למשל אם היית שואלת אותי. על מה אני צריכה לעבוד? כאחת שצופה מהצד היתי נותנת לך תרגיל את אחת שבנית הרבה חומות מסביבך נקרא לכך טרטוריות התרגיל שאני נותנת לך זה לפרוץ את כל הטרטוריות והמשמעות שתרכשי יכולת לחבק כל אדם שאת פוגשת ובמיוחד אנשים שאת מכירה ותופסת מהם מרחק פיזי זה יותר משמעותי מאשר לשאול מה זה מי זה אך ולמה את התשובות האלה יש בספרים
שלהתחבק עם אנשים שלא בא לי זה צרכן אנרגיה וכשאני מבחירה מודעת לא מתחבקת איתם אני חוסכת באנרגיה. מה נראה לך שיש לי בעיה להתחבק עם אנשים? את באה כורכת את ידייך סביב גוף נושמת כמה נשימות עושה כאילו את מתחברת וממשיכה הלאה. אם זה חיבוק סתמי אני מעדיפה לחסוך באנרגיה הזותי
נוצר פה שרשור פרדוקסלי. הזכרתן לי איזה קטע מבלי סודות (לא... לא זה עם חנן גולדבלט והילדה הבלונדינית). חני נחמיאס מנסה לישון ולא מצליחה. מביאים לה מישהו שיקריא לה סיפור והיא לא נרדמת. מביאים לה בנוסף זמרת שתשיר שיר ערש ו.. לא נרדמת. מביאים לה נגן גיטרה ו... לא נרדמת.. וכן הלאה. עד שיש מלא אנשים בחדר. ואז היא פתאום צועקת דיייייי איך אפשר לישון עם כל הרעש הזה. נקודה למחשבה
וחשבתי על זה שלא חיבקתי אנשים שם, אולי עיט צודקת.. כאילו שמתי חומה מסביבי. גם שמישהו אחד רצה לחבק אותי די נרתעתי והוא הרגיש והפסיק. הייתה לי הרגשה שהוא רוצה ממני משהו... אולי זה החשיבות העצמית שלי. מין חוסר ביטחון והתנשאות ביחד שנראים כמו ריחוק. אני עכשיו עובדת על לפתוח את הלב.. לחייך יותר