אחד הדברים הכי טובים שעושים תכניות
- פותח הנושא ניאו30
- פורסם בתאריך
ניאו30 מכיוון שאתה מרגיש לא טוב
בגילך הצעיר, אי אפשר להמנע מהשוואות. בגילך רוב החברים שלך עובדים לומדים מקימים משפחה. כל אלה נמנאים ממך עקב מצבך הרפואי. אם אתה מקבל את העובדה שאתה שונה, אזי נמנעת ההשואה ואיתה מפח הנפש. אם יש לך היכולת לפתח משהו אישי יצירתי שמחלתך מאפשרת את עיסוקך בה, תהיה אדם יותר מאושר. אפשר למצוא דרך הכתיבה את העיסוק המתאים לך.
בגילך הצעיר, אי אפשר להמנע מהשוואות. בגילך רוב החברים שלך עובדים לומדים מקימים משפחה. כל אלה נמנאים ממך עקב מצבך הרפואי. אם אתה מקבל את העובדה שאתה שונה, אזי נמנעת ההשואה ואיתה מפח הנפש. אם יש לך היכולת לפתח משהו אישי יצירתי שמחלתך מאפשרת את עיסוקך בה, תהיה אדם יותר מאושר. אפשר למצוא דרך הכתיבה את העיסוק המתאים לך.
אסית,אולי לא הסברתי את עצמי טוב
אני עובד בצורה רגילה כמו כולם,אני גם לומד-יש לי תואר ראשון ועוד לימודים שהפסקתי אותם באמצע עקב החלטה שהם לא מתאימים לי,אבל אין לכך קשר למצבי הבריאותי.הבעיה העיקרית שלי היא בנושא האחרון שאמרת,אבל אני לא הולך כל כך רחוק עד להקמת משפחה ואני אומר שזו בעייה כללית לגביי קשרים עם אנשים,כמובן שגם רומנטיים אבל גם אחרים וגם בכלל. מה שאני מבין כעת הוא שלפני שאני מנסה קשרים כאלו,אני צריך לעבוד על עצמי,צריך לנסות לטפל בדברים האלו שכן הם מפריעים לקשרים עם אנשים. קבלת השוני לא ממש מקילה עליי את ההתמודדות,אולי אפילו להפך,כי עוד לא למדתי להסתכל עליי בנפרד מאחרים,לא להשוות אותי לאחרים. בקשר למה שיתאים לי,אז כמובן שכרגע זה משהו ערטילאי כזה ובסופו של דבר הכל תלוי בהרגשה שלי כשאני אתחיל להתנסות בכך,אבל בתמונה הראשונית והכללית אני לא מסכים איתך-המשיכה שלי לאומנויות לחימה לא נובעת מיתרונה הכוחני,כלומר משמוש בשפור הכוח ואולי הכושר הגופני כדי לשפר דברים אחרים אצלך,כגון הבטחון העצמי.המשיכה שלי נובעת דווקא מההפך,מלעשות את אותם דברים ע"י אי שימוש בכוח,או לפחות לא כוח המופעל חיצונית,אלא כוח המגיע מבפנים שיש לכל אחד מאיתנו,בין אם במוסתר ובין אם בהחבא(יש גם את כל נושא העיפות האנרגטית מהחיים שיש לי,דבר שגם בו נוגע הטאי צ'י כפי שאני מבין אותו).לכן,כל כך נמשכתי לטאי צ'י...מה שנקרא הפעלת כוח ללא הפעלת כוח...או שאולי אני טועה ברשמיי ממה שקראתי על השיטה.גם זה יכול להיות,ואם מישהו/י רוצה לתקן אותי הוא/היא מוזמנים להעיר את השגותיהם... אבל הכל עדיין מוקדם מדיי בשלב זה,צריך לנסות ולראות...
אני עובד בצורה רגילה כמו כולם,אני גם לומד-יש לי תואר ראשון ועוד לימודים שהפסקתי אותם באמצע עקב החלטה שהם לא מתאימים לי,אבל אין לכך קשר למצבי הבריאותי.הבעיה העיקרית שלי היא בנושא האחרון שאמרת,אבל אני לא הולך כל כך רחוק עד להקמת משפחה ואני אומר שזו בעייה כללית לגביי קשרים עם אנשים,כמובן שגם רומנטיים אבל גם אחרים וגם בכלל. מה שאני מבין כעת הוא שלפני שאני מנסה קשרים כאלו,אני צריך לעבוד על עצמי,צריך לנסות לטפל בדברים האלו שכן הם מפריעים לקשרים עם אנשים. קבלת השוני לא ממש מקילה עליי את ההתמודדות,אולי אפילו להפך,כי עוד לא למדתי להסתכל עליי בנפרד מאחרים,לא להשוות אותי לאחרים. בקשר למה שיתאים לי,אז כמובן שכרגע זה משהו ערטילאי כזה ובסופו של דבר הכל תלוי בהרגשה שלי כשאני אתחיל להתנסות בכך,אבל בתמונה הראשונית והכללית אני לא מסכים איתך-המשיכה שלי לאומנויות לחימה לא נובעת מיתרונה הכוחני,כלומר משמוש בשפור הכוח ואולי הכושר הגופני כדי לשפר דברים אחרים אצלך,כגון הבטחון העצמי.המשיכה שלי נובעת דווקא מההפך,מלעשות את אותם דברים ע"י אי שימוש בכוח,או לפחות לא כוח המופעל חיצונית,אלא כוח המגיע מבפנים שיש לכל אחד מאיתנו,בין אם במוסתר ובין אם בהחבא(יש גם את כל נושא העיפות האנרגטית מהחיים שיש לי,דבר שגם בו נוגע הטאי צ'י כפי שאני מבין אותו).לכן,כל כך נמשכתי לטאי צ'י...מה שנקרא הפעלת כוח ללא הפעלת כוח...או שאולי אני טועה ברשמיי ממה שקראתי על השיטה.גם זה יכול להיות,ואם מישהו/י רוצה לתקן אותי הוא/היא מוזמנים להעיר את השגותיהם... אבל הכל עדיין מוקדם מדיי בשלב זה,צריך לנסות ולראות...
בזכות הטאי צ'י ובכלל.. בזכות האמונה
רוצה להגיב על מה שנכתב פה מוקדם יותר. אדם צריך להאמין במה שהוא עושה בכל לבו, ולפתוח את כל הערוצים כדי לקלוט ולהתקדם בדרך בה הוא בחר. כל הליכה שמלווה בספיקות מאבדת מחוסנה ועוצמתה. הטאי צ',י כמו צ'י קונג ועוד אומנויות לחימה - כולן מכוונות להשגת מטרות די דומות. חשוב להצמד למטרה ,במקרה הזה- הטאי צ'י, משמש כלי אדיר להשגת איזון, יציבות, שלווה, כח פנימי, גמישות, וזה עובד יפה על הגוף והנפש כאחד. יש בוודאי עוד הרבה דרכים וכלים להשגת אותן המטרות עצמן, אך הסוד הגדול הוא ההתחברות למה שבחרנו בו - זה יכול להיות לרגע ויכול לשמש גם כדרך חיים, כמו שאמרת יפה נאו. אך תמיד יש לזכור את חלקנו אנו בהצלחה. שהרי אנו יכולים לקחת את הטאי צ'י או כל דבר אחר למקום הכי גבוה, להפיק את התועלת הגדולה ביותר ולעומת זאת לחוות אותו בצורה בינונית, שטחית. אני מאמינה בלחוות חוויה עמוקה בכל מה שאני בחרתי לעסוק בו. סקרנות של ילד קטן והתרגשות בכל פעם מחדש. זה המלח והפלפל של החיים. חוויות כאלה ממלאות את הנפש שמחה ובריאות. ולכן כמו שכתבתי קודם לכן - אם החוויה נגמרת משום מה - אפשר תמיד להחליף אותה או להוסיף חוויות אחרות - אך די לצרה בשעתה ובטח שלא נתחיל את הדרך בספק. אותו דבר לגבי האמונה בהצלחת הטפול בדיקור, או כל שיטה אחרת בריפוי אלטרנטיבי (שאינו מטפל בתרופות) - שהיא פונקציה של פתיחות מצד המטופל. ככלל מה יותר נכון מלהאמין שיהיה טוב ומה שאני עושה כרגע הוא הדבר הנכון ביותר לגבי. חבל לקלקל באמירה מראש - ואם זה לא יצליח???????? הדרך פתוחה צריך רק להתחיל ללכת בה.........ואם לא מנסים לא יודעים. שוב - זו אינה ביקורת אלא נסיון לעודד , לעודד ולעודד ... תודה על ההקשבה וסליחה על הנידנוד. שולה
רוצה להגיב על מה שנכתב פה מוקדם יותר. אדם צריך להאמין במה שהוא עושה בכל לבו, ולפתוח את כל הערוצים כדי לקלוט ולהתקדם בדרך בה הוא בחר. כל הליכה שמלווה בספיקות מאבדת מחוסנה ועוצמתה. הטאי צ',י כמו צ'י קונג ועוד אומנויות לחימה - כולן מכוונות להשגת מטרות די דומות. חשוב להצמד למטרה ,במקרה הזה- הטאי צ'י, משמש כלי אדיר להשגת איזון, יציבות, שלווה, כח פנימי, גמישות, וזה עובד יפה על הגוף והנפש כאחד. יש בוודאי עוד הרבה דרכים וכלים להשגת אותן המטרות עצמן, אך הסוד הגדול הוא ההתחברות למה שבחרנו בו - זה יכול להיות לרגע ויכול לשמש גם כדרך חיים, כמו שאמרת יפה נאו. אך תמיד יש לזכור את חלקנו אנו בהצלחה. שהרי אנו יכולים לקחת את הטאי צ'י או כל דבר אחר למקום הכי גבוה, להפיק את התועלת הגדולה ביותר ולעומת זאת לחוות אותו בצורה בינונית, שטחית. אני מאמינה בלחוות חוויה עמוקה בכל מה שאני בחרתי לעסוק בו. סקרנות של ילד קטן והתרגשות בכל פעם מחדש. זה המלח והפלפל של החיים. חוויות כאלה ממלאות את הנפש שמחה ובריאות. ולכן כמו שכתבתי קודם לכן - אם החוויה נגמרת משום מה - אפשר תמיד להחליף אותה או להוסיף חוויות אחרות - אך די לצרה בשעתה ובטח שלא נתחיל את הדרך בספק. אותו דבר לגבי האמונה בהצלחת הטפול בדיקור, או כל שיטה אחרת בריפוי אלטרנטיבי (שאינו מטפל בתרופות) - שהיא פונקציה של פתיחות מצד המטופל. ככלל מה יותר נכון מלהאמין שיהיה טוב ומה שאני עושה כרגע הוא הדבר הנכון ביותר לגבי. חבל לקלקל באמירה מראש - ואם זה לא יצליח???????? הדרך פתוחה צריך רק להתחיל ללכת בה.........ואם לא מנסים לא יודעים. שוב - זו אינה ביקורת אלא נסיון לעודד , לעודד ולעודד ... תודה על ההקשבה וסליחה על הנידנוד. שולה
תגובה לגביי מה שכתבת על דיקור...
אני מאוד מקבל את מה שאמרת,ובתור אדם למוד כשלונות אני אף יותר מקבל את האפשרות הזו שטיפול במשהו הוא לא הבטחה של מאה אחוז שהוא יפתר. בגלל זה קצת הפריע לי שכשדיברתי עם אותו רופא,הוא נשמע מאוד בטוח בעצמו ואמר שיש לבעיות שלי פתרונות מלאים(!) בתחום הדיקור.וזה רק אחרי שאמרתי לו בקווים כללים,עם קצת פירוט,לגביי הבעיות הרפואיות שלי,וכשהוא עדיין לא ראה אותי פנים מול פנים ובדק אותי קצת יותר לעומק. מצד אחד,זה נראה לי קצת יומרני מדיי ואף פעם לא אהבתי אנשים שמבטיחים הבטחות ללא כיסוי.מצד שני,אף פעם לא ניסיתי וקראתי ושמעתי על סיפורים מופלאים של ריפוי ע"י דיקור אז אולי הוא יודע על מה מדבר,אולי יש בכך פתרון מלא לכך.רק שבגלל שהבעיות שלי נמצאות אצלי כבר זמן רב,חלקם הגדול ללא טיפול אמיתי בהן,אני חושב שצריך איזה משהו בומבסטי כזה שיפתור אותם (איזה תותח לייזר אולי?...חחח...סתם זה בצחוק כמובן...),ולא מבין שהרבה פעמים אנחנו מסבכים את החיים שלנו ללא צורך,והפתרון מתחבא לנו מעבר לפינה,רק שאנחנו לא פתוחים אליו מספיק כדי לקבלו,כי כמו שכתבת זה משהו שצריך לבוא גם מצד המטופל,ואני מקווה להיות מספיק חזק ופתוח שזה יהיה גם המקרה שלי,כי אני בן אדם ספקן מטבעי...אבל אני מקווה לפתח את הצד האחר שלי,את הצד הפתוח לקבל את כל הדברים האחרים שאני מתחיל עכשיו לקרוא עליהם,או בקיצור את הפתיחות לקבל משהו ולא רק לתת. ועוד הערה לסיום,הקשבתי למילותייך בשמחה,כי כמו שאמרתי חשובה לי כל מילה של כל אחד בגלל היותי "חדש" בתחום,ולכן זה הכל רק לא!! נדנוד,או במילים אחרות-את מוזמנת ל"נדנד" לי חופשי כמה שאת רוצה בקשר לטאי צ'י או לכל דבר אחר שקשור אליו,ואני אקבל את זאת בשמחה! אז תודה לך על שפתחת לי צוהר נוסף לעולם הזה שאני רק עכשיו עושה את צעדיי הראשונים בו,וכמו שאמרתי את מוזמנת להאיר את עיניי בכל הנושאים שקשורים לכך.אני מתכוון לזה באמת,מכל ה
! שתהיה לך שבת מקסימה
אני מאוד מקבל את מה שאמרת,ובתור אדם למוד כשלונות אני אף יותר מקבל את האפשרות הזו שטיפול במשהו הוא לא הבטחה של מאה אחוז שהוא יפתר. בגלל זה קצת הפריע לי שכשדיברתי עם אותו רופא,הוא נשמע מאוד בטוח בעצמו ואמר שיש לבעיות שלי פתרונות מלאים(!) בתחום הדיקור.וזה רק אחרי שאמרתי לו בקווים כללים,עם קצת פירוט,לגביי הבעיות הרפואיות שלי,וכשהוא עדיין לא ראה אותי פנים מול פנים ובדק אותי קצת יותר לעומק. מצד אחד,זה נראה לי קצת יומרני מדיי ואף פעם לא אהבתי אנשים שמבטיחים הבטחות ללא כיסוי.מצד שני,אף פעם לא ניסיתי וקראתי ושמעתי על סיפורים מופלאים של ריפוי ע"י דיקור אז אולי הוא יודע על מה מדבר,אולי יש בכך פתרון מלא לכך.רק שבגלל שהבעיות שלי נמצאות אצלי כבר זמן רב,חלקם הגדול ללא טיפול אמיתי בהן,אני חושב שצריך איזה משהו בומבסטי כזה שיפתור אותם (איזה תותח לייזר אולי?...חחח...סתם זה בצחוק כמובן...),ולא מבין שהרבה פעמים אנחנו מסבכים את החיים שלנו ללא צורך,והפתרון מתחבא לנו מעבר לפינה,רק שאנחנו לא פתוחים אליו מספיק כדי לקבלו,כי כמו שכתבת זה משהו שצריך לבוא גם מצד המטופל,ואני מקווה להיות מספיק חזק ופתוח שזה יהיה גם המקרה שלי,כי אני בן אדם ספקן מטבעי...אבל אני מקווה לפתח את הצד האחר שלי,את הצד הפתוח לקבל את כל הדברים האחרים שאני מתחיל עכשיו לקרוא עליהם,או בקיצור את הפתיחות לקבל משהו ולא רק לתת. ועוד הערה לסיום,הקשבתי למילותייך בשמחה,כי כמו שאמרתי חשובה לי כל מילה של כל אחד בגלל היותי "חדש" בתחום,ולכן זה הכל רק לא!! נדנוד,או במילים אחרות-את מוזמנת ל"נדנד" לי חופשי כמה שאת רוצה בקשר לטאי צ'י או לכל דבר אחר שקשור אליו,ואני אקבל את זאת בשמחה! אז תודה לך על שפתחת לי צוהר נוסף לעולם הזה שאני רק עכשיו עושה את צעדיי הראשונים בו,וכמו שאמרתי את מוזמנת להאיר את עיניי בכל הנושאים שקשורים לכך.אני מתכוון לזה באמת,מכל ה
ועוד משהו...אני מודע לכך שיש לי
נטייה לפתח ציפיות מהרבה דברים,דברים כאלו חדשים,ואני יודע שהרבה פעמים זה יכול להיות מתכון לאכזבות,אבל ככה אני תמיד הייתי,והאמת לא הייתי רוצה לשנות את זה...אולי קצת...אבל לפעמים אני מרגיש שזה לא בשליטתי, שאלו מחשבות אוטומטיות שקורות לי כל עת שאני שומע על משהו חדש ומבטיח, אפילו שבהרבה מקרים אלו מתבררות כאשליות...אולי פעם הם לא יהיו כאלו, אולי פעם האשליות יהפכו למציאות...אולי פעם...
נטייה לפתח ציפיות מהרבה דברים,דברים כאלו חדשים,ואני יודע שהרבה פעמים זה יכול להיות מתכון לאכזבות,אבל ככה אני תמיד הייתי,והאמת לא הייתי רוצה לשנות את זה...אולי קצת...אבל לפעמים אני מרגיש שזה לא בשליטתי, שאלו מחשבות אוטומטיות שקורות לי כל עת שאני שומע על משהו חדש ומבטיח, אפילו שבהרבה מקרים אלו מתבררות כאשליות...אולי פעם הם לא יהיו כאלו, אולי פעם האשליות יהפכו למציאות...אולי פעם...
ניאו30 יש צורך להתמיד בטיפול.
נניח חצי שנה, לפני שמחליטים שזה לא מתאים. ייתכן בהתחלה שיכאבו השרירים, ולא יהיה חשק להגיע. ייתכן ותווצר תשישות כתוצאה מפעילות השרירים. למרות שזה נראה קל ולא מעייף, אלה תרגילי לחימה לא קלים. (ניסיתי את זה). צריך להתגבר על הצד הפיזי המעצבן, וזה יכול לקחת 3 חודשים עם מנוחות. רק אחרי שהגוף מתרגל לתנועות, אפשר להתחיל להבין אם זה בכלל מתאים. לכן אסור לוותר כבר בהתחלה. אם הקצב הרגיל של השיעורים קשה מדי, כדאי להוריד את הקצב לחצי. ההטבה תבוא רק כעבור שנה. אם מתמידים. מבחינה זאת כדאי מאוד להתמכר לפעילות גופנית שמתאימה. כך שמה שמדרבן לעשיה זאת ההתמכרות ולא הרצון השביר שלנו.
נניח חצי שנה, לפני שמחליטים שזה לא מתאים. ייתכן בהתחלה שיכאבו השרירים, ולא יהיה חשק להגיע. ייתכן ותווצר תשישות כתוצאה מפעילות השרירים. למרות שזה נראה קל ולא מעייף, אלה תרגילי לחימה לא קלים. (ניסיתי את זה). צריך להתגבר על הצד הפיזי המעצבן, וזה יכול לקחת 3 חודשים עם מנוחות. רק אחרי שהגוף מתרגל לתנועות, אפשר להתחיל להבין אם זה בכלל מתאים. לכן אסור לוותר כבר בהתחלה. אם הקצב הרגיל של השיעורים קשה מדי, כדאי להוריד את הקצב לחצי. ההטבה תבוא רק כעבור שנה. אם מתמידים. מבחינה זאת כדאי מאוד להתמכר לפעילות גופנית שמתאימה. כך שמה שמדרבן לעשיה זאת ההתמכרות ולא הרצון השביר שלנו.
נראה לי לא הבנתי אותך טוב מקודם...
חחח...והדגמתי את זה בצורה ישירה במה שכתבתי שם. נראה לי התכוונת שאני לא צריך לחשוב על האפשרות הזו שהטיפול הזה יכול להכשל,ולזה התכוונת שזה תלוי גם בי.אני מבין את מה שאמרת,אבל זה משהו שלוקח זמן לשנותו בנפשו של האדם למוד הכשלונות-הוא רגיל לחשוב בצורה כזו.אני לאט לאט לומד בצורה איטית אמנם,אבל הדרגתית,לחשוב בצורה יותר חיובית...אבל כמו שראית זה לפעמים לא הולך לי בצורה טבעית וחלקה. אז את חושבת שאני צריך להגיד לעצמי מראש-הטיפול הזה הולך להצליח!! לזה את מתכוונת? ואיך מסלקים את המחשבות הספקניות שעולות אצלי באופון די אוטומטי? זה לא נראה לך מלאכותי מדיי?להכריח את עצמך להגיד משהו שאתה לא בטוח לגביו שהוא יקרה במאת האחוזים...
חחח...והדגמתי את זה בצורה ישירה במה שכתבתי שם. נראה לי התכוונת שאני לא צריך לחשוב על האפשרות הזו שהטיפול הזה יכול להכשל,ולזה התכוונת שזה תלוי גם בי.אני מבין את מה שאמרת,אבל זה משהו שלוקח זמן לשנותו בנפשו של האדם למוד הכשלונות-הוא רגיל לחשוב בצורה כזו.אני לאט לאט לומד בצורה איטית אמנם,אבל הדרגתית,לחשוב בצורה יותר חיובית...אבל כמו שראית זה לפעמים לא הולך לי בצורה טבעית וחלקה. אז את חושבת שאני צריך להגיד לעצמי מראש-הטיפול הזה הולך להצליח!! לזה את מתכוונת? ואיך מסלקים את המחשבות הספקניות שעולות אצלי באופון די אוטומטי? זה לא נראה לך מלאכותי מדיי?להכריח את עצמך להגיד משהו שאתה לא בטוח לגביו שהוא יקרה במאת האחוזים...
ניאו יקר,
תרגיש חפשי לגמרי לשאול, להתווכח, לחשוב בקול (על גבי המקלדת) אני כאן ובשמחה של ממש אשתדל כפי יכולתי לחלק אתך מנסיוני וחוויותי בכל תחום שתרצה ובמה שאתה מתעניין כרגע. כל דרך חדשה בה אני נתקלת בחיי, אשר מסקרנת אותי באשר ליכולתה לתרום לי במשהו - אני רוצה לאמץ לי. זה טבעי אצלי ואין לי צורך לעצור אותו. אבל - לפני קבלת החלטה האם לאמץ באמת "ללכת על זה" אני לומדת את הנושא, קוראת איפה שאפשר, מחפשת מידע בכל מקום ורק לאחר שיש לי תמונה מלאה לאן אני רוצה להגיע והאם הדרך מתאימה לי - אני רצה עם זה קדימה. לא הייתי בוחרת במטפל כלשהוא מתוך "דפי זהב" ללא ידע מי האיש, האם הוא אמין ובהחלט איזה נסיון יש לו והמלצות , זו ממש בדיקה יסודית וזהו גם השלב של העלאת ספיקות. בשלב שני, וזהו שלב חשוב, כי פה עוברים ממחשבה למעשה, אז לאחר שאני בטוחה שהמטפל מסוגל לתת מענה לצרכי, הייתי בהחלט מתחילה טפול ברוח של אמונה מלאה ורגשות חיוביים, שתוף פעולה זה לא להתנגד, לשאול שאלות ולנסות להבין את כל התהליך, לחוות אותו לעומק, ולשתף את כל החושים, להקשיב לגוף מה הוא אומר, לחדד תחושות שעולות ולשוחח עם המטפל על כל מה שמציק, ללא בושה.. אי אפשר ליצור קשר חיובי עם מטפל תוך ספיקות חוזרים ונשנים. יש לתת זמן כדי לבחון האם הטפול מתקדם , האם אני מבין יותר טוב את עצמי, אולי גם אני יכול להשלים ולעזור לעצמי בכמה דברים תוך הקשבה. אם נחשוב לרגע כיצד ירגיש מטפל אשר חש בספיקותיו של המטופל? נוכל להבין שזה ממש מפריע בטפול. ועתה תור התוצאות - מאחר ואיננו נביאים ולא נוכל לשער את התוצאות מראש, לא נותר לנו אלא לקבל אותן כפי שהן, בלי להרגיש כשלון והרמת ידיים לעתיד. קצת על קצה המזלג - עד כאן ובאמת - כדאי לתת זמן לדברים להתגבש ולהרגיש אותם מבפנים. אני חושבת שיש בך פוטנציאל אדיר וכנראה שרק עכשיו הבשילו רעיונות לצאת בגדול ממחסומים קודמים, אז לא חבל שזה לא קרה קודם. זה בדיוק הזמן המתאים להתחלות. פינת העצה הקטנה - תמיד אפשר לעמוד מול החלון הפתוח או יותר טוב בנוף הפתוח, בשפת הים, בגינה, בשדה, לנשום עמוק עמוק ולהרגיש אחדות עם העולם. אפשר גם לחבק עץ ולהרגיש צמיחה. אני שולחת לך אור בהיר וברכות.
תרגיש חפשי לגמרי לשאול, להתווכח, לחשוב בקול (על גבי המקלדת) אני כאן ובשמחה של ממש אשתדל כפי יכולתי לחלק אתך מנסיוני וחוויותי בכל תחום שתרצה ובמה שאתה מתעניין כרגע. כל דרך חדשה בה אני נתקלת בחיי, אשר מסקרנת אותי באשר ליכולתה לתרום לי במשהו - אני רוצה לאמץ לי. זה טבעי אצלי ואין לי צורך לעצור אותו. אבל - לפני קבלת החלטה האם לאמץ באמת "ללכת על זה" אני לומדת את הנושא, קוראת איפה שאפשר, מחפשת מידע בכל מקום ורק לאחר שיש לי תמונה מלאה לאן אני רוצה להגיע והאם הדרך מתאימה לי - אני רצה עם זה קדימה. לא הייתי בוחרת במטפל כלשהוא מתוך "דפי זהב" ללא ידע מי האיש, האם הוא אמין ובהחלט איזה נסיון יש לו והמלצות , זו ממש בדיקה יסודית וזהו גם השלב של העלאת ספיקות. בשלב שני, וזהו שלב חשוב, כי פה עוברים ממחשבה למעשה, אז לאחר שאני בטוחה שהמטפל מסוגל לתת מענה לצרכי, הייתי בהחלט מתחילה טפול ברוח של אמונה מלאה ורגשות חיוביים, שתוף פעולה זה לא להתנגד, לשאול שאלות ולנסות להבין את כל התהליך, לחוות אותו לעומק, ולשתף את כל החושים, להקשיב לגוף מה הוא אומר, לחדד תחושות שעולות ולשוחח עם המטפל על כל מה שמציק, ללא בושה.. אי אפשר ליצור קשר חיובי עם מטפל תוך ספיקות חוזרים ונשנים. יש לתת זמן כדי לבחון האם הטפול מתקדם , האם אני מבין יותר טוב את עצמי, אולי גם אני יכול להשלים ולעזור לעצמי בכמה דברים תוך הקשבה. אם נחשוב לרגע כיצד ירגיש מטפל אשר חש בספיקותיו של המטופל? נוכל להבין שזה ממש מפריע בטפול. ועתה תור התוצאות - מאחר ואיננו נביאים ולא נוכל לשער את התוצאות מראש, לא נותר לנו אלא לקבל אותן כפי שהן, בלי להרגיש כשלון והרמת ידיים לעתיד. קצת על קצה המזלג - עד כאן ובאמת - כדאי לתת זמן לדברים להתגבש ולהרגיש אותם מבפנים. אני חושבת שיש בך פוטנציאל אדיר וכנראה שרק עכשיו הבשילו רעיונות לצאת בגדול ממחסומים קודמים, אז לא חבל שזה לא קרה קודם. זה בדיוק הזמן המתאים להתחלות. פינת העצה הקטנה - תמיד אפשר לעמוד מול החלון הפתוח או יותר טוב בנוף הפתוח, בשפת הים, בגינה, בשדה, לנשום עמוק עמוק ולהרגיש אחדות עם העולם. אפשר גם לחבק עץ ולהרגיש צמיחה. אני שולחת לך אור בהיר וברכות.
שושו10 יקרה,הספיקות כבר התחילו...
באמת קראתי הרבה על כל המקומות האלו ועל כל המורים ועל כל הרופאים,אבל אולי באמת לא מספיק ואני צריך לתת לזה יותר זמן ומחשבה. יש נקודה שעלתה אצלי אתמול בשיחת טלפון עם ידידה שלי,שהעלתה בפניי נקודה שלא חשבתי עליה לפני כן,והייתי שמח לשמוע את דעתך,ובכלל את דעת כל מי שחושב שיכול לשפוך בשבילי אור על העניין. אז ככה,במקור התכוונתי כאשר התקבעתי על הטאי צ'י ולאחר מכן על מורה מסוים חשבתי לעשות אצלו את הטאי צ'י,וכן לשלב שם באותו מקום את הרפואה הסינית,את הדיקור שיכול לפתור לי בעיות בתחום הבריאותי.העניין שלא חשבתי עליו עד אתמול הוא שעלולים להיווצר כאן ניגודי אינטרסים בין שתי רמות של יחסים בין שני אנשים-כשמצד אחד עומד יחס מורה-תלמיד לגבי הטאי צ'י ומצד שני עומד יחס מטפל-מטופל לגביי הדיקור,כשזה כולל גם נגיעה בחלקים אינטימיים של הגוף כי מדובר בבעיות פנימיות של הגוף,ויכולה להיווצר לי הרגשה לא נוחה עם שני הרמות האלו. הייתי שמח לשמוע מה יש לאנשים להגיד בעניין...
באמת קראתי הרבה על כל המקומות האלו ועל כל המורים ועל כל הרופאים,אבל אולי באמת לא מספיק ואני צריך לתת לזה יותר זמן ומחשבה. יש נקודה שעלתה אצלי אתמול בשיחת טלפון עם ידידה שלי,שהעלתה בפניי נקודה שלא חשבתי עליה לפני כן,והייתי שמח לשמוע את דעתך,ובכלל את דעת כל מי שחושב שיכול לשפוך בשבילי אור על העניין. אז ככה,במקור התכוונתי כאשר התקבעתי על הטאי צ'י ולאחר מכן על מורה מסוים חשבתי לעשות אצלו את הטאי צ'י,וכן לשלב שם באותו מקום את הרפואה הסינית,את הדיקור שיכול לפתור לי בעיות בתחום הבריאותי.העניין שלא חשבתי עליו עד אתמול הוא שעלולים להיווצר כאן ניגודי אינטרסים בין שתי רמות של יחסים בין שני אנשים-כשמצד אחד עומד יחס מורה-תלמיד לגבי הטאי צ'י ומצד שני עומד יחס מטפל-מטופל לגביי הדיקור,כשזה כולל גם נגיעה בחלקים אינטימיים של הגוף כי מדובר בבעיות פנימיות של הגוף,ויכולה להיווצר לי הרגשה לא נוחה עם שני הרמות האלו. הייתי שמח לשמוע מה יש לאנשים להגיד בעניין...
ניאו30 אחת העיצות המצוינות שקבלתי
בזמנו מהרב פירר, בקשר למחלה הזאת, היא להקשיב לגוף. מה שהוא אומר לך לעשות כך תעשה. אם הוא דורש ממך פעילות מתונה, כך תעשה. אי אפשר להכביד עליו בצורה רגילה. כי אחרת הוא נופל, ויש אכזבה. וזה לא בגלל שהשיטה לא טובה, אלא משום שהמינון היה גבוה מדי. גם כדאי לרדת מהחשיבה, מדוע אני לא יכול והחברים שלי יכולים. התשובה היא, כי להם אין את מה שיש לך. רוב האנשים בכלל לא מבינים מדוע אתה לא יכול. כולל המון רופאים ובני משפחה. לפעמים יוצא שאתה מופיע כמתחזה. לפעמים אנחנו גם לא מבינים מה יש לנו. הרי אנחנו נראים לגמרי רגילים. ובכל זאת לגוף שלנו יש את החיים העצמאיים שלו. והרב פירר אמר, שבמחלה הזאת הכי נכון להקשיב לגוף.
בזמנו מהרב פירר, בקשר למחלה הזאת, היא להקשיב לגוף. מה שהוא אומר לך לעשות כך תעשה. אם הוא דורש ממך פעילות מתונה, כך תעשה. אי אפשר להכביד עליו בצורה רגילה. כי אחרת הוא נופל, ויש אכזבה. וזה לא בגלל שהשיטה לא טובה, אלא משום שהמינון היה גבוה מדי. גם כדאי לרדת מהחשיבה, מדוע אני לא יכול והחברים שלי יכולים. התשובה היא, כי להם אין את מה שיש לך. רוב האנשים בכלל לא מבינים מדוע אתה לא יכול. כולל המון רופאים ובני משפחה. לפעמים יוצא שאתה מופיע כמתחזה. לפעמים אנחנו גם לא מבינים מה יש לנו. הרי אנחנו נראים לגמרי רגילים. ובכל זאת לגוף שלנו יש את החיים העצמאיים שלו. והרב פירר אמר, שבמחלה הזאת הכי נכון להקשיב לגוף.
אני באמת משתדל עכשיו להקשיב יותר
לגוף שלי.דוגמא אחת היא שעזבתי מקום עבודה לאחר 7 שנים באותו תפקיד, עבודה ששחקה אותי הן פיזית והן מנטלית או נפשית או איך שיקראו לזה. מה שאני מתכוון,בנוסף לכל עניין התשישות שהתחיל אצלי לפני כארבע שנים התחיל אצלי עוד משהו-תמיד הייתי בן אדם מאוד רגוע(אני עדיין כזה ביחס לאחרים...),וכנראה זה גם קשור לעייפות ולדכאון ולעוד אלף ואחת סיבות, אבל התחלתי פתאום להיות עצבני על אנשים,להוציא עליהם את הכעסים שלי, להיות לא מרוכז וכדומה...הרגשתי שאני לקראת התמוטטות עצבים,הלכתי לאיזה שיחה עם מישהו ובעקבותיה עברתי לעבודה אחרת,באותו מקום אבל תפקיד אחר, פחות פיזי,פחות חשוף לשמש,עם אנשים יותר רגועים ובעיקר עם מרחב וחופש פעולה יותר גמיש שמאפשר לי להיות פחות לחוץ,אף שגם כאן יש ימים שהעבודה לוחצת,אבל בטח לא כמו פעם. כתבת שרוב האנשים והרופאים לא מבינים מה יש לנו.הכי קשה שאפשר להוסיף לרשימה הזו גם אותי-גם אני לא מבין למה הגוף שלי לא מתפקד,למה יש לי כל מיני דברים ללא הסבר בגוף ויותר חשוב למה אני לא מוצא שום דבר שיפתור את הביות הללו...
לגוף שלי.דוגמא אחת היא שעזבתי מקום עבודה לאחר 7 שנים באותו תפקיד, עבודה ששחקה אותי הן פיזית והן מנטלית או נפשית או איך שיקראו לזה. מה שאני מתכוון,בנוסף לכל עניין התשישות שהתחיל אצלי לפני כארבע שנים התחיל אצלי עוד משהו-תמיד הייתי בן אדם מאוד רגוע(אני עדיין כזה ביחס לאחרים...),וכנראה זה גם קשור לעייפות ולדכאון ולעוד אלף ואחת סיבות, אבל התחלתי פתאום להיות עצבני על אנשים,להוציא עליהם את הכעסים שלי, להיות לא מרוכז וכדומה...הרגשתי שאני לקראת התמוטטות עצבים,הלכתי לאיזה שיחה עם מישהו ובעקבותיה עברתי לעבודה אחרת,באותו מקום אבל תפקיד אחר, פחות פיזי,פחות חשוף לשמש,עם אנשים יותר רגועים ובעיקר עם מרחב וחופש פעולה יותר גמיש שמאפשר לי להיות פחות לחוץ,אף שגם כאן יש ימים שהעבודה לוחצת,אבל בטח לא כמו פעם. כתבת שרוב האנשים והרופאים לא מבינים מה יש לנו.הכי קשה שאפשר להוסיף לרשימה הזו גם אותי-גם אני לא מבין למה הגוף שלי לא מתפקד,למה יש לי כל מיני דברים ללא הסבר בגוף ויותר חשוב למה אני לא מוצא שום דבר שיפתור את הביות הללו...
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.