בקשר לאלימות
תראו, מדובר באומנות לחימה. לפעמים יוצאים אגרסיות, ולפעמים לא שולטים בהן ואז זה באמת לא נעים. יצא שם לקאפוארה של ריקוד יותר מלחימה. מי שמתאמן ומכיר, יודע שההסוואה הזאת עובדת עד היום. קאפוארה היא אולי לא האומנות הלחימה היעילה ביותר, אבל להכאיב היא יכולה. משיטוטים באינטרנט וצפיה במשחקים שונים של קבוצות שונות. אני יכול לחווית את דעתי האישית. נראה לי שמכל הקבוצות שיצא לי לקרא עליהם, אבאדה היא כנראה הקבוצה עם השיטה הקרובה ביותר לאומנות לחימה קלאסית, מהבחינה שהיא מחפשת את ההתקפה, ההגנות סגורות מאד, ומקפידים על סיום נכון ומהיר של כל תנועה התקפית. לדוגמה, בקורדאו די אורו, ושוב ההתרשמות היא שלי בלבד, הדגש הוא על פלוריואויס למינהם, ולתת לשחקן את המרחב שהוא צריך לטובת התנועות האילו. בסנזללה מקפידים יותר על התנועה החלקה בין מעברים וכו וכו. בסופו של יום מי אלואה זה מי אלואה ולא משנה הקבוצה והשיטה. וכול מי שטוב בכל אחת מהשיטות יכול לבצע אותה בדיוק ובשליטה. קאפוארה אינה בדר"כ ספורט פול קונטאקט, ולכן פציעות ממכות הן פחות או יותר נדירות. ברודות רחוב חופשיות בברזיל, אפשר למצוא ממש מכות. אני משוכנע שבשום מניפסט של קבוצת קאפוארה אין קריאה לאלימות - אלא להפיכך, יש מסר של ידידות והחלפת תרבויות. הבעיה היא אנשים ולא שיטה. אולי לפעמים הבעיה היא גם המורים, אבל ללא ספק במקרה של איזק (כמו שנאמר כאן) אין שום כוונה למשוך לכיוון האלימות. הרבה מהחברה שמשחקים בארץ הם חברה מוכשרים, אבל בעיקר צעירים. וצעירים כמו בכל העולם יש להם בדר"כ מה להוכיח. יש שוויץ, יש אגו, ויותר מכל חסרה בגרות מסוימת. בכל מקום עם רמה מסויימת של תחרות (כמו ברודה) דברים אילו הופכים לברורים יותר. אינני רוצה שיתקבל הרושם הלא נכון מאותו אירוע מיותר. טיפשים יש בכל מקום, וגם לטובים ולבוגרים יש ימים טובים יותר וטובים פחות. וכולנו מועדים לטעויות. בכול אופן אני מקווה שהובן כאן שאבאדה אינה אלימה במיוחד, או יותר מאחרים. אין ברודות של אבאדה יותר מקבוצה אחרת. הכל קשור באמוציות של האנשים באותו הרגע. אני יכל להגיד שמי ששיחק ברודות של סול דה באהיה במצדה-תל אביב, גם כן יכול להגיד שהם אלימים - ומידיעה, לא מלמדים אותם להרביץ לשם הרבצה - אז מה זה אומר עליהם? גם הם אלימים? כלומר, וזו חזרה הכול חוזר לבן אדם בברכה טורו www.abada.co.il