אחה"צ טובים לכולם
היום קיבלתי יום חופש מהקטנים ולא ממש התחשק לי לנקות שוב את מה שניקיתי לפני כמה ימים,
אז החלטתי לקבל את המלצותיכם בקשר ל - תחיי את הרגע ותעשי חיים
אז לאחר ארוחת בוקר טובה שהתנהלה בעצלתיים מול הטלויזיה תוך כדי התבוננות במייק אובר שנעשה לאיזה בית,
הזמנתי את שכנתי הטובה לשתות איזה תה בריא וככה העסקנו אחת את השניה בטיפים לחיים במשך שעתיים,
ככה שלקראת השעה 15.00 הרגשתי רעב קל ובמקום לחפור במעמקי המקרר ולשלוף משם שאריות מיום שבת,
החלטתי להתלבש יפה, ללכת ברגל למרכז השכונתי, לקנות לי סמבוסק ממולא ברוטב פיצה וגבינה צהובה שבדיוק יצא מהתנור באותה השניה, וכמה מטרים ליד, בית קפה עם עוגות טובות, התיישבתי לי לבדי עם העיתון, הזמנתי לי קפה הפוך עם המון סוכר,
וככה ממש שתי דקות מהבית, ישבתי לי ושברתי שיגרה.
שוחחתי עם הספר, גיליתי חנות חדשה, פגשתי שכנים לשעבר, ראיתי תינוקות בעגלה וזאטוטים גולשים במגלשה...
היה כיף
אבל לא על זה רציתי לדבר,
אלא מה דעתכם על זה:
"שלום לכם חבריי. אני רוצה להעלות סוגיה שמציקה לי מזה זמן רב. עקרונית אני בעד שימוש בסלנג ואני סבור כי העגה היא חלק מן השפה ושאי-אפשר להתעלם ממנה. ובכל זאת, לאחרונה אני נחשף כאן לתרבות כתיבה מבישה של חיבור שתי מילים למילה אחת, כגון "גמאני" במקום "גם אני", "לויודע" במקום "לא יודע", "שומקום" במקום "שום מקום", "לונורה" במקום "לא נורא", "משוכזה" במקום "משהו כזה" – ולצערי הרשימה עוד ארוכה. אז בסדר, ידוע לי שכך מקובל לכתוב כיום ושמדובר בסגנון שצמח מלמטה, כלומר מן העם. אבל כאן בדיוק עובר הגבול הדק, חברים, בין שפה חופשית לבין שפה מושחתת. טוב לומשנה, ככה בכולופן נירלי וחוצמזה שיהיה יומקסים לכולכם"
אני מודה שאותי זה מחרפן לגמריי
http://www.youtube.com/watch?feature=endscreen&NR=1&v=DKbPUzhWeeI
היום קיבלתי יום חופש מהקטנים ולא ממש התחשק לי לנקות שוב את מה שניקיתי לפני כמה ימים,
אז החלטתי לקבל את המלצותיכם בקשר ל - תחיי את הרגע ותעשי חיים
אז לאחר ארוחת בוקר טובה שהתנהלה בעצלתיים מול הטלויזיה תוך כדי התבוננות במייק אובר שנעשה לאיזה בית,
הזמנתי את שכנתי הטובה לשתות איזה תה בריא וככה העסקנו אחת את השניה בטיפים לחיים במשך שעתיים,
ככה שלקראת השעה 15.00 הרגשתי רעב קל ובמקום לחפור במעמקי המקרר ולשלוף משם שאריות מיום שבת,
החלטתי להתלבש יפה, ללכת ברגל למרכז השכונתי, לקנות לי סמבוסק ממולא ברוטב פיצה וגבינה צהובה שבדיוק יצא מהתנור באותה השניה, וכמה מטרים ליד, בית קפה עם עוגות טובות, התיישבתי לי לבדי עם העיתון, הזמנתי לי קפה הפוך עם המון סוכר,
וככה ממש שתי דקות מהבית, ישבתי לי ושברתי שיגרה.
שוחחתי עם הספר, גיליתי חנות חדשה, פגשתי שכנים לשעבר, ראיתי תינוקות בעגלה וזאטוטים גולשים במגלשה...
היה כיף
אבל לא על זה רציתי לדבר,
אלא מה דעתכם על זה:
"שלום לכם חבריי. אני רוצה להעלות סוגיה שמציקה לי מזה זמן רב. עקרונית אני בעד שימוש בסלנג ואני סבור כי העגה היא חלק מן השפה ושאי-אפשר להתעלם ממנה. ובכל זאת, לאחרונה אני נחשף כאן לתרבות כתיבה מבישה של חיבור שתי מילים למילה אחת, כגון "גמאני" במקום "גם אני", "לויודע" במקום "לא יודע", "שומקום" במקום "שום מקום", "לונורה" במקום "לא נורא", "משוכזה" במקום "משהו כזה" – ולצערי הרשימה עוד ארוכה. אז בסדר, ידוע לי שכך מקובל לכתוב כיום ושמדובר בסגנון שצמח מלמטה, כלומר מן העם. אבל כאן בדיוק עובר הגבול הדק, חברים, בין שפה חופשית לבין שפה מושחתת. טוב לומשנה, ככה בכולופן נירלי וחוצמזה שיהיה יומקסים לכולכם"
אני מודה שאותי זה מחרפן לגמריי
http://www.youtube.com/watch?feature=endscreen&NR=1&v=DKbPUzhWeeI
שאתה מקורי.
