מחזיר אותך בשלישית לראש השרשור,
למרות שיש לי הערות גם לשאר הנושאים הנידונים. השרשור החל במחילה האפיפיורית לטמפלרים. כתבת (ציטוט): הטמפלרים לא נרצחו על ידי הכנסייה, אלא על ידי מלך צרפת פיליפ "היפה", מסיבות פיננסיות. האפיפיור, ברוב נבזותו, שיתף פעולה, אבל הוא לא היה הגורם העיקרי. סוף ציטוט. מרשה לעצמי להוסיף כמה עובדות, ברשותך: לא היה באפשרותו של פיליפ "היפה" לחסל את הטמפלרים ללא תמיכתו (ולעיתים אף יוזמותיו הנלהבות) של האפיפיור קלמנט ה-5. הכס הקדוש הוציא את הבּוּלָה Pastoralis praeeminnentiae ובה הוא מצווה על מאסרם של הטמפלרים בכל העולם הנוצרי. מרכז הכוח הטמפלרי הממשי של אותה תקופה היה בקפריסין, והאפיפיור דאג לשלוח נציגים אל אמורי (Amaury), השליט דה-פקטו של האי, כדי לשפוט את הטמפלרים. לאחר הרצחו של אמורי, דאגו נציגיו הבאים של הכס-הקדוש לחסל פיזית את האבירים בקפריסין. המרכז הטמפלרי השלישי בגודלו וחשיבותו אחרי קפריסין וצרפת היה בספרד (בעיקר בארגון), אבל שם היתה "בעיה" קטנה: עינויים היו בניגוד לחוק. לכן (במרס 1311) ציווה קלמנט ה-5 על הארכיבישוף של טרגונה והבישוף של ולנסיה להשתמש בעינויים נגד הטמפלרים. נשלחו שליחים מטעם הכנסיה החסודה והרחומה, האבירים הודו, חוסלו, והרכוש עבר לידיים נוצריות מאוד מאוד קדושות. בגרמניה הזדרז בורכארד, הארכיבישוף של מגדבורג, לפעול נגד הטמפלרים. מלך אנגליה, אדוארד ה-2 כתב לאפיפיור שלטמפלרים יש רקורד מכובד בשירותם בארץ הקודש, ודתיותם היא ללא רבב; לשוא. ב-26 בדצמבר – במצוות האפיפיור – הורה המלך לאסור את כל הטמפלרים, וב-13 בספט' 1309 הגיעו שני אינקוויזיטורים אפיפיוריים לאנגליה, אבל נתקלו בשתי "בעיות" לא כל כך קתוליות: (א) עינויים היו אסורים לפי החוק המלכותי האנגלי. (ב) היה אסור לפי החוק המלכותי להוציא את הרכוש הטמפלרי ולהעבירו לידיו של האב הקדוש. קלמנט ה-5 שלח הוראות לארכיבישופים של יורק ושל קנטרברי להגביר את הלחץ, אבל גם הפעם קיבל תשובה מהמועצה בראשות ויליאם מגרינפילד (הארכיבישוף של יורק) במאי 1310: "עינויים אינם מקובלים בתחומי אנגליה". קלמנט ידידנו לא מוותר, והוא שולח לאדוארד מלך אנגליה הצעה: כתב מחילה (אינדולגנציה) מלא וללא תנאי, בתמורה לכך שהמלך ישלח את הטמפלרים לצרפת. כדי לקצר: בלחץ האפיפיור נשלחו אנשי המסדר בזה אחר זה לבתי כלא ונכלאו עד מותם, כולל ראש המסדר באנגליה (William of La-More). כך נעשה גם בסקוטלנד ובאירלנד. ממליץ לך לקרוא על התככים המרובים של קלמנט ה-5 בועידת ווין (Vienne, כ-20 ק"מ מהעיר לִיוֹן). בכינוס הועידה הראשי הוא נשא דרשה פרשנית לפסוק מתהילים: עַל-כֵּן לֹא-יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט, וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים, ובעקבות הדרשה הרצחנית הזאת הוא הקריא את הבּוּלָה Vox in excelso המבטל את המסדר הטמפלרי "לא בדרך של צו בית משפט ארצי, אלא בצו אפוסטולי". מכאן ואילך כבר לא היה מי שיתנגד לחיסול הטוטאלי של המסדר הטמפלרי. למרות דבריך, קשה להאשים רק את מלך צרפת בחיסול הטמפלרים. האפיפיור לא רק שלא מנע את רציחתם של אנשי המסדר, אלא נטל חלק פעיל ונלהב וסמכותי בחיסול השיטתי הזה. והיום? היום ראש הכנסיה הקתולית מועיל בטובו למחול לכל הטמפלרים שנרצחו ונטבחו והורעבו למוות בתאי כלא ונשרפו ע"י הגוף שבראשו הוא עומד. באמת יפה מצידו! הם בטח מאוד ישמחו לשמוע על כך...
למרות שיש לי הערות גם לשאר הנושאים הנידונים. השרשור החל במחילה האפיפיורית לטמפלרים. כתבת (ציטוט): הטמפלרים לא נרצחו על ידי הכנסייה, אלא על ידי מלך צרפת פיליפ "היפה", מסיבות פיננסיות. האפיפיור, ברוב נבזותו, שיתף פעולה, אבל הוא לא היה הגורם העיקרי. סוף ציטוט. מרשה לעצמי להוסיף כמה עובדות, ברשותך: לא היה באפשרותו של פיליפ "היפה" לחסל את הטמפלרים ללא תמיכתו (ולעיתים אף יוזמותיו הנלהבות) של האפיפיור קלמנט ה-5. הכס הקדוש הוציא את הבּוּלָה Pastoralis praeeminnentiae ובה הוא מצווה על מאסרם של הטמפלרים בכל העולם הנוצרי. מרכז הכוח הטמפלרי הממשי של אותה תקופה היה בקפריסין, והאפיפיור דאג לשלוח נציגים אל אמורי (Amaury), השליט דה-פקטו של האי, כדי לשפוט את הטמפלרים. לאחר הרצחו של אמורי, דאגו נציגיו הבאים של הכס-הקדוש לחסל פיזית את האבירים בקפריסין. המרכז הטמפלרי השלישי בגודלו וחשיבותו אחרי קפריסין וצרפת היה בספרד (בעיקר בארגון), אבל שם היתה "בעיה" קטנה: עינויים היו בניגוד לחוק. לכן (במרס 1311) ציווה קלמנט ה-5 על הארכיבישוף של טרגונה והבישוף של ולנסיה להשתמש בעינויים נגד הטמפלרים. נשלחו שליחים מטעם הכנסיה החסודה והרחומה, האבירים הודו, חוסלו, והרכוש עבר לידיים נוצריות מאוד מאוד קדושות. בגרמניה הזדרז בורכארד, הארכיבישוף של מגדבורג, לפעול נגד הטמפלרים. מלך אנגליה, אדוארד ה-2 כתב לאפיפיור שלטמפלרים יש רקורד מכובד בשירותם בארץ הקודש, ודתיותם היא ללא רבב; לשוא. ב-26 בדצמבר – במצוות האפיפיור – הורה המלך לאסור את כל הטמפלרים, וב-13 בספט' 1309 הגיעו שני אינקוויזיטורים אפיפיוריים לאנגליה, אבל נתקלו בשתי "בעיות" לא כל כך קתוליות: (א) עינויים היו אסורים לפי החוק המלכותי האנגלי. (ב) היה אסור לפי החוק המלכותי להוציא את הרכוש הטמפלרי ולהעבירו לידיו של האב הקדוש. קלמנט ה-5 שלח הוראות לארכיבישופים של יורק ושל קנטרברי להגביר את הלחץ, אבל גם הפעם קיבל תשובה מהמועצה בראשות ויליאם מגרינפילד (הארכיבישוף של יורק) במאי 1310: "עינויים אינם מקובלים בתחומי אנגליה". קלמנט ידידנו לא מוותר, והוא שולח לאדוארד מלך אנגליה הצעה: כתב מחילה (אינדולגנציה) מלא וללא תנאי, בתמורה לכך שהמלך ישלח את הטמפלרים לצרפת. כדי לקצר: בלחץ האפיפיור נשלחו אנשי המסדר בזה אחר זה לבתי כלא ונכלאו עד מותם, כולל ראש המסדר באנגליה (William of La-More). כך נעשה גם בסקוטלנד ובאירלנד. ממליץ לך לקרוא על התככים המרובים של קלמנט ה-5 בועידת ווין (Vienne, כ-20 ק"מ מהעיר לִיוֹן). בכינוס הועידה הראשי הוא נשא דרשה פרשנית לפסוק מתהילים: עַל-כֵּן לֹא-יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט, וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים, ובעקבות הדרשה הרצחנית הזאת הוא הקריא את הבּוּלָה Vox in excelso המבטל את המסדר הטמפלרי "לא בדרך של צו בית משפט ארצי, אלא בצו אפוסטולי". מכאן ואילך כבר לא היה מי שיתנגד לחיסול הטוטאלי של המסדר הטמפלרי. למרות דבריך, קשה להאשים רק את מלך צרפת בחיסול הטמפלרים. האפיפיור לא רק שלא מנע את רציחתם של אנשי המסדר, אלא נטל חלק פעיל ונלהב וסמכותי בחיסול השיטתי הזה. והיום? היום ראש הכנסיה הקתולית מועיל בטובו למחול לכל הטמפלרים שנרצחו ונטבחו והורעבו למוות בתאי כלא ונשרפו ע"י הגוף שבראשו הוא עומד. באמת יפה מצידו! הם בטח מאוד ישמחו לשמוע על כך...
