איירון מיידן שלי

[פיש דה גן]

איירון מיידן שלי

האמת הייתי צעיר מאוד צעיר בין כל המוסיקת זבל ששמעתי, לא מצאתי משהו שיכולתי להגיד עליו 'או! זה הסגנון שאני אוהב' אני זוכר איזה יום אחד, בימים של הטייפ דאבל קסט, הקלטתי כמה שירים מהרדיו ובשמיעה חוזרת שמעתי איזה ניגון מדהים. שמעתי את השיר הזה שוב ושוב. אהבתי את מה ששמעתי. זאת היתה המוסיקה לה פיללתי. מה שהאוזן שלי היתה צריכה. מה שהיה חסר לה כל השנים. הלכתי עם הקלטת לכל מיני אנשים שאני מכיר. אף אחד לא ממש ידע להגיד לי מי המבצע. לאחר איזה חודש התייאשתי. היום אני מבין שהייתי בחברה הלא נכונה. כלומר חברי מאז, הם עדיין חבריי היום. אבל ביני ובינהם שוררת תהום מוסיקלית עצומה. הם פשוט לא מבינים. שנה אחרי. אחותי עבדה בחנות תקליטים. ראיתי עטיפת קלטת שמצאה חן בעיני. היה היתה בצבע כחול קר. מעט קרחונים מסביב, אבל התחושה היתה של קרירות. אני יכול להישבע שעברה בי צמרמורת כשאחזתי בקלטת. אז חשבתי שמהדובר במזגן. היום אני כבר מבין יותר. במרכז העטיפה היתה דמות, מרושעת, אוחזת באיזה איבר גוף או משהו כזה. אז באמת לא התסכלתי לפרטים. אבל משהו גרם לי להגיד לאחותי שאני "משאיל" את הקלטת הזאת. הגעתי הביתה. לקחתי את הקלטת ושמתי אותה בטייפ. רעש סטטי של קלטות אנלוגיות. ופתאום... קטע דקלום. הוא נמשך כמה שניות, ולא בדיוק הבנתי מה אני אמור לשמוע. ואז זה התחיל. היה זה רגע שהיום בראיה לאחור סידר לי את החיים המוסיקליים. גיטרות. חשמליות ובאס באיזון מושלם תיפוף מספיק אגרסיבי כדי להישמע, אבל כדי לא להשתלט. קצב מהיר נקי בלי איזה סינטסייזר שיקלקל ברגע. כבוד לכלים המנגנים בקטע פתיחה מדהים... כך ראוי להתחיל כל קלטת. ואז התחיל השיר. אני זוכר את עצמי מאובן קורא בשקיקה את המילים. מהופנט ידעתי שמצאתי את מה שחיפשתי כל השנים. את הטעם המוסיקלי שלי. את מה שהאוזן התחננה לו שנים. אני זוכר איך שמעתי כל שיר ושיר את הרגע המדוייק שהחלפתי צד ואת השיר הלפני אחרון, שיר מספר 7, The Clairvoyant. זה זה ! צעקתי השיר מלפני שנה. את מיידן גיליתי בשנת 1986 כאשר שמעתי במקרה את The Clairvoyant עקב הקלטת רדיו מקרית. גיליתי אותם באמת בשנת 1987 כאשר יצא Seventh son of a seventh son זה האלבום הראשון שלי מאז ועד היום, FUCK כבר עברו 20 שנה. אני מוצא את עצמי שומע אותם כל הזמן שירים ישנים כחדשים וגם אם לא היה אלבום נוסף כמו Seventh son... לא מקודמיו ולא אחריו הם תמיד יהיו פה איתי UP the Iron

 

[to the future]

חביבי

באמת טור נחמד כתבת לנו... רק אם תוכל להסביר איך לקחת קלטת של SSOASS ב- 1987, אם ידוע לכל שהאלבום שוחרר באפריל 1988? יותר מסקרן זה איך הקלטת את the clairvoyant מהרדיו ב- 1986? שאר הסיפור מאוד נחמד, כמו גם אהבתך ללהקה, ההנאה מהצלילים והנגינה, והתחושה שחברנו והסובבים אותנו לא מבינים מה יש לנו. אני אישית לא מצליח למצוא בחורה רגילה מעל גיל 20 או 25 שאוהבת את מיידן כמוני. !!!UP THE IRONS

 

[פיש דה גן]

בהחלט ייתכן שטעיתי בשנה...

עבר כל כך הרבה זמן... הייתי צריך לבדוק את המקורות. אכן מדובר על שנת 1987 ו- 1988 אתה יודע ... הגיל עושה את שלו.

 

[Axcelius]

אמנם אתה מבוגר ממני בכמעט עשרים שנה

אבל אני מרגיש כמוך. רק עם פחות שנים the clairvoyant השיר המוערך ביותר שלהם לטעמי.

 

[Axcelius]

תיקון, מבוגר ב-11 שנים

 

[barlevy]

יפה יפה -אם כי קצת אי דיוקים בתאריך

SEVENTH SON יצא ב1987

 

[פיש דה גן]

גם אני זכרתי שהוא יצא ב- 1987

אבל עדיין קבלתי את הקלטת באמת ב- 1988... כך שהבחור אכן עלה על אי דיוק מסויים ב"וידוי" שלי. so it shall be written so it shall be done

 

[Beautiful Scar]

גאמני מרגישה כך^^ ../images/Emo199.gif

ורק אני עדין מנסה להבין בנכמה אתה? באמת מוזיקה מדהימה מעוררת חושים, עם הרבה גאווה ומודעות למוזיקת גן עדן שהם עושים, רק בגלל הגאווה שיש בהם בגאווה ויושר הם מעלים לי חיוך, שהם עושים מה שכפי ליבם מבקש, וכך הקהל נהנה, ולא מה כפי שהעולם מבקש ומה שהולך. חח^^ ולפי דעתי, זה עצוב, שמכירים רק 2 שירים שלהם, ולא מתאמצים להכיר לעומק ולעומק המוזיקה. אתן לך דוגמא. ידידה שלי [לא ממש שאני מחבבת אותה או משהו] החליטה לשמוע איירון כי זה "קשוח ואפל" וזה ממש לא. אז התחלתי לשאול אותה שאלות והיא התעצבנה, היא כבר תפסה לה את הפוזה "תראו אני שומעת איירון אני שומעת איירון" ומרגישה שהיא באמת מכירה אותם, אני מפקפקת בזה אם היא בכלל מתחברת לזה או מרגישה שזה באמת עמוק עד כדי כך שהיא תוכל להגיד לכולם "הנה אני שומעת איירון" היא צריכה להתבגר. שתמשיך לשמוע את ה"רד הוט צלי פפרז" שלה:] אני פשוט שונאת אנשים כאלה, זה הכל ~פירקתי~

 

[to the future]

רק רציתי להעיר בקשר ל- "קשוח ואפל"

זאת נקודה מאוד מעניינת. למשל למטליקה ומגדת צליל יותר "מלוכלך" וקשוח משל מיידן (מה שנקרא תראש מטאל) אבל נושאי השירים שלהם לאו דווקא יותר אפלים- הם שרים הרבה נגד תיעוש, מלחמה, נשק אטומי וכו'. היום יש את כל להקות הדום מטאל ומטאל גותי וכו', אבל לדעתי האפלה אצלם מוגזמת, מאולצת וסתמית. שימי לב שמיידן, בדרכם המיוחדת כן "אפלים". רק כמה דוגמאות: 1) בשיר flight of Icarus יש את השורה: now he knows his father betrayed שאפשר לפרש אותה (בין היתר) בכך שהאבא בגד בבנו ואז הבן מת (הכנפיים נמסו מהשמש וכו'). זה טוויסט מאוד מטריד ואפל של העלילה המוכרת של הסיפור. 2) באלבום the x factor ,אותו אלבום שמושמץ ע"י רוב המעריצים (ולא בצדק לפי דעתי) 2 שירים בולטים שמבוססים על ספר/ סרט: lord of the flies - מבוסס על הספר/ סרט "בעל זבוב" ומתאר את הצד החייתי, האפל של האדם (במקרה זה ילדים). the edge of darkness - מבוסס על הסרט "אפוקליפסה עכשיו". הסרט מבוסס על הספר "לב המאפליה" (heart of darkness). שוב מספר על הצד האפל של האדם. 3) האלבום somewhere in time מלא בתחושות פחד/ אי- ודאות/ שיגעון ומה לא. אני בטוח שיש עוד דוגמאות. כלומר מיידן היא מאוד אפלה, אבל בדרך מיוחדת. לגבי קשוח, זה כבר עניין של השקפה- יש כאלו שמחשיבים מעילי עור כקשוח. הלהקה לא יכולה להיבחן אם היא קשוחה - היא לא נלחמת בזירת איגרוף או בשדה הקרב...

 

[Beautiful Scar]

כן, אבל ככה היא מחשיבה את זה../images/Emo199.gif

כקשוח ואפל. כי יש אנשים שלובשים חולצה של איירון אך לא שומעים אותם. בגלל שהיא להקה ענקית וידועה. בגלל זה. שיחשבו שהם מאגניבים או משהו. היום לבשתי חולצה של גאנס ועברתי בשדרה בעפולה, וכמה פריקים רוסים או משהו ישבו בשדרה, וצעקו לי "היי גאנס" והתחילו לדבר על הדיסקים שלהם. ממה שהספקתי לראות, כולם לבשו שחור, בגלל שזה איכשהו מסמל "קשוח" לאיירון, הדרך שבה הם שרים, היא קשוחה ואמיצה, הם מבהירים מה קורה בסיפור,כאילו שזה מתרחש כרגע ואתה מתחיל להרגיש כאילו אתה ממש בתוך השיר וזה מדהים [רק לי זה קורה או מה?] אבל, היא החליטה לשמוע, וזה לא פשוט זרם לה עם המוזיקה. היא החליטה לשמוע. והיא גם תמשיך לשמוע לא בגלל שהיא באמת אוהבת אותם, אלא בגלל שזה מה שהחברה מראה לה לעשות, וזה דוחה^^

 

[naring]

היה פעם בארץ נהדרת חולצה של מיידן

ב"משפחת מוסקונה" (עם האבא הסטלן ושתי הילדות ה"פריקיות" לכאורה), בפרק שבו עשו מדגם בחירות בבית שלהם, אז עלמה זק לבשה חולצה של איירון מיידן...

 

[Beautiful Scar]

חח, לא ראיתי את זה D; ../images/Emo199.gif

 

[פיש דה גן]

זה מזכיר לי סיפור על the number of

לא זוכר בדיוק את השנה... היו אלו הימים שהעיתונות געשה בנושא כת השטן, ציידי החתולים והקשר של כת השטן לiron maiden שלי... היה זה יום שבת ושחקתי כדורסל בבית ספר ליד הצ'כונה. לבשתי חולצה של מיידן. היה זה זעטוט קטן שהתקרב אליי ושאל אותי אם כבר שמעתי את "the number of the beast 666" אני נשבע לכם... לא היה לו 10 שנות חיים. הצוציק הזה בא ושואל אותי (כן, הייתי קצת יותר מבוגש בכמה שנים) אם אני כבר שמעתי את the number of the beast התחלתי לערוך לו תחקיר בטחוני. על מה השיר במה הוא עוסק מה המילים שלו הילד היה בהלם כל כך נגעלתי מהתופעה הזאת שכל מיני פספוסים וזבי חוטם פתאום מביעים עניין באיירון מיידן שלי, ורק בגלל שזה בכותרות ועוד שליליות. עברתי את כל התקופה ההיא בהסברים (מורים, מחנכים, ואפילו חברים). לא, איירון מיידן לא מאמינה בשטן איירון מיידן לא אוכלת עטלפים על הבמה (אוזי) או מולקת ראשי תרנגולות (אליס) לא, הם לא בעד חתולים (חתול זאת החיה האהובה עליי ואני מגדל את החתול היפה ביותר בעולם היום) ופתאום מגיע הילד הזה ודורש להתחלק איתי במיידן שלי? כמעט העפתי עליו כדורסל (מספר 7 !!!) על הראש. אני מוכן להתחלק במיידן, אבל רק (!) עם מי שמבין על מה מדובר. זהו. התפרקתי.

 

[AsafGur]

בואנה איזה כתיבה

כל הכבוד. אמרו לך פעם שאתה כותב יפה?

 

[פיש דה גן]

חן חן

אתה מוזמן להכנס לבלוג שלי... יש שם חומר נוסף. אבל אני מזהיר אותך... הבלוג שלי הוא לכתיבה אירוטית. היי... לאן נעלמת? אהה.... אתה כבר שם? ושוב תודה, פיש דה גן

 

[Beautiful Scar]

יחרמן ../images/Emo11.gif ../images/Emo199.gif

 

[פיש דה גן]

רגע רגע...

Shout at the devil?.. זה לא בכלל Motley crue ? סחתיין ילדה! פיש דה גן

 

[Beautiful Scar]

כן, אחלה שיר ../images/Emo99.gif../images/Emo199.gif

שיר מדהים, אני תמיד שומעת אותו לפני שאני שומעת DANCE OF DEATH חח בהתחלה רציתי לרשום: WE SHOUT AT THE DEVIL אבל אז מחקתי את הWE

מזה פיש דה גן? -_-"

 

[AsafGur]

פיש=דג

מזה יוצא: "דג דה גן" או "דגדגן"

 

[Beautiful Scar]

וואי רק עכשיו חשבתי על זה../images/Emo6.gif../images/Emo199.gif

הוא ממש ממש ממש ממש ממש ממש בחור סוטה. ~הולכת לקונת לו חגורת צניעות וסדין עם חור~ סתם