אז לא ידענו את מה שאתם יודעים היום

[שיח סלימאן]

תיארתי לעצמי שזה הכיוון אבל מה האותיות מסמנות? למה אתה צריך תמיד להיות כזה סתום.

אני לא צריך, אני עושה את זה מבחירה אישית.

 

[אבח"י]

פתאום קלטתי שגם אני, שעובדת במסגרות חינוכיות של הגיל הרך, נאלצת לעטות מסכה לאורך שעות העבודה.

אתה כותב על הבנות המעצבנות. זו היתה אחת הסיבות שברחתי מעבודה בבית ספר.
תן לי אותם קטנים. אמנם יש בינהם שיודעים להגיד 'את לא תגידי לי', אבל בדרך כלל שמחים לשתף פעולה.
בהצלחה בשנה מאתגרת זו.

לא לא לא. מעולם לא ברחתי ולא ויתרתי על העבודה בבית ספר תיכון. אני צעיר, פעיל ושמח בזכות המפגש האינסופי עם אנשים צעירים ומקסימים. מאחורי ה"מעצבנות" נמצאות 5 נערות והסיפור שלהן. כפי ששמת לב, בוודאי, הפעלתי את הגבול בפנייה ל-X, כשידעתי היטב מה תהיה התגובה שלה. אני מכיר את הבנות הללו.
לפעמים אני חושב על התנדבות לעבודה בפעוטונים.. אבל אין לי מושג מה תהיה העמדה של מנהלות ביחס לגבר המוכן לשטוף רצפות, לנקות שירותים, להחליף חיתולים ולהאכיל, אז אני לא מתנדב.

 

[אבי בן 1231]

אלא שהשנה 1 בספט מרגיש כאילו אף אחד לא יודע ומעולם לא ידע

שיהיה בהצלחה לכולנו

אלה היו החוקים




אֵלֶּה הָיוּ הַחֻקִּים. הָיָה עָלֵינוּ לְהַפְקִיד אֶת הַיְּלָדִים
בִּידֵי אֲנָשִׁים אֲחֵרִים. זָרִים גְּמוּרִים.
שָׁם הֶחְזִיקוּ בָּהֶם מַחֲצִית הַיּוֹם.
אָסְרוּ עֲלֵיהֶם לְדַבֵּר שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת, גַּם לִצְחֹק
הָיָה אָסוּר עֲלֵיהֶם. אֵלֶּה הָיוּ הַחֻקִּים.
כֻּלָּם שָׁלְחוּ אֶת הַיְּלָדִים.
זֶה הָיָה הַדָּבָר הַשָּׁפוּי לַעֲשׂוֹת.
אִישׁ לֹא רָצָה לְהֵחָשֵׁב מְטֹרָף.

אֵין זוֹ חָכְמָה
לִשְׁפֹּט אוֹתָנוּ עַכְשָׁו,
מִמֶּרְחָק שֶׁל זְמַן וּמָקוֹם.

אָז לֹא יָדַעְנוּ אֶת מַה
שֶׁאַתֶּם יוֹדְעִים הַיּוֹם.


אלי אליהו

לא יודע כיצד 1 בספטמבר מרגיש אני רק יודע כיצד אני מרגיש.
לא ידעתי שלתאריכים יש רגשות

 

[סופהו 1]

מרגישים בטח מרגישים. למשל-
האחד בספטמבר מרגיש נפלא, רענן. התחלה חדשה.
תשעה באב מרגיש אבל.
האחד באפריל מרגיש שעבדו עליו.
יוני מרגיש עייף. או טו טו מסתיימת השנה.

 

[שיח סלימאן]

האחד באפריל מרגיש שעבדו עליו.

על האחד באפריל עבדו ?

על כולנו עבדו !

 

[קלייטון.ש]

אני קיבלתי במתנה, לא זוכר באיזו כיתה, אולי אפילו אלף, את "הספר האדום של התלמידים". לא בטוח ממי קיבלתי אבל די סביר שמהסבתא הסוציאליסטית שלי, זו שדרשה ממני ללמוד את הקפיטל בגיל 6. זוכר שקראתי אותו בשקיקה והסכמתי לכל מילה (בספר האדום, את הקפיטל לא הצלחתי לקרוא).
כפי שאני מספר תמיד, אני ממש לא אהבתי את בית הספר. שנאתי את בית הספר. תחילת הלימודים היתה יום שחששתי ממנו ולא רציתי שיגיע, ואני הייתי ילד שרק רצה שהזמן יעבור כבר. הסתדרתי עם שנת הלימודים כמו עם כל דבר: חילקתי אותה לשניים ושוב לשניים ושוב. וככה הגעתי לחלק את שבוע הלימודים: יום ראשון עד שלישי, שזו הבעיה שאיתה צריך להתמודד אחרי שבת, והיתר שזו אמנם בעיה אבל איתה אפשר להתמודד בהמשך ולא צריך לעסוק בה כרגע.
גם את יום הלימודים חילקתי ככה לשנים, ואת השיעור עצמו, החלק שאיתו צריך להתמודד, והחלק שנמצא אי שם בעתיד המטושטש, גם אם הוא מרוחק חצי שעה בסה"כ.
במבט לאחור ברור לי שבית הספר לא נתן לי שום דבר. אפילו קרוא וכתוב לא הם לימדו אותי, ומה שכן לימדו אני בין כה וכה לא זוכר. עובדה שעד היום אני לא בטוח איפה ירושלים במפה.

 

[יוסי ר1]

אני קיבלתי במתנה, לא זוכר באיזו כיתה, אולי אפילו אלף, את "הספר האדום של התלמידים". לא בטוח ממי קיבלתי אבל די סביר שמהסבתא הסוציאליסטית שלי, זו שדרשה ממני ללמוד את הקפיטל בגיל 6. זוכר שקראתי אותו בשקיקה והסכמתי לכל מילה (בספר האדום, את הקפיטל לא הצלחתי לקרוא).
כפי שאני מספר תמיד, אני ממש לא אהבתי את בית הספר. שנאתי את בית הספר. תחילת הלימודים היתה יום שחששתי ממנו ולא רציתי שיגיע, ואני הייתי ילד שרק רצה שהזמן יעבור כבר. הסתדרתי עם שנת הלימודים כמו עם כל דבר: חילקתי אותה לשניים ושוב לשניים ושוב. וככה הגעתי לחלק את שבוע הלימודים: יום ראשון עד שלישי, שזו הבעיה שאיתה צריך להתמודד אחרי שבת, והיתר שזו אמנם בעיה אבל איתה אפשר להתמודד בהמשך ולא צריך לעסוק בה כרגע.
גם את יום הלימודים חילקתי ככה לשנים, ואת השיעור עצמו, החלק שאיתו צריך להתמודד, והחלק שנמצא אי שם בעתיד המטושטש, גם אם הוא מרוחק חצי שעה בסה"כ.
במבט לאחור ברור לי שבית הספר לא נתן לי שום דבר. אפילו קרוא וכתוב לא הם לימדו אותי, ומה שכן לימדו אני בין כה וכה לא זוכר. עובדה שעד היום אני לא בטוח איפה ירושלים במפה.

איפה ירושלים במפה זה הכי קל.
איפה שתשים אצבע במפה.
עתידה ירושלים להיות מגעת עד דמשק שנאמר "ודמשק מנוחתו"

 

[יוסי ר1]

אני קיבלתי במתנה, לא זוכר באיזו כיתה, אולי אפילו אלף, את "הספר האדום של התלמידים". לא בטוח ממי קיבלתי אבל די סביר שמהסבתא הסוציאליסטית שלי, זו שדרשה ממני ללמוד את הקפיטל בגיל 6. זוכר שקראתי אותו בשקיקה והסכמתי לכל מילה (בספר האדום, את הקפיטל לא הצלחתי לקרוא).
כפי שאני מספר תמיד, אני ממש לא אהבתי את בית הספר. שנאתי את בית הספר. תחילת הלימודים היתה יום שחששתי ממנו ולא רציתי שיגיע, ואני הייתי ילד שרק רצה שהזמן יעבור כבר. הסתדרתי עם שנת הלימודים כמו עם כל דבר: חילקתי אותה לשניים ושוב לשניים ושוב. וככה הגעתי לחלק את שבוע הלימודים: יום ראשון עד שלישי, שזו הבעיה שאיתה צריך להתמודד אחרי שבת, והיתר שזו אמנם בעיה אבל איתה אפשר להתמודד בהמשך ולא צריך לעסוק בה כרגע.
גם את יום הלימודים חילקתי ככה לשנים, ואת השיעור עצמו, החלק שאיתו צריך להתמודד, והחלק שנמצא אי שם בעתיד המטושטש, גם אם הוא מרוחק חצי שעה בסה"כ.
במבט לאחור ברור לי שבית הספר לא נתן לי שום דבר. אפילו קרוא וכתוב לא הם לימדו אותי, ומה שכן לימדו אני בין כה וכה לא זוכר. עובדה שעד היום אני לא בטוח איפה ירושלים במפה.

איפה ירושלים במפה זה הכי קל.
איפה שתשים אצבע במפה.
עתידה ירושלים להיות מגעת עד דמשק שנאמר "ודמשק מנוחתו"

 

[אבי בן 1231]

אני קיבלתי במתנה, לא זוכר באיזו כיתה, אולי אפילו אלף, את "הספר האדום של התלמידים". לא בטוח ממי קיבלתי אבל די סביר שמהסבתא הסוציאליסטית שלי, זו שדרשה ממני ללמוד את הקפיטל בגיל 6. זוכר שקראתי אותו בשקיקה והסכמתי לכל מילה (בספר האדום, את הקפיטל לא הצלחתי לקרוא).
כפי שאני מספר תמיד, אני ממש לא אהבתי את בית הספר. שנאתי את בית הספר. תחילת הלימודים היתה יום שחששתי ממנו ולא רציתי שיגיע, ואני הייתי ילד שרק רצה שהזמן יעבור כבר. הסתדרתי עם שנת הלימודים כמו עם כל דבר: חילקתי אותה לשניים ושוב לשניים ושוב. וככה הגעתי לחלק את שבוע הלימודים: יום ראשון עד שלישי, שזו הבעיה שאיתה צריך להתמודד אחרי שבת, והיתר שזו אמנם בעיה אבל איתה אפשר להתמודד בהמשך ולא צריך לעסוק בה כרגע.
גם את יום הלימודים חילקתי ככה לשנים, ואת השיעור עצמו, החלק שאיתו צריך להתמודד, והחלק שנמצא אי שם בעתיד המטושטש, גם אם הוא מרוחק חצי שעה בסה"כ.
במבט לאחור ברור לי שבית הספר לא נתן לי שום דבר. אפילו קרוא וכתוב לא הם לימדו אותי, ומה שכן לימדו אני בין כה וכה לא זוכר. עובדה שעד היום אני לא בטוח איפה ירושלים במפה.

אם כזו השכלה נרחבת כנראה הגעת לצבא ישירות לאחר שסיימת בהצלחה את הלימודים בכיתה א'!!! חחחחחחחחחחחחחחחחחח
אנא אל תעלב זו הלצה!!!

 

[צליליתה1]

כן, גם אני נתקלתי בכמה שירים של אלי אליהו שמאוד אהבתי.

אני חושבת שבשיר הזה הוא לא מדבר על חינוך ביתי אלא בכלל, על השינוי שחל בנו כחברה. ההורים שלי שלחו אותנו לבית ספר והיו לגמרי בטוחים שזה המקום הטוב ביותר עבורינו, אבל הם גם חשבו שכל מה שהרופא אומר - חייבים לעשות והיו בטוחים שהרופא יודע מה טוב עבורם. היום ההורים לגמרי לא בטוחים בדרך של מערכת החינוך, (או כל מערכת אחרת) אבל לאף אחד אין רעיונות יותר טובים. והנה נוכחנו השנה ששימוש בטכנולוגיה ודרכי הוראה חדישות לא ממש הוביל לשינוי. ובוודאי שלא לשיפור גורף.

לא הייתי רוצה שההורים שלי ילמדו אותי בבית, או שאני אלמד את ילדי.

(כשחיינו בארהב תמיד חששתי מהיום שהילדים יגיעו לגיל שלומדים נהיגה, ואני אצטרך ללמד אותם. עד כמה שאני זוכרת בכלל לא היו בתי ספר לנהיגה בנמצא. בכל מקרה, חזרנו הרבה הרבה הרבה לפני )

והשינוי הזה, העובדה שלא מקבלים את מערכת החינוך או כל מערכת אחרת היא בעצם אחת הבעיות הגדולות של מערכת החינוך.
פוסט מודרניזם.
אבל זה כבר דיון רחב ומעיק, שממש גדול עלי בחום הזה. (ואולי בכלל)

 

[oופהו 1]

יש יותר מעורבות הורים* ובהחלט שינוי עצום בתפיסה של מערכת החינוך, המורה (מקומו, כבודו), מה חשוב ללמד ומה לא.

* רק חבל שמעורבות הורים מנותבת, לפעמים, להתמקדות בביקורת על הנעשה בבית הספר, ברצון להחליט וכו, לא בשיתוף פעולה עם בית הספר, חינוך הילדים, מתן עזרה, וכדומה.

 

[SupermanZW]

כן, גם אני נתקלתי בכמה שירים של אלי אליהו שמאוד אהבתי.

אני חושבת שבשיר הזה הוא לא מדבר על חינוך ביתי אלא בכלל, על השינוי שחל בנו כחברה. ההורים שלי שלחו אותנו לבית ספר והיו לגמרי בטוחים שזה המקום הטוב ביותר עבורינו, אבל הם גם חשבו שכל מה שהרופא אומר - חייבים לעשות והיו בטוחים שהרופא יודע מה טוב עבורם. היום ההורים לגמרי לא בטוחים בדרך של מערכת החינוך, (או כל מערכת אחרת) אבל לאף אחד אין רעיונות יותר טובים. והנה נוכחנו השנה ששימוש בטכנולוגיה ודרכי הוראה חדישות לא ממש הוביל לשינוי. ובוודאי שלא לשיפור גורף.

לא הייתי רוצה שההורים שלי ילמדו אותי בבית, או שאני אלמד את ילדי.

(כשחיינו בארהב תמיד חששתי מהיום שהילדים יגיעו לגיל שלומדים נהיגה, ואני אצטרך ללמד אותם. עד כמה שאני זוכרת בכלל לא היו בתי ספר לנהיגה בנמצא. בכל מקרה, חזרנו הרבה הרבה הרבה לפני )

והשינוי הזה, העובדה שלא מקבלים את מערכת החינוך או כל מערכת אחרת היא בעצם אחת הבעיות הגדולות של מערכת החינוך.
פוסט מודרניזם.
אבל זה כבר דיון רחב ומעיק, שממש גדול עלי בחום הזה. (ואולי בכלל)

הנהגים בארה"ב אדיבים לעומת הנהגים בישראל. בישראל מפחיד לנהוג, בארה"ב לא מפחיד ללמד את הילדים נהיגה.