suki da yo
New member
אז מה זה אומר בחיי היום יום שלכם?
התכוונתי לפרסם את זה ממש לפני הגיוס שלי, כך שזו תהיה הודעת הפרידה שלי מהפורום. אפילו כתבתי מראש ביומן שלי מילה במילה מה אני הולכת הגיד לכם. אבל אני לא רוצה להראות פה שום דבר מהיומן שלי. ואני מעדיפה להישאר פה ולהגן על העמדה שלי ולא לברוח ולתת לכם לדון בזה כשאני עושה מטווחים. פעם, כשהייתי קטנה ותמימה, חשבתי שכל פאגאן שאני אפגוש יהיה אדם גדול. חשבתי שזה יהיה כמו לפגוש המון אנשים שהם מה שאני מקווה יום אחד להיות. או לפחות מנסים. שאני אמצא קבוצה של אנשים שמשהו גדול יותר ממריבות קטנוניות מאחד אותם. הגעתי למפגשים בתחושה של "הנה, הגעתי למנוחה ולנחלה". חזרתי מכל מפגש עם תחושה גדולה יותר של שליחות, של רצון לעזור. ועכשיו, אני חושבת שכבר שנה אח"כ, אני מפוכחת. אני יודעת שפאגאנים הם כמו כל שאר האנשים בעולם, פרט לאמונה שלהם. הם דואגים לעצמם, הם אוהבים להתווכח (ולא שאני לא מתווכחת, אני לא פה לטעון שאני מושלמת. אבל לי כואב שאני לא מצליחה להיות מה שקיוויתי, ואני מנסה.), והם שמחים לכל הזדמנות לפאר את שמם. מעטים עושים דברים למען הקבוצה ולא למען טובתם האישית. כדוגמא אני אתן את אתר הקהילה. ג'סטין התנדב, ואני מדגישה התנדב, לבנות אותו. אנחנו היינו אמורים למלא אותו בתוכן. מישהו שלח מאמר? מישהו הציע לעזור בערמות העבודה? לא. ביקורת היתה פה, בטונות, על קצב העבודה, על האיכות, על בדיחה מטופשת. חשבתם על זה שג'סטין לפני גיוס? מתי שהו פה או שם, הוא מתגייס. ואת הזמן לפני הגיוס הוא שורף על האתר. גם אני. ב-20 לנובמבר אני מתגייסת. ועבודה שחשבתי שתיקח לי שבועיים-שלושה הולכת לקחת ממש עד הגיוס שלי, ואפילו לא להסתיים. וזה מאוד לא נוח, ולא כיף. באמת שאני מעדיפה לקרוא, לישון ולפגוש חברים לפני הגיוס. אבל אני מרגישה מחוייבת למשהו גדול יותר ממני. לטובת הקהילה. מישהו ממכם חשב על טובת הקהילה בזמן האחרון? אני בטוחה שלא. כי למה שכן. יש מי שידאג לדברים. מישהו שמארגן. אם מישהו שם לב, הנוכחות במפגשים רק הולכת וקטנה מאז המפגש הראשון. כי בפעם הראשונה זה היה חדש ומיוחד. ועכשיו, זה סתם עוד משהו שנותנים לכם בכפית, בלי שתעבדו בשבילו. שלי שתחשבו עליו. בלי שיהיה לזה משמעות. אני יודעת שרוב האנשים פה לא יבינו על מה אני מדברת. ואני יכולה מראש לדעת כמה מהתגובות שיבואו כנגדי. אבל הנקודה היא, שקל לכם. ומה שקל לעשות מתברר, בהמון מקרים, כדבר הלא טוב או נכון לעשות. יותר קל לעשן כשכולם לידי מעשנים, ואני לא מעשנת. יותר קל לא לסחוב ערמות של עיתונים ובקבוקים לפח המחזור הלא מאוד קרוב, ואני ממחזרת. יותר קל להישען אחורה, לראות את הדברים קורים בשבילי, בלי טיפת מאמץ מצידי, ואח"כ להעביר עליהם ביקורת, אם הם לא מושלמים. טוב, אני לא עושה את מה שקל. ואני לא מעריכה את אלה שכן. אז בבקשה, ארגנתי לכם יציאה משגרת הפורום הישנונית, אתם יכולים עכשיו להתלהם עלי. זה לא משנה- מה שאתם אומרים כבר לא פוגע בי- אני כבר לא רואה אתכם כאנשים הטובים שראיתי קודם. אתם סתם כמו כל קבוצה אחרת. יש הרבה יותר (סליחה אם מישהו יקח את זה אישית) הרבה יותר אידיוטים מאשר אנשים עם מודעות חברתית-קבוצתית. ואתם יודעים מה? אם מישהו פה רוצה קהילה פאגאנית ישראלי, הוא צריך להבין שלא מדובר במפגשים. או באתר. ועם כל הכבוד לארצות הברית, מה שאצלם הוא קהילה לא ילך פה. סביר להניח שאני חולמת, אבל לפחות אני מוכנה להשקיע בחלומות שלי. למה כתבתי את כל זה. זו השאלה. כי בעצם, אני לא מוכנה להרפות. כי לא בא לי לוותר. כי יש פה אנשים שאני אוהבת (ואנשים שאני לא, כמו בכל מקום..) ואני מאמינה בכם. כי לא הופכים לפאגאנים בלי אף טיפת מאמץ. אז אני יודעת שכולם פה מסוגלים למאמץ קטן. אז הנה. אני מבקשת. כתבתי את זה עכשיו, ולא יום לפני שאני נעלמת, כי אני עוד מאמינה שאני יכולה לראות שמשהו קורה. כי אני מאמינה שאולי, אולי, מה שאני אומרת עכשיו ישנה למישהו. בבקשה- תעשו משהו לטובת הכלל. אם זה מאמר שיכול לעזור למתחילים או ממשיכים, אם זה לפתוח דיון מעורר מחשבה, אם זה ביקורת ספרים. אם זה להציע את עצמכם למשהו שלא יתן לכם תרומה אישית. זה לא יהרוג אתכם. והנה התשובה לשאלה שלי בכותרת- בשבילי- בחיי היום יום שלי- להיות פאגאנית אומר לעשות יותר. יותר משאני חייבת, יותר משמצופה ממני, יותר מהמינימום. זה להתאמץ, כל יום וכל דקה, להיות האדם שאני מאמינה שאני צריכה להיות כדי להרגיש שעשיתי טוב לעולם. זה לא לדבר על האחדות עם הטבע, אלה לבצע. זה לא לדבר על קהילה פאגאנית- כן או לא. זה לנסות לגרום לקהילה להתקיים ולהראות כמו שאני מאינה שהיא צריכה. היא לא תראה ככה אף פעם- כי אם אף אחד לא מנסה, היא לא תתקיים, ואם כולם ינסו- היא תהיה משהו שתאים לכולם ולא רק לי. אבל עבורי- הידיעה שאני מנסה, ובאמת נותנת את כולי, שווה יותר מהידיעה שניצחתי.
התכוונתי לפרסם את זה ממש לפני הגיוס שלי, כך שזו תהיה הודעת הפרידה שלי מהפורום. אפילו כתבתי מראש ביומן שלי מילה במילה מה אני הולכת הגיד לכם. אבל אני לא רוצה להראות פה שום דבר מהיומן שלי. ואני מעדיפה להישאר פה ולהגן על העמדה שלי ולא לברוח ולתת לכם לדון בזה כשאני עושה מטווחים. פעם, כשהייתי קטנה ותמימה, חשבתי שכל פאגאן שאני אפגוש יהיה אדם גדול. חשבתי שזה יהיה כמו לפגוש המון אנשים שהם מה שאני מקווה יום אחד להיות. או לפחות מנסים. שאני אמצא קבוצה של אנשים שמשהו גדול יותר ממריבות קטנוניות מאחד אותם. הגעתי למפגשים בתחושה של "הנה, הגעתי למנוחה ולנחלה". חזרתי מכל מפגש עם תחושה גדולה יותר של שליחות, של רצון לעזור. ועכשיו, אני חושבת שכבר שנה אח"כ, אני מפוכחת. אני יודעת שפאגאנים הם כמו כל שאר האנשים בעולם, פרט לאמונה שלהם. הם דואגים לעצמם, הם אוהבים להתווכח (ולא שאני לא מתווכחת, אני לא פה לטעון שאני מושלמת. אבל לי כואב שאני לא מצליחה להיות מה שקיוויתי, ואני מנסה.), והם שמחים לכל הזדמנות לפאר את שמם. מעטים עושים דברים למען הקבוצה ולא למען טובתם האישית. כדוגמא אני אתן את אתר הקהילה. ג'סטין התנדב, ואני מדגישה התנדב, לבנות אותו. אנחנו היינו אמורים למלא אותו בתוכן. מישהו שלח מאמר? מישהו הציע לעזור בערמות העבודה? לא. ביקורת היתה פה, בטונות, על קצב העבודה, על האיכות, על בדיחה מטופשת. חשבתם על זה שג'סטין לפני גיוס? מתי שהו פה או שם, הוא מתגייס. ואת הזמן לפני הגיוס הוא שורף על האתר. גם אני. ב-20 לנובמבר אני מתגייסת. ועבודה שחשבתי שתיקח לי שבועיים-שלושה הולכת לקחת ממש עד הגיוס שלי, ואפילו לא להסתיים. וזה מאוד לא נוח, ולא כיף. באמת שאני מעדיפה לקרוא, לישון ולפגוש חברים לפני הגיוס. אבל אני מרגישה מחוייבת למשהו גדול יותר ממני. לטובת הקהילה. מישהו ממכם חשב על טובת הקהילה בזמן האחרון? אני בטוחה שלא. כי למה שכן. יש מי שידאג לדברים. מישהו שמארגן. אם מישהו שם לב, הנוכחות במפגשים רק הולכת וקטנה מאז המפגש הראשון. כי בפעם הראשונה זה היה חדש ומיוחד. ועכשיו, זה סתם עוד משהו שנותנים לכם בכפית, בלי שתעבדו בשבילו. שלי שתחשבו עליו. בלי שיהיה לזה משמעות. אני יודעת שרוב האנשים פה לא יבינו על מה אני מדברת. ואני יכולה מראש לדעת כמה מהתגובות שיבואו כנגדי. אבל הנקודה היא, שקל לכם. ומה שקל לעשות מתברר, בהמון מקרים, כדבר הלא טוב או נכון לעשות. יותר קל לעשן כשכולם לידי מעשנים, ואני לא מעשנת. יותר קל לא לסחוב ערמות של עיתונים ובקבוקים לפח המחזור הלא מאוד קרוב, ואני ממחזרת. יותר קל להישען אחורה, לראות את הדברים קורים בשבילי, בלי טיפת מאמץ מצידי, ואח"כ להעביר עליהם ביקורת, אם הם לא מושלמים. טוב, אני לא עושה את מה שקל. ואני לא מעריכה את אלה שכן. אז בבקשה, ארגנתי לכם יציאה משגרת הפורום הישנונית, אתם יכולים עכשיו להתלהם עלי. זה לא משנה- מה שאתם אומרים כבר לא פוגע בי- אני כבר לא רואה אתכם כאנשים הטובים שראיתי קודם. אתם סתם כמו כל קבוצה אחרת. יש הרבה יותר (סליחה אם מישהו יקח את זה אישית) הרבה יותר אידיוטים מאשר אנשים עם מודעות חברתית-קבוצתית. ואתם יודעים מה? אם מישהו פה רוצה קהילה פאגאנית ישראלי, הוא צריך להבין שלא מדובר במפגשים. או באתר. ועם כל הכבוד לארצות הברית, מה שאצלם הוא קהילה לא ילך פה. סביר להניח שאני חולמת, אבל לפחות אני מוכנה להשקיע בחלומות שלי. למה כתבתי את כל זה. זו השאלה. כי בעצם, אני לא מוכנה להרפות. כי לא בא לי לוותר. כי יש פה אנשים שאני אוהבת (ואנשים שאני לא, כמו בכל מקום..) ואני מאמינה בכם. כי לא הופכים לפאגאנים בלי אף טיפת מאמץ. אז אני יודעת שכולם פה מסוגלים למאמץ קטן. אז הנה. אני מבקשת. כתבתי את זה עכשיו, ולא יום לפני שאני נעלמת, כי אני עוד מאמינה שאני יכולה לראות שמשהו קורה. כי אני מאמינה שאולי, אולי, מה שאני אומרת עכשיו ישנה למישהו. בבקשה- תעשו משהו לטובת הכלל. אם זה מאמר שיכול לעזור למתחילים או ממשיכים, אם זה לפתוח דיון מעורר מחשבה, אם זה ביקורת ספרים. אם זה להציע את עצמכם למשהו שלא יתן לכם תרומה אישית. זה לא יהרוג אתכם. והנה התשובה לשאלה שלי בכותרת- בשבילי- בחיי היום יום שלי- להיות פאגאנית אומר לעשות יותר. יותר משאני חייבת, יותר משמצופה ממני, יותר מהמינימום. זה להתאמץ, כל יום וכל דקה, להיות האדם שאני מאמינה שאני צריכה להיות כדי להרגיש שעשיתי טוב לעולם. זה לא לדבר על האחדות עם הטבע, אלה לבצע. זה לא לדבר על קהילה פאגאנית- כן או לא. זה לנסות לגרום לקהילה להתקיים ולהראות כמו שאני מאינה שהיא צריכה. היא לא תראה ככה אף פעם- כי אם אף אחד לא מנסה, היא לא תתקיים, ואם כולם ינסו- היא תהיה משהו שתאים לכולם ולא רק לי. אבל עבורי- הידיעה שאני מנסה, ובאמת נותנת את כולי, שווה יותר מהידיעה שניצחתי.
אלון.