אז שובני בעזה

יש לזה את היתרונות שלו

בדיבור תורני חופשי לפעמים מדברים באוויר ללא משהו תכלסי.. חוצמזה, בנאום קבוע בטוחים שידברו תורה. לצומת לבכם, איני בא נגד דיבור תורני חופשי, אני בעד נאום קבוע (גאם וגאם). אגב, הפעם היחידה שנכחתי בארוחת חול תורנית כזו היתה בישיבה, חוצמאותה תקופה מאושרת לא היה משוכזה.
 

estersh

New member
מה זה בכלל דיבור תורני?(חופשי/קבוע)

למה בדיוק אתם מתכוונים במונח הלא מוגדר הזה? היה נדמה לי שהבנתי, אבל אתה מדבר על זה כעל מצב נדיר כל כך ואני חשבתי שאני מכירה הרבה אנשים שזה הדיבור/החיים שלהם.
 
המצב עליו דיברתי

הוא ששיחת היומיום בשולחן היא שיחה של תורה. דבר ספונטני כזה שבא בתדירות גבוהה אינו מצוי למיטב ידיעתי.
 

אדנית

New member
אז זה מוכיח שזה אפשרי.

אגב, נזק (וואלה, התגעגעתי לנזק!) אם הדיבור התורני הוא אכן תורני, תהיה בטוח שידברו שם דברי תורה. (מה גם שוורט הוא גם קצת אוויר ללא תכל'ס, כך שהטענה שלך אבד עוקצה) אני חושבת שהבעיה של הוא שלא רוצה, וגם שלי, היא בזה שהדברתורה מאבד מהאפקט כי כולם אוטומאטים מרחפים פה. מה גם, שלא זכור לי שאתה אומר דבר שחוק, דבר פילוסופיה, או דבר היסטוריה. למה התורה היא היחידה שהיא "דבר תורה", מנותקת מהווי החיים היומיומי?
 

estersh

New member
"דבר תורה" זה עוד כלום בהשווה ל-

"א שטיקל תוירה" וכן, את ולורוצה מעלים נושא כאוב. ואני מצטרפת למשאלה שלכם.
 
"מעוגנת".

לא מנותקת אלא מעוגנת וזו אינה סתם סמנטיקה. מטרת דבר התורה היא לדאוג שלומשנה מה יקרה, תמיד יהיה דבר תורה. שוב, זה טוב לזרום וזה טוב להיות ספונטני, אבל זה לוצריך לבוא במקום, כי אם זה יבוא, נמצא את עצמנו לפעמים ללא תורה כלל. אני חוזר על עצמי, הא? נ.ב. את תוספת ריחוף במהלך דרשה כאקסיומה ועל זה את בונה את ההגיון שלך. אני חושב שצריך לפקפק באקסיומה הזו קמעה.
 

אדנית

New member
עגונה, אולי.

אז נניח שהריחוף הוא לא אקסיומה, ה"קאט" בתחילה ובסוף (שאותם ציין הלורצה) הם כן. אני לא יוצאת נגד הדברת תורה, אלא נגד הניתוק שלו משאר השיחה. (גמני יודעת לחזור על עצמי.) ואני לא יודעת אם סימון "וי" ליד ד"ת, הוא זה שמציל אתנו מכך שלא יווצר מצב לא תורה כלל. אולי. וקח פרי מאמי.
 
למעלה