לפי המודל הישן יותר,
האלקטרון מקיף את הגרעין במסלולי הקפה. ככל שהאנרגיה שלו עולה, הוא מתרחק מהגרעין. במעבר בין המסלולים, הוא "מדלג" על חלק במרחב. אל תנסי להבין, כי אי אפשר. אני לא אומר שאת צריכה להסכים עם זה ולקבל את זה בצורה עיוורת. אבל עד שיהיה משהו מוצלח יותר, או הסבר מניח את הדעת למה שכבר יש- אז נצטרך לחיות עם זה. וייתכן שהעולם פשוט אחר ממה שאנחנו מצפים למצוא, וגם זה בסדר. בכל מקרה, לפי המודל העדכני של האטום, כאשר האנרגיה של האלקטרון משתנה, זה מתבטא בשינוי בפונקציית הגל של ענן האלקטרונים. כלומר, "בצורה" של הענן. זה לא בדיוק, אבל לצורך העניין. לא ניתן לדעת בדיוק את מיקומו של האלקטרון, ובנוסף הוא לרוב ביותר ממקום אחד בו זמנית. בנוסף, הוא גם גל וגם חלקיק. מכניקת הקוונטים, ולא "תורת הקוונטים" כפי שנוטים לכנותה שלא בצדק, נבעה בהתחלה מרעיון פשוט לכאורה בלבד, ומאז התפצלה לתחומים רבים. אני אספר בקצרה כיצד כל הסיפור החל: ידוע שכאשר מחממים חומר, הוא פולט אנרגיה בצורת אור. כדי לתאר פליטת אור זו, יצרו מודל, ע"י משוואה, המתאר את הקרינה המכונית "קרינת גוף שחור". אך אבוי- המודל לא תאם את מה שקרה במציאות. קם פיזיקאי בשם מקס פלאנק, וחשב לעצמו: מה אם נתייחס לאור לא כאל דבר רציף, שיכול לקבל כל ערך אפשרי, אלא כדבר הנפלט ב"מנות" מדודות של אנרגיה, ולכן האנרגיה הכוללת של האור תהיה בדידה. הוא ניסה להחיל רעיון זה על משוואת קרינת גוף שחור, וכך יצר את "משוואת פלאנק", והפלא ופלא- היא מתארת בדיוק את קרינת גוף שחור. הרעיון שזה, שהאור למעשה מורכב ממנות בדידות, או קוונטים, ולא מגל רציף, שימש טריגר לעוד התפתחיות רבות, שכולן מתבססות על הרעיון של הקוונטים. למכניקת הקוונטים יצא מוניטין של דבר לא מובן לאף אדם, והמוניטין הזה די מוצדק. חלק ממסקנותיה של התיאוריה, נשמעות הזויות לחלוטין, והן מנוגדות לאינטואיציה לחלוטין. אותי אישית מטרידה הסוגייה הבאה: ידיעת דבר מה על חלקיק, יכולה לשנות את מצבו של החלקיק. רק הידיעה. זה קשור מאוד לתודעה. מה זה לעזאזל תודעה? כיצד היא נוצרת ומדוע נראה שהיא משפיעה על העולם הפיזיקלי? כנראה שהיא חלק מהעולם הפיזיקלי. אני חושב שזה הזמן להוציא את התודעה מהפילוסופיה, ולחקור אותה בצורה פיזיקלית. איך? אין לי שמץ, אבל מה שאני כן יודע שאותי זה מרתק.