ה' איש מלחמה, ה' שמו
אמר ר' יודן בר יוסף: גדול שלום, ששמו של הקב"ה נקרא שלום, שנאמר 'ויקרא לו ה' שלום' [ויקרא רבה, ט]
כמרבית המילים בלשוננו, המילה "שלום" היא ירושה שקיבלנו מאימותינו השמיות, וכרוכים
בה שלל ערכים ומשמעויות. העמים הקדומים הכריזו על שלום
לאחר סכסוכים, בשעה שהקבוצות הסכימו ש
כל צד קיבל את שמגיע לו. ככל הנראה 'שלום' אינה נגזרת מ'ש-ל-ם' אלא מ'ש-ל-ה'. המ' סופית באה ב'שלום' מאותה סיבה שהיא באה ב'ערום' ['ע-ר-ה'], לציון הפשטה. לפיכך, šalāmu [אכדית] מציינת גמול [=תשלום], ובערבית 'סאלאם' מציינת הן 'שלום' והן 'תמורה' [במשמע של להשיב משהו תמורת משהו - בעיקר בהקשר מלחמתי. וע"ע ל-ח-ם
]. תהליכים זהים אחראיים למעתקים שחלו באנגלית: הביטוי to pay הפך לציון תשלום, כשבתחילה משמעותו הייתה פיוס. הביטוי באנגלית הגיע ממילה צרפתית, paiier, שבעצמה היא גלגול של pacare הלטינית. מילה לטינית זו הינה נגזרת של pax [=שלום]. הוי אומר, יש כאן מעתק סמנטי מהופך [ואגב כך קיבלנו אישוש לטענה שישנם תהליכים אוניברסליים בכל שפות העולם, כלומר שקאנט וחומסקי (בערך) צדקו] מכל מקום, .רק לאחר שישנה תחושה של צדק ניתן לקיים שלום. צדק זה לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו.
בני אדם לא נלחמים על דת או על אמונה באל/ים יותר משהם נלחמים על קומוניזם, פשיזם וכו'. הדת אינה עילה לסכסוכים, היא תירוץ. למעשה, אני אוחז בעמדה המנוגדת: שלום יהיה רק כשכל העמים יקראו בשפה אחת ברורה, בשכם אחד, כאיש אחד חברים - בשם ה'.
לאחר שייעשה צדק, כלומר לאחר שיישפך דם רב. זכור: ה' איש מלחמה, דווקא מפני ששם הוויה מורה על מידת הרחמים! [וראה פירושו הנהדר של אברבנאל על שמות טו, ג].
בניגוד לעמדתך, במידה ויהיה שלום שכרוך ב"הבנה" ש"אין שום אלהים שמצווה להקים משכן או מקדש לשמו, ושאין דבר כזה שאלהים צווה או אמר או רוצה או אוהב" אזי שאין לי כל חפץ בשלום. אלהים הוא העיקר והעולם תפל [וטפל].