הלא יאמן פשוט ישנו
New member
אחרי קשר עם חסר ניסיון- מרגישה מנוצלת
שלום לחברי הפורום,
אקדים ואומר שזאת לא ממש בקשה לעצה אלא יותר שיתוף ורצון להיתמך.
באופן יחסי, אני מרגישה חסרת ניסיון. אני בשנות ה20 לחיי, אחרי שחייתי את 20 השנים הראשונות בחברה נפרדת ללא בנים. התנשקתי בחיי ארבע פעמים ומתוכן שלוש פעמים הגעתי לסיטואציה אינטימית. אני יפה, חכמה ומצחיקה. ובכל זאת... אינטימיות קשה לי, קשר עין מביך אותי, ואני תמיד מעדיפה להישאר באיזור הידידות.
לפני זמן מה הכרתי בחור חסר ניסיון, שמבוגר ממני בכמה וכמה שנים. כמובן שלא ידעתי את זה כשרק הכרתי אותו. בפגישה הראשונה התלהבתי מאוד מאותו הבחור, מהאופי הטוב והנעים שלו, הרגשתי שזה הנס שלי, מה שחיכיתי לו תמיד... הפגישה נמשכה אל תוך הלילה ואני הרגשתי (וידעתי) שגם הוא מתלהב ממני. בפגישה השניה, לאחר שגיליתי שהוא חסר ניסיון (וגם לפני כן) הייתי מבולבלת כיוון שהוא היה ממש בעניין, בעיקר פיזית, נגע המון, ואני, אף על פי ש"זרמתי", בתוכי הרגשתי שאני מסתכלת על מה שקורה מבחוץ. אבל המשכנו לדבר ולתקשר בצורה אינטנסיבית ולאחר הפגישה השלישית הבלבול נעלם, גם הרתיעה מהעובדה שהוא חסר ניסיון. אפשר לומר שלאחר אותה פגישה שלישית אני הרגשתי ש"זה זה", באופן ודאי ומוחלט. דווקא הוא התחיל פתאום לדבר על כך שיש לו ספקות. אבל אני אמרתי לו שזה בסדר גמור מבחינתי, ושלכל אחד יש ספקות, ופשוט נזרום ונראה לאן זה הולך וכו'...
באותו סוף שבוע, שבוע בדיוק לאחר הפעם הראשונה שנפגשנו, ישנו ביחד והגענו לסיטואציה אינטימית. היה נחמד... כמובן שהרגשתי שהוא חסר ניסיון, אבל בגלל שנמשכתי אליו על בסיס האופי שלו, נהנתי והתרגשתי. וגם הוא. קמנו בבוקר, ואני אומרת לו, חצי בצחוק, "אני מקווה שזה שהיינו במיטה לא אומר שאתה מתרחק ממני עכשיו כמו גברים אחרים... נכון?" והוא- "תראי, עדיין יש לי ספקות כמו קודם." גם לאחר ש"דיברנו" (יותר נכון, אני דיברתי) על העניין כמה פעמים הוא לא הבין מה הבעיה במה שאמר ובאופן כללי, הרגשתי ממנו ריחוק מסוים.
מאותו הערב, גם כשהתקשרתי, הרגשתי שאני מתאמצת שהשיחה תהיה זורמת ומהנה, והוא מרוחק. וכל שאני מתאמצת הוא מתרחק. חשוב לציין שאני מבחינתי חשפתי מולו לא מעט קלפים אישיים ורגישויות במהלך הקשר הקצר הזה.
לאחר שבוע וחצי כזה, עוד פגישה שהלכה עקום, ועוד שבוע של שיחות טלפון שמובילות לאותו מבוי סתום, בו אני מתאמצת ונותנת את כולי ומקבלת ממנו ריחוק, ולאחר הודעה אחת שפגעה בי במיוחד, החלטתי שאני חותכת. אבל גם אז חשבתי לעצמי- וואט דה פאק, איך בן אדם שלא היה בזוגיות רצינית ואינטימית כל חייו, יוותר על ההזדמנות הזאת, ובמיוחד- עלי??? ואיכשהו היה לי בראש שכשאני אודיע לו שאני לא רוצה להמשיך, הוא פתאום יתעשת ויגיד שהוא רוצה לנסות, להתאמץ, שאני שווה את זה.
אבל לא. בשיחה קצרה ועניינית זה נגמר ומאז, משני אנשים שחולקים אינטימיות, הבנה והמון התרגשות, אנחנו שני זרים. הוא התקדם הלאה במהירות שיא והמשיך לקשרים נוספים (ותודה לפייסבוק על המידע הזה) ואני כמו קיר סדוק שסיידו מעליו בחיפזון כדי להסתיר. מדי פעם אני נזכרת שפאקינג קרה לי הנס, ופאקינג זה הסתיים תוך פחות מחודש. עדיין יודעת שאני שווה ואהובה. אבל מרגישה מנוצלת.
שלום לחברי הפורום,
אקדים ואומר שזאת לא ממש בקשה לעצה אלא יותר שיתוף ורצון להיתמך.
באופן יחסי, אני מרגישה חסרת ניסיון. אני בשנות ה20 לחיי, אחרי שחייתי את 20 השנים הראשונות בחברה נפרדת ללא בנים. התנשקתי בחיי ארבע פעמים ומתוכן שלוש פעמים הגעתי לסיטואציה אינטימית. אני יפה, חכמה ומצחיקה. ובכל זאת... אינטימיות קשה לי, קשר עין מביך אותי, ואני תמיד מעדיפה להישאר באיזור הידידות.
לפני זמן מה הכרתי בחור חסר ניסיון, שמבוגר ממני בכמה וכמה שנים. כמובן שלא ידעתי את זה כשרק הכרתי אותו. בפגישה הראשונה התלהבתי מאוד מאותו הבחור, מהאופי הטוב והנעים שלו, הרגשתי שזה הנס שלי, מה שחיכיתי לו תמיד... הפגישה נמשכה אל תוך הלילה ואני הרגשתי (וידעתי) שגם הוא מתלהב ממני. בפגישה השניה, לאחר שגיליתי שהוא חסר ניסיון (וגם לפני כן) הייתי מבולבלת כיוון שהוא היה ממש בעניין, בעיקר פיזית, נגע המון, ואני, אף על פי ש"זרמתי", בתוכי הרגשתי שאני מסתכלת על מה שקורה מבחוץ. אבל המשכנו לדבר ולתקשר בצורה אינטנסיבית ולאחר הפגישה השלישית הבלבול נעלם, גם הרתיעה מהעובדה שהוא חסר ניסיון. אפשר לומר שלאחר אותה פגישה שלישית אני הרגשתי ש"זה זה", באופן ודאי ומוחלט. דווקא הוא התחיל פתאום לדבר על כך שיש לו ספקות. אבל אני אמרתי לו שזה בסדר גמור מבחינתי, ושלכל אחד יש ספקות, ופשוט נזרום ונראה לאן זה הולך וכו'...
באותו סוף שבוע, שבוע בדיוק לאחר הפעם הראשונה שנפגשנו, ישנו ביחד והגענו לסיטואציה אינטימית. היה נחמד... כמובן שהרגשתי שהוא חסר ניסיון, אבל בגלל שנמשכתי אליו על בסיס האופי שלו, נהנתי והתרגשתי. וגם הוא. קמנו בבוקר, ואני אומרת לו, חצי בצחוק, "אני מקווה שזה שהיינו במיטה לא אומר שאתה מתרחק ממני עכשיו כמו גברים אחרים... נכון?" והוא- "תראי, עדיין יש לי ספקות כמו קודם." גם לאחר ש"דיברנו" (יותר נכון, אני דיברתי) על העניין כמה פעמים הוא לא הבין מה הבעיה במה שאמר ובאופן כללי, הרגשתי ממנו ריחוק מסוים.
מאותו הערב, גם כשהתקשרתי, הרגשתי שאני מתאמצת שהשיחה תהיה זורמת ומהנה, והוא מרוחק. וכל שאני מתאמצת הוא מתרחק. חשוב לציין שאני מבחינתי חשפתי מולו לא מעט קלפים אישיים ורגישויות במהלך הקשר הקצר הזה.
לאחר שבוע וחצי כזה, עוד פגישה שהלכה עקום, ועוד שבוע של שיחות טלפון שמובילות לאותו מבוי סתום, בו אני מתאמצת ונותנת את כולי ומקבלת ממנו ריחוק, ולאחר הודעה אחת שפגעה בי במיוחד, החלטתי שאני חותכת. אבל גם אז חשבתי לעצמי- וואט דה פאק, איך בן אדם שלא היה בזוגיות רצינית ואינטימית כל חייו, יוותר על ההזדמנות הזאת, ובמיוחד- עלי??? ואיכשהו היה לי בראש שכשאני אודיע לו שאני לא רוצה להמשיך, הוא פתאום יתעשת ויגיד שהוא רוצה לנסות, להתאמץ, שאני שווה את זה.
אבל לא. בשיחה קצרה ועניינית זה נגמר ומאז, משני אנשים שחולקים אינטימיות, הבנה והמון התרגשות, אנחנו שני זרים. הוא התקדם הלאה במהירות שיא והמשיך לקשרים נוספים (ותודה לפייסבוק על המידע הזה) ואני כמו קיר סדוק שסיידו מעליו בחיפזון כדי להסתיר. מדי פעם אני נזכרת שפאקינג קרה לי הנס, ופאקינג זה הסתיים תוך פחות מחודש. עדיין יודעת שאני שווה ואהובה. אבל מרגישה מנוצלת.
)
