איזה כיף על הפורום הזה

[נורקס]

איזה כיף על הפורום הזה../images/Emo13.gif

שלום לכל הבנות. קראתי מעט מדבריכן, ונראה לי שאתן מקור טוב לעידוד וחיזוק. אני בחודש שמיני להריון, הריון ראשון. מתחילה להתרגש (ותראו לפי השעה שזה מתבטא גם בחוסר שינה...) לצד הביטחון שלי בגוף שלי וביכולתו ללדת באופן טבעי ובלי התערבויות חיצוניות, מתגנבים להם החששות, בעיקר החששות מהלא ידוע: ואם לא אעמוד בכאב? ואם יקרה מצב שיחייב ,חלילה, התערבות? בקורס הכנה ללידה אמרו לנו שבד"כ התערבות גוררת התערבות...וממש לא בא לי לקחת אפידורל, לעבור חתכים וכו' מצד אחד אני אומרת לעצמי-אני אזרום ואקבל באהבה את מה שיבוא, מצד שני קשה לי לשכנע את עצמי לפעמים מכיוון שאני לא יודעת מהי לידה, אף פעם לא הייתי שם. יש לכן עצות או הארות איך להתמודד עם המצב? סליחה שהארכתי ותודה מראש.

 

[swann]

איפה את מתכוונת ללדת?

אם הלידה תתרחש בבית חולים, קחי איתך מישהו שיהיה הקול שלך. דולה לתמיכה זה מצוין, או שבן זוגך ידע בדיוק מה את רוצה, ושיניחו לך ללדת בלי להציק. זה מאוד חשוב להתמודדות עם הצירים. היו פה כמה שירשורים על כאב עם המון שיטות וסיפורים שיכולים לעזור. הביטחון שלך בגוף שלך וביכולתו ללדת, כפי שכתבת, המשיכי לטפח אותו. הלא ידוע הוא בעצם כן ידוע - תזרמי עם הגוף ועם מה שהוא מבקש. תסמכי על עצמך. תנועתיות זה תמיד טוב בלידה טבעית (זו הכוונה ב"פעילה" בשם הפורום), מים אם את מתחברת לנושא (גם על זה היו כמה שרשורים), נשימות, דמיון מודרך. ובעיקר להרגיש נוח ובלי הפרעות. כל הפרעה הכי קטנה יכולה לגרום ללידה להתקע, לאדרנלין להשתלט על התהליך ולכאב להיות דומיננטי. לי כל הדברים האלה עזרו, והספר "לידה פעילה" הכין אותי מצוין. ובגלל שזו לידה ראשונה, סבלנות היא מילת מפתח. רוב הלידות הראשונות לוקחות יחסית יותר זמן. בלידה הראשונה שלי (בבית חולים) הייתי בגישה דומה לשלך. לא הייתי סגורה על לידה טבעית אבל התכוונתי למשוך כמה שיותר ללא אפידורל. למרות הרבה סיפורי לידה שקראתי, "ידעתי" שאני הולכת אל הלא נודע. מה שלא היה נכון. בסוף חויתי לידה ביתחולימית טיפוסית עם המון התערבויות - אפידורל בשלב מוקדם מדי, פקיעת מים, זרוז. וזה בגלל שלא התכוננתי. בלידה השניה, התכוננתי עם הפורום ועם הספר (ועם התובנות מהלידה הראשונה), סמכתי על המים וילדתי טבעי. מציעה לך לקרוא סיפורי לידה של בנות שילדו טבעי בלידה ראשונה (אשכר, vashti). והשארי עימנו

באמת אחלה פורום.

 

[נורקס]

תודה על תשובתך המחזקת

אשמח לקרוא סיפורי לידה של נשים שילדו לידה ראשונה טבעית. איפה אני יכולה לקרוא אותם? נכון שלכל אחת יש את הגוף שלה ואין שתי לידות דומות אבל אני מוצאת את עצמי מחוזקת מקריאה של סיפורים כאלה. אני מתכוונת ללדת בבי"ח לניאדו עם מיילדת פרטית ועם בעלי. לאחר שהתלבטתי רבות החלטתי כרגע שללא דולה, כי אני חוששת שכמות רבה מידי של אנשים בחדר לידה תסיח את דעתי. קוראת את הספר לידה פעילה כבר מתחילת ההריון. אני חושבת (תחושת בטן...

) שכרגע החשש שלי הוא יותר מכך שמשהו ישתבש ויצריך התערבות מאשר מכאבי הלידה. אבל זה משתנה מידי פעם. אם אפשר לשאול, מה הסיבה שאת נזקקת בסופו של דבר להתערבות אפידורלית? מה זאת אומרת "סמכת על המים"? ילדת בלידה השניה במים? אם כן אשמח לקבל פירוט-איפה ואיך זה היה. אני בהחלט אשאר אתכן כאן, יש כאן בפורום קולות אחרים. בטח גם נתקלתן בקולות של נשים עם נסיונות לידה שכתגובה לרצונכן ללדת לידה טבעית אומרות : שלא תעיזי לא לקחת אפידורל, זה כאבים שאי אפשר לעמוד בהם וכו'.אני שומעת אותם הרבה. אז אני שמחה שיש לי עכשיו אתכן כאן. ותודה לעופרי שהארת את תשומת ליבי לקיומו של הפורום הזה

 

[She Dolphin]

הלידה הראשונה שלי היתה טבעית

אבל לא כתבתי סיפור לידה כי לא הייתי אז בפורומים ולא ידעתי בכלל שיש דבר כזה - לכתוב את סיפור הלידה שלך. מה שמאוד עזר לי זו הכנה פרטית ללידה שעשינו עם המיילד שלנו, ובה למדנו בצורה מדוקדקת על תהליך הלידה ומה ניתן לצפות בכל שלב. דבר נוסף היה התכוונות מאוד גדולה. פשוט "הכנה של הראש". כמו כן מה שמאוד עזר לי פיזית זה ללמוד בשעורי יוגה איך לפתוח את האגן ולא לנעול אותו כתגובה לכאב. לי מאוד עזר להיות כל הזמן בתנועה. ברגע ששכבתי נהנה לי ממש כואב ואיבדתי את היכולת להתמודד עם הכאב. התנועה גם מפחיתה את הכאב וגם מקדמת מאוד את הלידה. טיפ נוסף למהלך הלידה עצמו הוא להתמקד ברגעים שבין הצירים. בזמן הציר עצמו לחשוב על הרגע של ההפוגה. מצרפת לך את סיפור הלידה השלישית שלי

קליק אמנם לא לידה ראשונה אלא שלישית, וגם לא לידה ביתית אבל בכל זאת לידה טבעית/פעילה בחדר הטבעי של ליס. מקווה שגם ממנה תוכלי לקחת משהו. בהצלחה

 

[vashti72]

החששות הן הדבר הכי טבעי כרגע...

גם אצלי לקראת הסוף היו פחדים וחששות שעלו שוב. זה נורמלי וטבעי וחלק מההכנה של הנפש ללידה. גם אצלי אנשים הזדעזעו מהתכנית שלי ללדת בבית. באיזה שהוא שלב החלטתי להשאיר את הקולות המחלישים בחוץ, ולאמץ רק את הקולות המחזקים. סיפור הלידה שלי נמצא בעמוד הקודם או זה שלפניו, ויש עוד סיפורי לידה - אני חושבת שבמאמרים (או לפחות משם אפשר להגיע). אגב הפחדים שלי היו פחות מהכאב (איכשהו ידעתי שאני אוכל להתמודד) ויותר מהחשש שהלידה תסתבך והתינוקת תיפגע. בסוף אמרתי לעצמי שאם צריך לקרות משהו רע הוא יקרה בין אם בבית ובין אם בבית חולים. אני מבחינתי עשיתי את המקסימום בשביל הלידה.

 

[swann]

אז ככה...

מצרפת לך את שני הסיפורים. בסיפור של מאיה לא נראה שאני מאוכזבת מדי ממפל ההתערבויות. סה"כ הייתי מרוצה כי האפידורל גאל אותי מיסורי. רק שנתיים אחרי הלידה עשיתי עוד עיבוד לגבי מה שעברתי שם והבנתי שלא כך צריך היה להיות. הטעות שלי היתה שלא לקחתי דולה, למרות שרציתי (וזה מפורט בסיפור השני. לידת מים בבית. סיפור אחר לגמרי). סיפור הלידה של מאיה סיפור הלידה של אורי

 

[זהר כרמי]

הורמוני הלידה...

אני רוצה לחזור למשהו מאד בסיסי - ההורמונים המקדמים את הלידה הם אותם הורמונים שמשחקים תפקיד מפתח בסקס, בהנקה - הורמוני האהבה, לא בכדי. ללדת כמו שהגוף יודע זה בעצם לספק לגוף תנאים אוקסיטוציניים טובים, והגוף יילד. ההכנה היא קריטית ללידה כמו שכתבה סוואן, ואני לאחרונה בהרהורים רבים על משמעות ההכנה ללידה... ומוצאת את עצמי כופרת בהכנה ה"קלאסית" שאנחנו עושים. יותר ויותר אני חושבת שההכנה צריכה להיות של הגוף שכן הגוף הוא שיולד. כלומר יוגה, נשימות, ישיבה נכונה בהריון - ותנועתיות נכונה בכלל, והכנה של הפרינאום. זהו. נשמע רדיקלי אולי אבל אני ממש בהרהורים על זה לאחרונה וההודעה שלך כאילו הזמינה אותי לפתוח את זה...

בפנטזיה שלי, אני רוצה לעשות הכנה נפרדת לגבר ולאישה - את הגבר ללמד את הידע, לחבר אותו ליכולת שלו ליצור לאישה שלו את הבועה שהיא זקוקה לה, בעיקר בלידת בי"ח. ואת האישה להכין גופנית ורוחנית, בלי ידע בכלל אם אפשר (לא לכל אחת זה מתאים אבל תלכו איתי רגע...). הגוף של האישה יילד, סטטיסטית, באחוזים מאד גבוהים באוכלוסיה, אם יתנו לו. הרוח צריכה להרפות, להתחבר לכוחות של האישה, וזהו. זכור לי שלפני הלידה הראשונה שלי עשיתי הרבה עבודת הכנה, למדתי המון, התעסקתי המון... בדיעבד, שני הדברים שהכי תרמו לי היו היוגה, והכנת הפרינאום ; העוצמה של לדעת שלא יחתכו אותי, שהפרינאום שלי יכול להעביר דרכו ראש בגודל מסויים (לא ידיעה של wishfull thinking, ידיעה אשכרה - "ילדתי" אמש את האפינו בקוטר הזה, היום אלד תינוק, ביג דיל...

) היא מה שאיפשר לי, בקטע הזה, להרפות לגמרי, וללדת. אם היתה לי את אותה רמת מוכנות בהקשרים אחרים של העבודה הגופנית בלידה - הלידה שלי היתה קלה בדיוק כמו שהיה קל לשמור על הפרינאום שלי. לא יודעת אם אני מובנת אבל ניסיתי...

 

[נורקס]

הי זוהר ותודה על התשובה

העלית נקודה מאד מעניינת בנוגע להכנה ללידה. יצא לי גם לחשוב עליה מידי פעם. הדילמה בין ידע, וכמה שיותר ידע שעוזר לבחור את הדרך הנכונה לי, שעוזר להתמודד מול צוות רפואי, שעוזר לטשטש את ערפילי ה"לא ידוע" שמרחפים סביב כל נושא הלידה...לשמוע כמה שיותר סיפורי לידה, לקרוא כמה שיותר ספרים, לראות כמה שיותר סרטים. ומצד שני, ואני מקווה שאצליח לתתרגם את מחשבותיי למילים (זה מעט מורכב), חוסר הידע משחרר. חוסר הידע הוא זה שיכול להביא אותנו הכי קרוב אל עצמנו..... לזרוק את כל מה שקראנו, חקרנו, ראינו, שמענו ולצלול עמוק עמוק פנימה. וזה הרי המהות של תהליך הלידה, לא? אני חושבת שהרעיון שהצעת של הכנה נפרדת לגברים ולנשים הוא אכן מהפכני ושווה בדיקה. יכול להיות שזה רעיון טוב ואפילו מעולה: להרחיק את הנשים מה"ידע" כדי לאפשר להן את ה"צלילה הפנימית" ולתת להן כלים שיעזרו להן בתהליך זה. ואילו את הגברים ללמד גם את הידע כדי שיוכלו ותמוך באישה בתהליך הזה ולהיות ה"פה" של האישה מול הצוות הרפואי, מול בית החולים. אישית, גם אני וגם בעלי מתרגלים יוגה כבר שנים רבות יום יום. אני מתרגלת בתקופה זו יוגה להריון . מרגישה שהיוגה מאד עוזרת לי הן ברמה הנפשית-הרפיה, רגיעה,נשימה והן ברמה הפיסית-מניעה של כאבי גב וכל מיני תופעות הריוניות אחרות. איך זה ישפיע או יעזור בלידה, ימים יגידו, אבל אני בהחלט די בטוחה שתהיה לכך השפעה חיובית. החיבור החזק אף יותר של בעלי ליוגה, נותן לי בטחון רב ביכולתו לתמוך בי בתהליך הלידה. שוב תודה זוהר, על המחשבות שעוררת.

 

[הילהל]

זה נורא נורא אישי

אני לא אדם שעובד עם הגוף. לא נוח ולא נעים ולא מתאים לי. הניסיון הראשון והאחרון והאחד יותר מידי שלי עם יוגה הסתיים בצורך עז לרצוח את המדריך.... ומי שיגע לי בפרינאום יסתכן באובדן יד. וזה כולל גם את בנזוגי היקר לי כ"כ. הדבר היחיד שעשיתי יה נשימות וכדור פיזיו'. ולמדתי. המון המון המון. כי בפעם הראשונה לא למדתי וזה שם אותי במקום של לא בטוחה ומפחדת. והלימוד שיכנע אותי בהחלט שבזמן הלידה הידע הטמון בי יתן לי כוח, אבל לא לי הזמן והמקום של "ידע" לכן לקחנו ליווי של דולה, שתשתמש היא בידע. אבללי בלי הידע לא יכלה להיות האמונה. אז זה מאוד אישי. וכל אחת צריכה להבין מי היא ומה הדרך שלה בסבך הלידה במאה ה-21. ואז להתכונן בצורה שטובה לה ולמי שילווה אותה (בד"כ הכוונה לבנזוג).

 

[vashti72]

לגבי הרעיון שלך...

יש משהו בכך שהגבר צריך הדרכה שונה מהאשה. אולי לא לאורך כל הקורס, אולי להפריד פגישה 1 או שתיים. אצלי דווקא הידע הרב שהיה לי מאד עזר, אבל אני מודה שלאורך הלידה (כמו שקראת) לא נכנסתי לתוך עצמי ולתודעה אחרת. אצלי היה חיבור מאד משמעותי לגוף. יכול להיות שלנשים שמגיבות טוב לדמיון מודרך ומדיטציה ההכנה מהסוג שאת מדברת עליה מאד מתאימה. אצלי למשל יוגה-הרבה יותר התאים(ובסוף לא עשיתי

), ושוב הרבה ידע שקיבלתי מפה.

 

[זהר כרמי]

אני מדברת בדיוק על חיבור לגוף !

ממש לא על דמיון מודרך... אם דמיון מודרך עוזר לאישה להתחבר לגופה אז סבבה אבל החיבור לגוף זו הנקודה בעיניי. וכמובן שזה משתנה מאישה לאישה, כל אישה וההכנה הנכונה לה, ואני מה-זה-טיפוס-של-ידע-שחבל-על-הזמן...

ודווקא משום כך. אני מוצאת שההכנה הקלאסית שנוצרה בשנים האחרונות, של "קורס פרטי, ידע ברמה גבוהה, 6 מפגשים ואחד אחרי הלידה עם התינוקות" - מין "שטנץ" כזה שאולי גם הוא לא מתאים לכל אחת. המחשבה שלי היא על דרך נוספת שלתפיסתי מגיעה ממקום שכרגע לא מקבל את המקום המתאים עבורו. לפעמים אני רואה אצלי בחדר העבודה נשים שכל מה שהן צריכות לעשות זה נשימות כל יום והלידה תהיה אחלה. או הכנה לפרינאום - להשיג תיקון ל"בגידת הגוף" שהיא חוותה בהיקרעות הקודמת, והיא תשיג בכך תיקון ללידה כולה. לא יודעת אם אני מצליחה להסביר את עצמי אבל מה שבטוח אני מדברת על ידע שצריך בלידה עצמה להיות מנוהל ע"י הצד הגברי של הלידה, ואפילו שלוחתו היא הדולה - כלומר לא חייב הגבר להחזיק את הידע על כתפיו אלא את האחריות על הבועה לאשתו, והדולה יכולה להיות יד נוספת שאחראית על הידע. יוצא לי צולע כי אני מנסה להסביר במילים משהו שאני רואה בעיני רוחי... אז הידע אצל הגבר והאישה יולדת בגוף.

 

[טחינה עם דבש]

זוהר תמשיכי!!! זה מעניין

אני אנסה לעזור לך עם שאלות מנחות:

אילו עוד אספקטים של הגוף צריכים הכנה ללידה? (פרינאום, תרגול תנוחות ו...) מה הגוף צריך לתרגל לפני הלידה? מה הגוף צריך ללמוד שביל להתכונן לפוסט-פרטום? מה התרגול הרגשי או ה"ידע" הרגשי ובקיצור - ההכנה הרגשית שכדאי שיהיו? (תכתבי כמה שיותר... להשמיט את מה שלא רלוונטי למקרים ספציפיים, הרבה יותר קל) תודה.

 

[זהר כרמי]

אוי טחינה איזה כיף... ואני הרגשתי

NN לא הצלחתי להסביר את עצמי בכלל... אני אנסה כשיהיה לי יותר זמן כי נדמה לי שהחפזון בו כתבתי גרם למסר שלי ממש לא לעבור. אני אחזור לכאן...

 

[אמא ל חמישה]

אני לא כל כך מסכימה

אני טיפוס מאוד של ידע. מבחינתי- ידע הוא כוח. זה מה שנותן לי את הכוח לעמוד על שלי ולהתעקש וזה מה שנותן לי את הכוח להתמיד ולא להשבר. בידע אני מתכוונת לידע על תהליך הלידה עצמו. למשל: * בין ציר לציר חייבת להיות הפוגה.- בזמן ההפוגה, לא כואב וכדאי לצבור בה כוח. * תנועתיות גם מקלה על הכאב וגם מזרזת את הלידה. * שלב המעבר מתאפיין בתחושת יאוש וקושי. אלה סתם דוגמאות ספוראדיות לדברים שלמדתי ושהקלו עלי לאורך הלידות. אני מאוד לא מתחברת ליוגה, דמיון מודרךוכו' ובאמת אף פעם לא תרגלתי זאת לפני הלידה. למרות זאת, מלבד הלידה הראשונה שבה נחתכתי לעומק, לרוחב ולאורך

(עכוז וגינלי, כבר סיפרתי את הסיפור), ילדתי עוד 4 לידות טבעיות למדי עד טבעיות מאוד ללא קרע, חתך או בעיות אחרות. (ובלי אפי נו או עיסוי פירינאום) לסיכום, מה שאני מנסה להגיד הוא שההכנה ללידה היא אינדבדואליות ולדעתי רק כשיש את הידע המקדים, ניתן לסמוך על הגוף שיעשה את שלו. לכאורה זה אוקסימורון אבל בגלל האמונות, דעות קדומות, פחדים וידע מוטעה שיש לנו, אני מרגישה שחייבים ללמוד לפני הלידה. הצלחתי להסביר את עצמי?

 

[Manty]

מאד מתחברת למה שאמרת

אני חושבת שמה שאת מדברת עליו זה מה שקראתי פעם, שעל מנת ללדת, הכי טוב זה פשוט to unlearn את כל הידע הנרכש לגבי לידה (מה שכמובן לא תמיד פשוט..) אני מגדירה את עצמי כדי בורה לגבי כל ה ins outs של הלידה. לעומת זאת ובניגוד להצעתך, אני גם לא כל כך רוחנית. במהלך ההריונות לא עשיתי יוגה, לא התעסקתי עם עיסויים למיניהם, לא עשיתי דמיון מודרך, וכן הלאה. מה כן? מאד פשוט (

): האמנתי שגופי יודע ללדת ואיפשרתי לו לעשות זאת ללא העמסת פחדים מיותרים, עצות, והכוונות. התנתקתי מהמוח החושב ולא התעסקתי עם הטכניקה, עם ניתוח המצב, ועם פיקוח ועידכונים, או במילים אחרות, לא היה לי מושג לגבי השלב בו נמצאתי, לגבי הפתיחה, לגבי תדירות הצירים, לגבי מיקום התינוק, לגבי מצב הדופק, וכ"ו, ועצם זה שכל זה היה נעלם איפשר לי ללדת בפשטות ו(לדעתי) בביטחה המירבית. בהמשך לרעיונך של חינוך הפרטנר, היתרון לדעתי של לידה בבית זה שאין שום צורך שאף אחד "ילמד" שום דבר. (בבית חולים, המצב כמובן שונה..) לי היה מאד חשוב שבעלי ואימי (המבוגרים בלידה) לא יידעו יותר מידי. הדבר היחיד שרציתי מהם זה אמונה בגופי. ואם יותר לי (

), אני חושבת שאם נשים היו באמת משחררות, ולא נתלות בשום אדם, קורס, ספר, שיטה, אני מאמינה שלידות היו הרבה יותר פשוטות ובטוחות!!!

 

[איילת נתנאל]

זוהר - לדעתי זו לא גישה נכונה

שילוב של ידע והכנה של הגוף הוא נפלא, אבל *רק* הכנה של הגוף, בלי ללמד ידע, בעיני זה לא טוב. אם לא היה לי ידע תיאורטי, אין לי ספק שלא הייתי מגיעה מוכנה ללידה. לא הגוף הוא ששיחק אצלי תפקיד מפתח, אלא הנפש. והכנת הנפש כללה גם ידע תיאורטי. נכון שהכנתי את הפירנאום,ותירגלתי נשימות ותנועות, אבל לא זה היה חלק הארי. נכון שצריך לשים על זה דגש חזק יותר ברוב הקורסים, בהם נוגעים בזה רק על קצה המזלג, אבל ידע תיאורטי של מה איך כמה למה ומתי,חשוב מאין כמוהו. חלק ארי, מבחינתי, היתה האמונה שאנייכולה לעשות זאת, ושגופי יודע ללדת. ציך לעבוד על האמונה הזו.

 

[סטיוויה]

אם את מזכירה יוגה אז גם בהכנה ללידה

יש כל מיני רמות מוכנות של היולדת לסוג ההנכנה שהיא מסוגלת ומוכנה לספוג ריגשית. זה לא שאני מחלקת ציונים אבל יש נשים שעדיין לא מוכנות ריגשית לקורס בסגנון "דבש מסלע" נניח. כי הן שקועות עדיין כל כך עמוק בראציונל,באמונות התפלות,בסיפורים ששמעו מנשים בסביבתן. גם נשים כאילו צריכות הכנה שתעזור להן להתחבר לכוח שלהן ולהאמין בעצמן. אבל השפה והגישה צריכות להיות אחרות. יש כל כך הרבה נשים שלא מחוברות אל הגוף שלהן.וגם ההריון עובר עליהן ככה. פתאום בבת אחת לחבר אותן אל הפרינאום,אל אורגזמה,אל הגוף-יכול להיות יותר מידי עבורן.מאיים. גם בשיעורי יוגה יש כל מיני רמות. לא כולם בבת אחת מתחילים עם פרניאמה,מדיטציות,הרפיות עמוקות ו-12 ברכות לשמש. כפי שיוגה צריכה להיות אינטגרטיבית.ככה גם ההכנה ללידה.

 

[סטיוויה]

ענו לך כבר תשובות חכמות ואני רק אוס

אוסיף ואומר שהשלב שאת נמצאת בו הוא מאד טבעי. טבעי שעולים פחדים וחששות.ההריון כבר מרגיש לקראת הסוף.הכל הופך להיות מוחשי יותר,הרגליים מתחילות לחוש את האדמה. והפחדים עולים.זה וב שאת מזהה את הפחדים שלךזה טוב שאת שואלת שאלות וזה מעולה שתגיעי ללידה שלך עם ההבנות והתשובות. יש לי הערה אחת לגבי "אזרום ואקבל באהבה" זה משפט קצת "טריקי". נורא תלוי בסיטואציה. לידת בית שבה יש צורך במעבר לבי'ח-חשוב לזרום ולקבל באהבה. אבל לידה בבי'ח שבה יש נסיונות להתערבויות מיותרות במהלך הלידה-אני לא בטוחה שקבלה בהאהבה וזרימה הן הדרך הנכונה עבור היולדת. הסברתי את עצמי בסדר?

 

[נורקס]

כן, הסברת את עצמך מצוייין

אבל אולי אני לא הייתי מספיק ברורה. הכוונה שלי היתה, שיש מקרים שבהם אין ברירה ועלול להיגרם סיכון ממשי לאם או לעובר, כמו ירידת מים שזמן רב מאד אחריה לא מתחילים צירים, כמו זירוז שחייבים לתת מסיבות שונות, כמו ניתוח קיסרי חירום (לא עלינו) אני פשוט רוצה לנסות ולהכין את עצמי רגשית גם למצבים כאלה, כדי לא להתאכזב.

 

[סטיוויה]

אני מאמינה

שאם תתרכזי בהכנה למצבים כאילו את ממש מזמינה אותם לתוך הלידה שלך.בעצם זה שאת מכירה באפשרות שיקרה תסריט כזה-את מוכנה לזה. לדעתי תתמקדי בהכנה ריגשית למצבים חיוביים;צירים,נשימות,לחיצות וכל ההנאה החיובית בלידה טובה.