אז מה אם זו ילדה ראשונה שלי?
מעצבנים אותי. שחר חולה (חום גבוה גבוה) כבר כמה ימים. באחד מהימים האלה יצאתי מהעבודה שעה וחצי אחרי שהגעתי, כי המצב היה קטסטרופלי ואחותי ביקשה, אז כולם בעבודה יודעים. וכולם. אבל ממש כולם, אומרים לי "את לא צריכה להיות היסטרית, ילדים מעלים חום וזה כלום..." וכיוצא בזה אמרות שפר, אבל כולם, ללא יוצא מן הכלל, אומרים "זו ילדה ראשונה שלך, הא?". כן, אפילו אלו שאין להם ילדים. אני לא היסטרית בכלל. אני אמא מאד רגועה ובטוחה. גם במחלה הספציפית הזו. הולכת לעבודה, לא חוששת להשאיר את שחר עם אבא שלה, או עם אחותי או עם אמא שלי. לא רצה למיון. אז למה לעזאזל כולם מרגישים שיש להם רשות "לתמוך" בי ככה? אני כמעט מרגישה שאני צריכה להתנצל.
מעצבנים אותי. שחר חולה (חום גבוה גבוה) כבר כמה ימים. באחד מהימים האלה יצאתי מהעבודה שעה וחצי אחרי שהגעתי, כי המצב היה קטסטרופלי ואחותי ביקשה, אז כולם בעבודה יודעים. וכולם. אבל ממש כולם, אומרים לי "את לא צריכה להיות היסטרית, ילדים מעלים חום וזה כלום..." וכיוצא בזה אמרות שפר, אבל כולם, ללא יוצא מן הכלל, אומרים "זו ילדה ראשונה שלך, הא?". כן, אפילו אלו שאין להם ילדים. אני לא היסטרית בכלל. אני אמא מאד רגועה ובטוחה. גם במחלה הספציפית הזו. הולכת לעבודה, לא חוששת להשאיר את שחר עם אבא שלה, או עם אחותי או עם אמא שלי. לא רצה למיון. אז למה לעזאזל כולם מרגישים שיש להם רשות "לתמוך" בי ככה? אני כמעט מרגישה שאני צריכה להתנצל.
