איזון
מניח שעדיין רלוונטי, ואולי תקבלי את התגובה הזאת דרך המייל... קודם כל, בודהה אכן עבר על "חוקי" החברה בה היה, וחוקי המוסר אבל זה היה בודהה. ואגב, הוא הטיף למצוא את דרך האמצע, לא קיצונית. כל אחד עושה מה שנראה לו באותו רגע כדבר הנכון לעשות, ו"סוחב" עימו את הקארמה שלו מהעבר בשביל לבחור בדרך ה"נכונה" לך (ורק את תוכלי לדעת מה היא), עליך לשאול את עצמך שאלות בסיסיות לגבי דרכך הארצית והרוחנית (והרי אחת הן) מדוע המשיכה למדיטציה ולימוד רוחני? האם קיימת בחירה מהארציות? האם דברים מפריעים לך בחיי היום יום, בית, משפחה, עבודה, וכו? להקשיב לילדים, לתת מעצמך למשפחה, לעשות מה שאתה עושה בכל מקרה כבר עתה ב-100% תשומת לב, לעשות בשביל אחרים, אלה הם תרגולים רוחניים מהמעלה הראשונה, ומשלימים את ההקדשה המיוחדת של זמן למדיטציה ולימוד תיאורטי. החיים הם לא "רגילים". הם מאוד מאוד מיוחדים, כל רגע הוא קסום, ולעולם לא יחזור עוד. שום דבר אינו "בזבוז זמן" אלא בעל ערך. אז נכון, שאנשים נוטים להיות חומריים ולדבר בעיקר על מה שנראה לך עכשיו "טפל". ובכל זאת, זה העולם בו אנו חיים
אפשר תמיד לשלב בהדרגה בין תרגולים רוחניים לבד, תרגולים רוחניים במגע עם אחרים ובכלל, מודעות לרגע הזה ממש, לעצמך ולסובב אותך, לתגובות שלך, יקדמו אותך רבות. ההזדמנויות להתגבר על מצבורי האבק בתוכך טמונות בכל רגע ורגע בחיי היום יום. פשוט ברכה
החיים הם כתרגול אינסופי...
