אחרי כל כך הרבה זמן ל לימוד יפנית

[mishel s]

אחרי כל כך הרבה זמן ל לימוד יפנית

עדיין לפעמים ישמילים בסיסיות שהמשמעות שלהם שונה שפשוט עד היום לא ידעתי על השוני הזה ופתאום זה מגיע במכה אחת.
כל מי שלומד יפנית, כבר בשלבים הראשונים לומד את המילה ללחם - פאן.
ביפן י מלא סוגים של לחם, סוגים שאין לנו.
אני אולי ידוע לשמצה בחיבתי העזה (בעבר) למלון פאן.
ביפן, כבר מזמן ידעתי את זה, יפנים חושבים שלחם במערב זה כמו לחם ביפן למרות שהלחם ביפן ברובו רך ואוורירי וקשה למצוא סתם ככה בסופר בגט או סתם לחם לאכילה כמו שצריך.
וכשיפנים שומעים שאני מתגעגע ללחם כשאני פה ביפן הם תמיד בהתחלה טוענים, אבל יש פה לחם! ומקבלים תמיד את התשובה שלי - זה לא לחם.

אבל זה לא חשוב, למרות כל זה, עד היום האמנתי שפאן זה התרגום ללחם. רק חשבתי שהסוגים שיש פה שונים מהסוגים שיש בארץ או בצרפת.

עד שהייתה לי שיחה מבלבלת...
על השולחן - מלון פאן מעשה ידיה של החברה.
ליד המלון פאן, על השולחן, כמה קרואסוני שוקולד שקנינו בעודם טריין ורק יצאו מהתנור.
אני אמרתי משהו על זה שאקח איתי את הלחם לקוריאה כאשר אני כמובן מתכוון למלון פאן והיא אמרה לי, מה? לא חבל? נאכל עכשיו!
ואני כזה...(היינו מפוצצים) עכשיו לאכול את המלון פאן? יש לך מקום?
והיא - לא, את הלחם שקנינו עכשיו!
- איזה לחם?
- זה!
- זה לא לחם, זה קרואסונים!
- זה לחם!
- לא זה לא! זה קרואסונים!
- איפה קנינו אותם? (ב-PANYA כמובן...)
- נו באמת, את יכולה לקנות בסופר מלפפון, זה לא אומר שהסופר זה יאאויא!
- סופר מוכר גם ירקות, אבל פאניה מוכר רק פאן!

בקיצור, אני לא בטוח שזה נכון לגבי כל יפן עדיין (לא ביררתי עם יפנים אחרים) אבל לפי יפנית אחת לפחות, קרואסון זה לחם.
מה שמסביר קצת על דרך החשיבה שלהם לגבי לחמים...

 

[Simbbam]

משתמע מהשיחה שלכם שpan זה מאפה

ולא רק לחם.
האם גם למאפים מלוחים הם קוראים Pan?

 

[mishel s]

אין להם מאפים מלוחים

 

[Simbbam]

איזה מחדל!

 

[mishel s]

לא כזה מחדל

לנו אין מלון פאן... ואף אחד בארץ לא מתלונן.
(כי הם לא מכירים כמובן, אבל גם פה לא מכירים מאפים מלוחים באותה מידה)

 

[herouth]

זה לא אותו דבר.

מלון פאן זה מאכל מסויים שדי הגיוני שיהיה שייך רק לתרבות אחת או לכמה תרבויות איזוריות. לנו יש בקלאווה שאין ביפן, נניח.

אבל מאפים מלוחים זו קטגוריה שלמה (בורקס, סמבוסק, מקלות גבינה, וכו' וכו'), שאתה אומר שנעדרת מיפן.

האמת שזה נראה לי תמוה - זוכר את ספר המתכונים של המאפינס שהבאת לי? יש שם גם מתכונים מלוחים וגם מתוקים. אז אם יש מאפינס מלוחים ביפן באפיה ביתית, בטח יש דברים דומים גם להשיג בחנויות.

 

[mishel s]

זה כן אותו דבר

כנסי לקישור הזה בויקיפדיה ותראי שמלון פאן הוא רק אחד ממלא סוגי לחמים שלהם שנקראים בגדול קאשיפאן, שלנו אין אף אחד מהם.

http://ja.wikipedia.org/wiki/パン#.E6.97.A5.E6.9C.AC_2

זה שאמרתי מלון פאן זה סתם כי זה מה שעלה לי בראש אבל כשהולכים פה לסופר או לקומביני יש מחלקה שלמה של לחמים מתוקים מכל מני סוגים שלנו בישראל אין אף אחד מהם.

 

[ortolan]

קארהפאן זה לא כלב

וכמובן שבכל מאפייה יש מלוחים לרוב, אבל נכון שבסופר ובמאפיות שמתמחות בלחם סטנדרטי, הנטייה היא למתוקים/רכים/אווריריים.

http://www.bakerpelican.com/

 

[innocence]

בטח שיש להם!

כלומר, לא בהכרח מלוחים כמו בורקס, אבל כן יש מאפים לא מתוקים באופן מובהק.
אכלתי למשל איזה מאפה עם תרד, וכמובן שהוא לא היה מתוק

 

[mishel s]

איפה אכלת? כאילו איפה קנית?

כי למשל אני לא מחשיב את האוקונומיאקי פאן למאפה מלוח, או בכלל למאפה.
זה שהיה שם תרד לא אומר שזה מלוח, הוא שאל על מאפים מלוחים.

 

[Simbbam]

מצטער, אני לא מצליח לדמיין את החיים בלי בורקס

 

[Manty]

ברור שיש!!

מצאתי לך סיבה נוספת לבקר מישל!

בוא אלי ואקח אותך למאפיות שונות המוכרות מאפים עם גבינות צהובות, תרד, בייקון, בזיליקום וכדומה. כמו כן אכיר לך גם מאפיות שמוכרות לחם כבד כזה "כמו שצריך"

רק בוא |U4|

 

[ortolan]

התיאוריה שלי

היא שאחוז היפנים שיש להם מצב דנטלי מעורר חלחלה קשור למיעוט היחסי של לחמים בעלי קרום מאתגר (כמובן שכמו כל דבר בטוקיו, יש עדיין יותר מאלו מאשר ברוב הערים, מוירון ולוואן ועד סיניפיאן-סיגניפייה אבל זה לא מה שיפנים חושבים כשהם חושבים פאן)

 

[herouth]

מה הקשר בין שיניים וקרום של לחם דווקא?

אם התיאוריה שלך היא שצריך לאתגר את השיניים - בשביל זה המציאו את הירקות ואת האגוזים, לא? ואם חשקת דווקא בפחמימות מעובדות לצורך האתגר הנ"ל, הרי שסמביי הוא די מאתגר-שיניים, לא?

 

[ortolan]

באופן מפתיע

קרום של לחם הוא גורם מוביל לשבירת שיניים, לא בגלל הקושי שלו, אלא בגלל תכונות ההידחסות המפתיעות.

http://blog.dentalprofessionals.com/?p=7

ובכל זאת, יפנים שבוחרים במסלול המערבי (קלוריות מפחמימות חיטה ולא אורז) אוכלים הרבה יותר מאפים מפיצוחים או סמביי.

 

[herouth]

אה, אז הבנתי אותך הפוך.

חשבתי שאמרת שמצב השיניים של היפנים גרוע.

אבל אתה יודע כמה נדיר המצב הזה של שן סדוקה? לי היתה פעם (בגלל עצמות של עוף דווקא), אבל אני היחידה מכל מכרי שהיתה לה כזו. מצב דנטלי בעייתי בדרך כלל קשור לעששת, שקשורה לאכילת מאכלים מתוקים או כאלה שמתפרקים בקלות ע"י חיידקי העששת (וגם לגנטיקה). אם כבר אתה אומר שמצבם של היפנים טוב, אולי זה בגלל שמקובל ביפן שגברים לא אוכלים מתוק, מה שחוסך לחצי מהאוכלוסיה בעיות שיניים בבגרות, לפחות. ואולי זה בגלל כמויות הסוכר הנמוכות בממתקים היפניים.

 

[ortolan]

אכן התכוונתי שמצב השיניים שלהם גרוע

מסיבות שונות ומשונות (אחת מהן כיום היא הגיל הממוצע, אבל יש עוד גורמים) ולכן הסיכוי לשן סדוקה גבוה. לא במקרה תחום המרקמים של האוכל מחוץ לחטיפים לא מאתגר.

יש כאן בערך כפול עששת מבאירופה, וב 60 אחוז יותר מבארה"ב למרות שיש הרבה פחות שוליים חברתיים שנוטים להזניח את מצב השיניים.

 

[herouth]

אז אם ככה, ממש לא ברור לי.

כי כמו שאמרת, הם לא כל כך בוחרים בלחם עם קרום, ולכן אפילו אם סדקים בשיניים היו גורם משמעותי בתחלואה, לא סביר שיש להם הרבה כאלה.

אבל מה הסיבה לשכיחות הגבוהה של העששת? כמו שאמרתי, חצי מהאוכלוסיה לא נוהגת לאכול מתוק. המשקה המקובל במסעדות מהירות הוא פחות קולה ויותר תה ירוק ללא סוכר. הממתקים מכילים פחות סוכר מאשר במערב.

אז הכל גנטיקה? בסדר, אמרת גיל ממוצע, ועדיין.

 

[ortolan]

שילוב של

גנטיקה, רעיונות מאד לא נכונים לגבי בריאות הפה (למשל, אין פלואור במשחות השיניים המקומיות או במי השתייה), הרגלי שתייה שמובילים אנשים להרדם בלי לצחצח שיניים ועוד.

 

[mishel s]

הם גם מצחצחים שיניים

איזה חצי שעה תוך כדי התהלכות בכל הבית ועשיית דברים אחרים, נראה לי שהם יותר שמים דגש על זמן צחצוח השיניים מאשר על הטכניקה...