אחים

[פוקוס]

אחים

יש לי בעיה יש לי 2 ילדים בהפרש של שנתיים כשהקטן הוא תינוק. הגדול מבינהם מכה מידי פעם את הקטן בסתר כאשר אינני שמה לב. מה הפתרון לכך? דרך אגב שמם הוא מאור ותומר.....

 

[יה-יה]

נקודה חשובה !!!

רצוי ששמות הילדים יהיו בדויים. אף פעם אי אפשר לדעת מי קורא את ההודעות בפורום ועדיף להימנע ממצב שמישהו קורא הודעות ודיונים על ילד/משפחה/אדם שהוא מכיר (או במקרה ה"גרוע" יותר - קורא על עצמו...). תטעו אותי אם אני צודקת

ולשאלתך- א. לשים לב. אני יודעת שאי אפשר לשים לב כל הזמן להכל, ואני בטוחה שאת עושה כמיטב יכולתך, אבל זו דרך אחת. ב. לדבר עם הילד הגדול. לברר מה הוא מרגיש כלפי אחיו הצעיר (בואי לא נשכח שהרבה אחים גדולים היו רוצים לחנוק את היצור הקטן, שלוקח את מירב תשומת הלב מכולם). ג. כשאת עם הגדול, להיות אך ורק איתו. לא לחלק את עצמך בינו ובין אחיו. ד. לשחק עם הגדול משחק תפקידים, שבו תוכלי לברר מה הוא מרגיש ואולי כך לגלות מה הוא צריך. (הימור שלי- תשומת לב...) ה. אין לי ספק שאת עושה כמיטב יכולתך למנוע את המכות, אבל לדעתי, הדרך הטובה ביותר לדעת מה לעשות, היא, באופן לא מפתיע... לשאול את הילד הגדול (לא במפורש, כמובן, אלא במשחקים שונים). ו. בהצלחה. ז. ספרי לנו איך הולך. יה-יה.

 

[יה-יה]

רגע, רגע, רגע... פתאום קפץ לי משהו.

את מדברת על שני ילדייך הפרטיים? או שאת גננת ובגנך יש שני אחים? בכל מקרה, הרעיונות אותם רעיונות. ותוספת קטנה (אם מדובר בילדייך): זמן איכות עם הגדול. בנפרד. שיתוף הגדול בטיפול בצעיר, מבלי "להפיל" עליו אחריות גדולה מדי. לספק לו רק את מה שהוא מוכן לעשות. להגיד לגדול משפטים שיראו לו שאת מבינה מה עובר עליו: (סתם דוגמא. את, כמובן, יכולה וצריכה לאמץ/להמציא משלך) "לא נעים ל___ שאתה מכה אותו". (זה משהו שהוא חד-משמעי, בלי הנחות. אסור להכות!) "הוא קטן ועדיין לא יודע להגיד מה הוא רוצה ולכן אנחנו צריכים לעשות עבורו. אתה זוכר שהיית קטן כמוהו ולא ידעת לדבר...". לעשות לו קצת הנחות ולזכור שכשנולד תינוק, באופן כמעט אוטומטי, הגדול נראה פתאום ממש ילד גדול. אבל הוא לא... צריך לזכור שגם הוא עדיין קטן ולתת לו לגיטימציה לטעות, לכעוס, לקנא (אפילו להגיד לו: "אני מבינה שאתה רוצה יותר את אמא, אבל אמא עכשיו צריכה ל... ואחר כך אני אהיה אתך ונעשה מה שתבחר..."). אני חושבת שאפילו כדאי "לפנק" אותו מדי פעם, אם הוא דורש, בדברים שתעשי עבורו (יש לאח גדול נטייה לבקש שיעשו עבורו דברים, כמו לאח הקטן). תהיי שם בשבילו בהבנה ואהבה. לפעמים לא צריך להגיד כלום, רק לחבק. בקיצור, לקחת נשימה עמוקה וארוכה ולזכור שמדבור בנפש רכה, שעדיין לא יודעת להתמודד עם חלוקת תשומת הלב (תחשבי שזה כמו גבר, שמביא הביתה אשה נוספת...). בהצלחה בכל מקרה, יה-יה.

 

[טלגל]

שאלה חשובה הנוגעת

למרביתנו אם כהורים ואם כגננות בגן, ואיך לחלק את הזמן ותשומת-הלב שלנו בין הילדים. קודם כל יש לאפשר למאור, שאני מבינה שהוא הגדול, להביע את רגשותיו ולהיות לו לפה. לחזור הרבה על המילים "אני מבינה שאתה כועס/מקנא/רוצה/אוהב/" וכו´ אבל לתומר אסור להרביץ. לא לאפשר בשום-פנים ואופן לגדול להשתמש במכות או אלימות אחרת לקטן אבל לאפשר לו להביע רגשות גם אם הם קשים. שיהיה לכם בהצלחה. בגן זה כבר שונה שם אנו אוביקטיביות ביחסינו לילדים, אך לדעתי שוב אסור לאפשר לאלימות מכל סוג להיות לתופעה "מקובלת" בגן. בפורום של ענבל בדיוק עולה שאלה בנושא.