../images/Emo24.gif דה ניא אל
תודה אהוב המילים שלך עזרו לי בצורה בלתי רגילה. "הלילה ליל ירח מלא ליל שגם בא עם היום הכי ארוך בשנה שזה אנרגיות הופכיות. זה לא קל" איזו הבחנה!!! זה היה עבורי לא רק הלילה הכי קשה השנה. אולי הלילה הכי קשה שאני זוכרת. לא הצלחתי להרדם. הרגשה שהכל הופך קשה מנשא. הייתי בטוחה שהאיש שלי ליד המחשב, רציתי שיבוא כבר לישון איתי. הנוכחות שלו תמיד מרגיעה אותי. קמתי, אבל הוא לא היה ליד המחשב. הוא ישב במטבח וקרא את "אבא עשיר, אבא עני". האיש שלי הוא איש הי-טק, מרוויח טוב אבל שונא להיות שכיר. והספר חיבר אותו מחדש לכל מה שהוא יודע. ואם נשתמש במשפט שאתה אמרת אז הספר הזה והלילה הזה חידדו את המרחק בין האנרגיות ההופכיות. וכל האנרגיה הגברית שהספר מדבר עליה: להיות עצמאי להשקיע ולהמר על הזדמנויות עסקיות, האנרגיה הזו פרצה בתחושה של חוסר שביעות רצון אצלו. ביקשתי שיבוא לישון איתי. הייתי מחוסלת, והוא ראה את זה, אבל בפעם הראשונה מאז שנפגשנו, הוא לא בא מיד לעזרי, אלא אמר שהוא רוצה להמשיך לקרוא. ניגשתי למחשב, רציתי להיכנס לכאן. הפורום תמיד מרגיע אותי ונותן לי כוח להתמודד עם דברים. אבל המחשב נתקע ולא עלה. השעה היתה אחת בלילה. ישבתי ליד המחשב ובכיתי. ממוטטת מעיפות. נגשתי אליו שוב וביקשתי שיבוא לישון איתי. אבל הוא דיבר על זה שהגיע הזמן לעשות כסף, ולהפסיק להיות שכיר ולעבוד כמו עבד, ודיבר על אבא שלו. הבנתי בדיוק על מה הוא מדבר ובכל יום או לילה אחר הייתי יכולה להיות שם בשבילו ולתמוך בו בתהליך שהוא עובר אבל לא אתמול בלילה. ריצרד באך בספר "גשר מעל ומעבר" אומר כי בין כל שני בני זוג שהם אחים לנשמה יש הסכם בלתי כתוב שבו בכל רגע נתון רק לאחד מהם מותר להתמוטט. זה תמיד היה ככה עבורנו, ופתאום אתמול בלילה - כל אחד מאיתנו נפל לכיוון אחר. אמרתי לאיש שלי שאני יוצאת לעשות הליכה ושיצלצל אלי לנייד כשהיהיה מוכן לבוא לישון. יצאתי החוצה. ליל ירח מלא. אור של כסף על כל המושב. לא הצלחתי להרגע. לא הצלחתי לעשות מדיטציה. הלכתי ובכיתי, בלי כוח לרצות כלום. כשחזרתי הביתה הוא בדיוק גמר את הפרק בספר, וניסה לבוא לעזרתי, להכין לי משקה חם, לעשות לי עיסוי ולנסות לעזור לי לישון. בסוף הוא נרדם, אבל אני לא הצלחתי, כל השפעות הכימותרפיה פתאום פרצו החוצה, כאבים בכל העצמות והשרירים, טעם של מתכת בפה. כל מה שהצלחתי לחסוך מעצמי על ידי מדיטציה ותרגילי נשימה. אפילו התופעה של יאוש, וחוסר יכולת לרצות או לתכננן מוגדרת כתופעת לוואי אופינית של הרעל שנקרא כימותרפיה. זהו. בסוף הגיע הבוקר. הכי מדהים בכל הסיפור זה שהתינוק שלנו, שתמיד מתעורר בערך כל שלוש עד חמש שעות ישן אתמול תשע שעות ברציפות, מתשע עד שש בבוקר. גלי
> היי חזקה וזכרי שלהשבר זה חלק מהחוזק מותר להתפרק מידי פעם כדי לתת לכל הרגשות הקשים ואולי השלילים פורקן.