל גם הקשר עם האקס ידע ירידה תלולה... בקושי דיברנו, פתאום מצאתי בו כל מני "תקלות", פתאום הוא לא נראה לי כמו בן הזוג האידאלי... אבל בכל זאת סירבתי להרפות. אם היית שואלת אותי ביום שנפרדנו לפני חודש וחצי אם אני אוהבת אותו הייתי עונה שבוודאי, גם אם היית שואלת לפני 3 שבועות... היה לי נורא קשה להכיר בעובה שאני לא אוהבת אותו -ככה- יותר. אחרי הפרידה האחרונה הייתי מופתעת מהאדישות שלי... אני לא ידועה באדישיותי, למעשה אני מלודרמטית משהו פחד... ופתאום חוץ מקצת דמעות פה ושם זה לא כזה כאב. בקיצור מה שרציתי להגיד- שום סוויץ'... תהליך... כשנפל האסימון כבר באמת הרגשתי שאין מה לעשות... עליתי על זה בשלב שבו כבר היה בלתי אפשרי מבחינתי לעצור הכל, זה היה מכאיב יותר מדי.
