The Mad Hatter
New member
אז סיימתי סופסוף את small gods.
ושמחתי לגלות שכמו עוד הרבה מאד ספרים של מר פראצ'ט, גם אלים קטנים הוא מסוג הספרים שהסיום שלהם משאיר אותך עם הרגשה מוזרה ורצון להגיד "וואו" עם הקול וההבעה המתאימים. איזה ספר יפה..*_* התגעגעתי נורא לצורת הספרים של טרי ולדמויות שלו שלמרות שיש שהן בנויות קצת כמו קריקטורה והן מדברות כמו קומדיה בריטית הן עדיין אמינות מאד (וחמודות בצורה יוצאת דופן. במיוחד המרושעות יותר). אבל היה רק משהו שחשבתי עליו במהלך הקריאה וקצת הפריע לי-נראה שטרי מתמחה בדמויות חסרות ביטחון שבשלב מסוים עוברות תפנית ונהפכות לדמויות מנהיגות ומלאות כאריזמה. זה קרה למורט שהיה ג'ינג'י אומלל עם יותר מידי ברכיים ובסוף (ספוילר ל"תרועת מוות"!) נלחם במוות, משיג את הבחורה ונהפך לדוכס. גם סוזאן אולי אף-פעם לא היתה חסרת ביטחון, אבל היא די השתנתה בכל הקשור לזה. בגנב הזמן היא מתוארת כמה פעמים כאחת שאי אפשר שלא לשים לב אליה ושכל מה שמסביבה מתערפל לידה. ורק בסול מיוזיק היא היתה תלמידה חביבה (בערך..) שנעלמה בשיעורי ספרות. P: וגם וואזר בMR (ספוילר לMR!!) נהפכת מנערה חסרת ביטחון למין סוג של מנהיגה דתית-כמו בראת'ה ב"אלים קטנים". וכמובן-מאגרט, שמכל האנשים שעוברים מהפך, המהפך שלה הכי פחות נסבל. חבל לי עליה. אהבתי אותה מאד באחיות הגורל ואחר-כך היא די מעצבנת (למרות שחיבבתי אותה בL&L). אני לא יכולה לחשוב על דמויות משמעותיות שהתחילו כחסרות ביטחון ונשארו כאלה (אולי חוץ מאגנס ניט, אבל גם היא א) לא התחילה כדמות חסרת ביטחון לגמרי (אולי בגלל פרדיטה) ב) עברה שינוי מסוים בגישה שלה לעולם. או משהו). וזהו. לא יודעת למה הנוסחה הזו חוזרת כל הזמן.. יום נעים לכולם!
(וכשיהיה לי זמן אני אעבור לג'ינגו. תאחלו לי בהצלחה! P: )
ושמחתי לגלות שכמו עוד הרבה מאד ספרים של מר פראצ'ט, גם אלים קטנים הוא מסוג הספרים שהסיום שלהם משאיר אותך עם הרגשה מוזרה ורצון להגיד "וואו" עם הקול וההבעה המתאימים. איזה ספר יפה..*_* התגעגעתי נורא לצורת הספרים של טרי ולדמויות שלו שלמרות שיש שהן בנויות קצת כמו קריקטורה והן מדברות כמו קומדיה בריטית הן עדיין אמינות מאד (וחמודות בצורה יוצאת דופן. במיוחד המרושעות יותר). אבל היה רק משהו שחשבתי עליו במהלך הקריאה וקצת הפריע לי-נראה שטרי מתמחה בדמויות חסרות ביטחון שבשלב מסוים עוברות תפנית ונהפכות לדמויות מנהיגות ומלאות כאריזמה. זה קרה למורט שהיה ג'ינג'י אומלל עם יותר מידי ברכיים ובסוף (ספוילר ל"תרועת מוות"!) נלחם במוות, משיג את הבחורה ונהפך לדוכס. גם סוזאן אולי אף-פעם לא היתה חסרת ביטחון, אבל היא די השתנתה בכל הקשור לזה. בגנב הזמן היא מתוארת כמה פעמים כאחת שאי אפשר שלא לשים לב אליה ושכל מה שמסביבה מתערפל לידה. ורק בסול מיוזיק היא היתה תלמידה חביבה (בערך..) שנעלמה בשיעורי ספרות. P: וגם וואזר בMR (ספוילר לMR!!) נהפכת מנערה חסרת ביטחון למין סוג של מנהיגה דתית-כמו בראת'ה ב"אלים קטנים". וכמובן-מאגרט, שמכל האנשים שעוברים מהפך, המהפך שלה הכי פחות נסבל. חבל לי עליה. אהבתי אותה מאד באחיות הגורל ואחר-כך היא די מעצבנת (למרות שחיבבתי אותה בL&L). אני לא יכולה לחשוב על דמויות משמעותיות שהתחילו כחסרות ביטחון ונשארו כאלה (אולי חוץ מאגנס ניט, אבל גם היא א) לא התחילה כדמות חסרת ביטחון לגמרי (אולי בגלל פרדיטה) ב) עברה שינוי מסוים בגישה שלה לעולם. או משהו). וזהו. לא יודעת למה הנוסחה הזו חוזרת כל הזמן.. יום נעים לכולם!
(וכשיהיה לי זמן אני אעבור לג'ינגו. תאחלו לי בהצלחה! P: )
