על צורותיו השונות של האייקידו
שלום לכולם, אני משרשר את דבריי כתגובה לריוחה, אבל כמוהו אני מבקש להתייחס לדברים שונים שעלו בכל השרשור. אני סבור שלא יכול להיות ספק, שיש דרכים שונות להתאמן באייקידו, ושיש פרשנויות שונות בדבר דרכה של האייקידו. לכל ארגון, לכל דוג'ו ולכל מתאמן יש סגנון משלו. זה טבעי. כך הם הדברים בכל אמנות, ולאו דווקא אמנות לחימה. בשלב מסויים, פרשנות מסויימת יכולה להפוך לנבדלת מאד מהמקור ממנו נבעה, ואז היא הופכת לסגנון מובחן, ובשלב מאוחר יותר היא יכולה להתרחק כל כך מהמקור, עד שהיא עשויה להפוך לאמנות נפרדת ושונה לגמרי. זוהי התפתחות טבעית, ויש לברך עליה. אני מניח שזו היתה גם דרך התפתחותו של או-סנסאי. הוא התחיל את דרכו כאמן לחימה בדאיטו-ריו, בסו-ג'וטסו ועוד, התפתח כאמן, יצר פרשנויות משלו, ולבסוף יצר אומנות לחימה חדשה. על פי הבנתי את האייקידו ואת עקרונותיה, אין לשלב בתרגול האייקידו התקפות יעילות מהרחוב, כגון בעיטות, אגרופים וכיו"ב. מובן שאין בתפישתי זו כדי לאסור על מתאמנים לעשות זאת, אך עליהם להבין ששילוב שכזה הופך את האייקידו שלהם למשהו אחר. כמי שעסק בעבר במשך כשבע שנים בקרב מגע, אני ער בד"כ לאפשרויות התקיפה הקיימות הן לטורי והן לאוקה. לפעמים, אם השותף שלי לאימון מעוניין בכך, אני מראה לו את הפתחים בטכניקה שלו אשר מאפשרים לי לתקוף אותו, ובמקרים נדירים מאד אני מראה כיצד איש קרב מגע היה מסיים את הטכניקה. אבל ככלל אני משתדל מאד להפריד בין הדברים. רוח האייקידו ורוח הקרב מגע שונות מאד זו מזו. מטרות אמנויות הלחימה הללו שונות מאד. לעניות דעתי, הבסיס של הקרב מגע הוא גרעין קשה מאד של אגרסיביות, ואילו הבסיס של האייקידו הוא הזרימה, ההרמוניה והשאיפה לשלום. לדעתי, וזו דעתי בלבד, אין זה נכון לשלב את שתי האומנויות האלה יחד. לא בגלל חוסר המעשיות שבכך (זה יכול להיות מאד מעשי), אלא בגלל הסתירה הפנימית ביניהן. [ אין בדבריי אלה כדי לסתור את ההכרח של כל אמן לחימה לבצע טכניקות נכונות, שבין השאר אינן פותחות פתח להתקפת נגד, או ליתר דיוק, מביאות בחשבון את אפשרויות התקפת הנגד ונותנות להן מענה ]. אני סבור שאם יש למישהו זמן, והוא יכול ללמוד אמנות לחימה נוספת, כגון קרב מגע, קן-ג'וטסו, סו-ג'וטסו וכיו"ב, הלימוד הנוסף הזה עשוי לפתח אותו כאמן לחימה מגוון יותר, ועשוי לפתח אצלו כיווני מחשבה חדשים. יתכן שהנדבכים הנוספים הללו יאפשרו למתאמן לפתוח סגנון מיוחד משלו ואולי אף לפתח אומנות לחימה חדשה. אין בכך כל פסול, אך יתכן מאד שהדבר החדש שיווצר כבר לא יהיה אייקידו, אלא משהו אחר. הייתי רוצה להמשיך ולפתח את הדיון, אך עליי לקצר בשל חוסר זמן. אז רק עוד הערה אחת. אני סבור שחשוב לשאול שאלות, לחקור - גם עקרונות וטכניקות, וגם את ההסטוריה וההתפתחול של האמנות - ולהטיל ספק. החקירה הזו חשובה להתפתחות של כל אחד מאיתנו. בעקבות החקירה הזו כל אחד מאיתנו עשוי להגיע למקומות שונים לגמרי מאלה של רעיו לחקירה, וזה בסדר גמור. בברכה, אורי.