איך אני מגיעה לשקט פנימי ?

ההודעה הזו

מרגישה לי כמו הודעה אמיתית מאוד. תודה על השיתוף. מבפנים. לא מהמסכות של בחוץ. לא ממקום של "יודעת", "לא יודעת", "מאמינה", "חושבת שככה" ועוד כאלו מחשבות ודימויים ו"צרכני אנרגיה", בלה בלה בלה. ממי שנמצא מתחת לכל הדברים האלה. חיבוק, פעולה לכאורה פשוטה ויומיומית, "הרי כולם מתחבקים, אז נזרום", הוא חתיכת אירוע בעיניי. אתה בא ונוגע פיזית במישהו אחר. מקרוב. בלי שיש לאן לברוח. ממש נוגע בו עם כל הגוף. זו חתיכת אינטימיות. אם תרצי להקשיב לי, הייתי ממליץ לך לחתור למקום הזה שפגשת בזמן החיבוק ההוא, ובכל החיבוקים שלא קרו באותו מפגש. בעיניי זה מקום של הרגשה אמיתית. לא מהשכל. ממקומות עמוקים, פחדים אמיתיים, כאבים מבפנים. לא נראה לי שזה יהיה קליל או נעים. אבל זו דרך אמיתית. לרפא את עצמך. לפגוש את עצמך בקטעים שאולי ייחוו ככואבים או לא נעימים, אבל שם טמון המפתח שלך. הדברים שמשפיעים בצורה העמוקה ביותר עלייך יושבים שם ושולחים זרועות לכל תנועה שלך. את מרגישה אותם בכל חיבוק. ונשמע לי שלחייך יותר ולנסות להיפתח ולהרשות לעצמך להיות כאן, באמת, ברגע הזה, זו דרך לא רעה להגיע לשם. בהצלחה
 

saibot

New member
להתחבק

תתחבקי רק כשזה בא לך טוב, מתוך נתינה, וידיעה שמישהו אחר יקבל את החיבוק והאנרגיה, ולא יקח אותה סתם כך... ובקשר לשקט הנפשי - לא כל כך מכעיר אותך, אבל אולי תעשי הפסקה מהחיים, אפילו ליום יומיים, פשוט תכבי את הפלאפון, ותתכנסי. או שתלכי על האופציה ה"קלה" של מדיטציית שטיקה מקוצרת (2-3 ימים).
 
למה את רוצה שקט בראש?

האם תוכלי לתת עוד מידע על המצב שאליו את שואפת ומדוע יכולים לעמוד 5 אנשים כל אחד יאמר אני רוצה שקט פנימי וכל אחד מהם מתכוון למשהו אחר לכן אם תמסרי יותר מידע ייתכן שיקל עליי, ואולי על אנשים נוספים לתת לך עזרה בשמחה
 

נ ו ל י ה

New member
הססס, שקטטטטטט. פנימי? רוצה?

לשירה היקרה שלום. התגעגעתי לכתיבה שלך (בלי חיבוקים) שקט פנימי הכי קל זה לבצע תוך כדי הליכה. תוך כדי הליכה לקמוץ את הידיים לאגרופים כשהבוהן נמצאת בין האצבע והאמה (שתי האצבעות הקרובות לבוהן), ללחוץ מעט חזק על הבוהן, להיות קשוב לנשימה שלך ולהסתכל ישר קדימה. שקט פנימי אפשר להשיג גם תוך כדי שכיבה. לשכב על הגב כששתי הזרועות נחות על הטבור באצבעות משולבות, הכי נוח זה לשים משקולת קטנה על נקודת האמצע (במשקל של 250 גרם בערך) עכשיו, איך מוצאים את נקודת האמצע. שמים את המשקולת בנקודה מתחת לטבור (בערך 8 ס"מ מתחת לטבור) ומנסים להיות קשובים למה שקורה מתחת למשקולת. אם אתם לא מרגישים כלום, אז להזיז כלפי מעלה בחצי סנטימטר כל פעם, עד שמרגישים מין פעימה מתחת למשקולת (כמו פעימות הלב) מה שתשיגו בכל זה זהו מין שקט פנימי ברמה רדודה, וזו ההתחלה לשקט הפנימי שדון חואן מדבר עליו, שהוא הרבה יותר עמוק. אני גם ניסיתי להשקיט את המחשבות דרך היסתכלות בעננים, וזה הצליח לי לא רע בכלל, ובנוסף חוויתי כמה שניות של שקט ברמה מאוד עמוקה. את השניות האלה צריך לצבור עד שמגיעים למצב שבו אנו יכולים לעצור את המחשבות לזמן יותר ממושך.
 
שאלות הבהרה

כמה זמן נמשך הרצון הזה? ואם הוא נמשך זמן רב, מה סדרו? (ב"מה סדרו" אני מנסה להבין מה עובר עלייך איתו, מתי אכפת לך מהדבר הזה וכיוצ"ב. לדוגמה: "כמעט אף פעם לא מעניין אותי שקט פנימי, אבל כבר שנתיים-שלוש בערך שאחת לחודש-חודשיים אני פתאום קולטת שיש פה המון רעש ואז במשך כחצי יום אני קצת מעוצבנת מזה ומנסה לחפש דרכים להשקיט את הראש, שלא עזרו בינתיים - ואחר כך אני שוכחת מזה". זה היה כמובן סיפור דמיוני, אני מנסה לברר את סיפור המקרה של הרצון שלך)
 
למעלה