לא פותר כלום
ממה שאני יודעת לגבי חוק הירושה (וזה לא הרבה, אני לא משפטנית), זה הולך ככה: אם אדם נפטר ללא צוואה, רכושו מתחלק בין בן-זוגו וילדיו. אם אין בן-זוג או ילדים, היורשים הם הורי הנפטר. אם גם ההורים כבר נפטרו, היורשים הם ילדיהם. שימי לב שאין פה קשר ירושה ישיר בין הנפטר לאחיו. הקשר הוא באמצעות ההורים. היות ותורם-הזרע אינו הורה ואינו יכול לרשת את עמי, אז גם ילדיו (גם החוקיים וגם צאצאיו הביולוגיים מתרומת-זרע, כולל "תמי") לא יכולים לרשת את עמי אחריו. תיאורטית, אם בוצע "אימוץ" הדדי על ידי האמהות, תמי תוכל לרשת את עמי. אבל קראתי כאן פעם שנכד מאומץ לא יורש אוטומטית את סביו (אם ההורה המאמץ נפטר) כמו נכד ביולוגי, ולכן יתכן שמאומץ גם לא יורש את אחיו ב"תיווך" של ההורה המאמץ שכבר נפטר. בקיצור, גם לעשות אימוץ (האמהות) וגם לכתוב צוואה (הילדים, לאחר שבגרו).
ממה שאני יודעת לגבי חוק הירושה (וזה לא הרבה, אני לא משפטנית), זה הולך ככה: אם אדם נפטר ללא צוואה, רכושו מתחלק בין בן-זוגו וילדיו. אם אין בן-זוג או ילדים, היורשים הם הורי הנפטר. אם גם ההורים כבר נפטרו, היורשים הם ילדיהם. שימי לב שאין פה קשר ירושה ישיר בין הנפטר לאחיו. הקשר הוא באמצעות ההורים. היות ותורם-הזרע אינו הורה ואינו יכול לרשת את עמי, אז גם ילדיו (גם החוקיים וגם צאצאיו הביולוגיים מתרומת-זרע, כולל "תמי") לא יכולים לרשת את עמי אחריו. תיאורטית, אם בוצע "אימוץ" הדדי על ידי האמהות, תמי תוכל לרשת את עמי. אבל קראתי כאן פעם שנכד מאומץ לא יורש אוטומטית את סביו (אם ההורה המאמץ נפטר) כמו נכד ביולוגי, ולכן יתכן שמאומץ גם לא יורש את אחיו ב"תיווך" של ההורה המאמץ שכבר נפטר. בקיצור, גם לעשות אימוץ (האמהות) וגם לכתוב צוואה (הילדים, לאחר שבגרו).