נכון מאד
מה שאתה אומר הוא מה
שצריך לקרות אם מדענים תמיד היו עובדים בצורה שקולה לגמרי וחסרת-פניות.
אבל מה לעשות, שמדענים הם גם בני-אדם, ולא מחשבים, ויש להם דעות ואינטואיציות ועקשנויות, וכל מה שהופך אדם לאדם. (זה, אגב, לא בהרכח דבר רע; לעתים בדיוק התכונות הללו הופכות את המדען למדען טוב.)
זו המהפיכה האמיתית שקון עשה: הוא התייחס לעיסוק המדעי לא כאל שורה של צעדים לוגיים שמדענים מבצעים "לפי הספר" (כפי שהתייחסו למד ההוגים שקדמו לו, הפוזיטיביסטים ואחריהם פופר), אלא כאל תחום עיסוק שעוסקים בו אנשים, ולא סופרמנים.
(לשם הדיוק נציין שקון לא היה לבד בעניין הזה, והיו אחרים שהציעו רעיונות דומים ו/או משלימים לשלו בערך באותו הזמן).
המקרה שהתחולל עכשיו הוא דוגמה מצויינת להתנהלות של תיאוריות מדעיות: היתה תיאוריה (תורת היחסות) שנתנה ניבוי מסויים (אין מהירות גבוהה ממהירות האור), והנה נתגלה ממצא שחרג מהתיאוריה. לפי "הספר", היינו אמורים להתחיל להסביר את העניין לפי הרחבה או החלפה של תורת היחסות בתורה אחרת. מה שקרה בפועל הוא שאנשים התחילו דבר ראשון לחפש מה לא בסדר בממצא עצמו, ולא מה לא בסדר בתיאוריה....ובאמת נתגלה שהבעיה היתה טכנית לגמרי, לתורת היחסות שלום, ואף מדען לא שבר את הראש בנסיון להסביר איך זה שחלקיק עבר את מהירות האור, כשבסך-הכל היה מדובר בקבל לא תקין.
אם, לעומת זאת, הממצא היה נותר בעינו, והיו מצטרפים אליו בהדרגה עוד ועוד ממצאים, בשלב כלשהו, לפי קון ולקטוש, היו אנשים מתחילים לנסות ולהסיר את הממצאים ולנסח תיקונים או אלטרנטיבות לתורת היחסות.
