יפה. זו הלוגיקה של פיצוי נפגעים
הסברת יפה מדוע הטענה לפיה "מעולם לא הוכח קשר סיבתי באופן מדעי" איננה רלוונטית כאשר נפגע חיסונים מבקש פיצוי מהמדינה.
יחד עם זאת, לפעמים מגיעים קרוב מספיק לקשר סיבתי:
את סיכום העדויות המדעיות הממצה והסמכותי ביותר שיש נכון לשנת 1994, המוכיח באופן מדעי את הטענה כי חיסונים גורמים, במקרים מסויימים, לפגיעות קלות וקשות, לרבות מוות, ניתן למצוא במסמך שנכתב ע"י ועדת הבטיחות של חיסונים במכון הלאומי לרפואה בארה"ב, הזרוע הרפואית של האקדמיה הלאומית למדע בארה"ב, מסמך לו תרמו עשרות רבות של מומחים ורופאים. יש לציין שמסמך זה פורסם לאור הוראת הקונגרס לכתוב מסמך מדעי על הסיכונים אשר בחיסונים במקביל לחקיקת חוק פיצוי נפגעי חיסונים (עליו נרחיב בהמשך). מסמך זה, למרות שפורסם בשנת 1994 ולא התייחס לחיסונים רבים שהוכנסו מאז לתכנית, מסכם בטבלה את ממצאיו באשר לסבירות המדעית של סוגי פגיעות שונות לחיסונים שונים. כבר בשנת 1994 ניתן היה להסיק את המסקנות הבאות (נתונים נבחרים, טבלה 1-2, עמ' 12 במסמך המקורי)[4]:
א. בקטגוריה: "המידע תומך בקשר סיבתי [החיסון כנראה גורם למחלה]":
i. דיפתריה/טטנוס: סינדרום ג'יליאן-ברה (מחלה קטלנית, נוירולוגית משתקת), דלקת בעצב הזרוע
ii. פוליו: סינדרום גיליאן-ברה
ב. בקטגוריה: "המידע מבסס קשר סיבתי [ידוע שהחיסון גורם למחלה]":
i. דיפתריה/טטנוס: רגישות יתר לחלבונים
ii. חצבת: ירידה במספר טסיות הדם, רגישות יתר לחלבונים, מוות מנגיף החצבת אשר בחיסון
iii. פוליו: שיתוק פוליו (חיסון אוראלי), מוות מנגיף הפוליו אשר בחיסון
4. Adverse Events Associated with Childhood Vaccines, Evidence Bearing on Causality, Institute of Medicine, 1994