מסכימה איתך שצריך להפריד
את יום הזיכרון מיום העצמאות. נוצר מצב שיום
הזיכרון הזה, שלא כמו יום הזיכרון לשואה, הוא מאוד קצר.
אנשים הולכים לבית העלמין ב- 11:00 ומשם הולכים לסופר לקנות בשרים,
מברכים אחד את השני ב"חג שמח", חוזרים, נחים, קמים ומתארגנים לחגיגות וכל זה בעיצומו של יום הזיכרון! (ואני מבינה בהחלט את המשפחות שלא מסוגלות לחגוג את יום העצמאות).
לעומת זאת,ביום הזיכרון לשואה, אנחנו "מרגישים" את היום הקשה הזה עד הערב. וכך צריך להיות.
לגבי האיחוד עם תשעה באב, לא סגורה על זה.
אבל יש לי תהייה: למה אחרי אלפי שנים, את חורבן הבית זוכרים גם זוכרים ובכל זאת יש חשש שהשואה תשכח?