מסכים עם ירון
אני מסכים כמעט ב 100% עם ירון ועם psxr. הפרופיל שלי קצת יותר גבוה משל ירון, אבל לא הייתי קרבי, ואת כל השירות (המלא) שלי העברתי במרחק של חצי שעה הליכה מהבית. ובבקשה לא לרדת עלי, אני בפירוש מרגיש שתרמתי את מה שיכולתי בתפקיד. לפני כמעט שנה קראו לי לשירות מילואים בשטחים. עברנו ימי אימון, שבהם, נוסף למטווחים, היינו אמורים גם לעבור אימון פרט, אימון צוות והסתערות. כמו שכתבו לפני, את כל המושגים האלה שמעתי בפעם הראשונה באימון ההוא, הם לא היו מוכרים לי בכלל מהסדיר או ממילואים קודמים. אבל בקבוצה הענקית של המילואימניקים שגויסו איתי, רק מעטים היו קרביים בעברם, וכל השאר היו ג'ובניקים. התוצאה היתה, שרוב האנשים פספסו במטווחים שוב ושוב, למרות הדרכות וטיפים (לא רעים דווקא) שנתנו הקצינים. באימון הפרט (שגם הוקדש לו יום וחצי כמעט) אנשים לא ממש הצליחו, למרות הסברים חוזרים ונשנים. אני לא יודע מה היו הסיבות של כולם, אצלי זה היה פחד קהל... אני פשוט מתחיל לרעוד כשאני עושה משהו והרבה אנשים מסתכלים עלי ובוחנים אותי ולא יכול להתרכז (הפרופיל הנמוך שלי היה על סעיף פסיכולוגי, כיום אין לי בעיה להודות בזה, אבל אף פעם לא ניסיתי להשתמט ממילואים ואני לא מתכוון לנסות, אני פרייר כזה). זה הגיע למצב שאת אימון הצוות וההסתערות השאירו לסוף היום האחרון. לא עשינו אותו, אלא לקחו כמה מתנדבים שידגימו לכולם. שניים מהם לא ממש ידעו לכוון ומרוב בלבול כמעט ירו אחד על השני. כולם צחקו אבל זה לא היה ממש מצחיק, זה היה יותר צחוק של יאוש. מיותר להוסיף שאת כולם לקחו לשמירות בשטחים (אחרי ששחררו כמעט רבע מהאנשים, כי להפתעתם הגדולה כמעט כל האנשים שהם גייסו הגיעו והיו מוכנים לשרת). למען האמת, אלה היו המילואים שנהניתי מהם הרבה יותר מהמילואים הקודמים שעשיתי, שהיו בבסיסים בלב הארץ. לא אהבתי אז את כל ההתחככות בסדירים הג'ובניקים עם כל הסיפורים שלהם והבעיות, שחשבתי שנפטרתי מהם כשהשתחררתי. וגם לא את ההתחככות ברס"רים קטנים למיניהם ששופטים מילואימניקים על זה שהם לא שמו גומיות בנעליים, או קצינים שבאים לבדוק שאתה באמת מפטרל כל הזמן, או שעות שמירה לא אנושיות ובלתי אפשריות. בהתנחלות היה לפחות קצת שקט וקבענו את החוקים לעצמנו. אבל... לא היה ספק שהשהייה שלנו שם סיכנה את החיים שלנו ושל המתנחלים. כולנו הסכמנו שאין לנו סיכוי אם תהיה חדירה לישוב, ולכן למען האמת לא ממש טרחנו לשמור כמו שצריך. תוך שבוע פיתחנו מין יאוש ואדישות פטליסטית כזאת. בהקפצה שעשו לנו חלק מהאנשים לא טרחו בכלל להתעורר. אז למרות שאני ועוד הרבה אנשים עברנו לכאורה את ההכשרה הראוייה, האם אנחנו מתאימים לשרת בשטחים? תסיקו את המסקנות בעצמכם. ולסיום: יש לי שוב מילואים באותו אזור, עוד שבוע. בהצלחה לי. ודרך אגב, הייתי מעדיף אם אנשים ימנעו פה מלהזכיר שמות של ישובים ספציפיים שבהם הם שמרו, או יותר נכון העמידו פנים שהם שומרים. אם אני אהיה באחד מהישובים האלה, לא בא לי שאיזה חמסניק יתכנן את הפיגוע הבא שלו לפי מידע שאסף מפורום מסוים באינטרנט. גם ככה אני מפחד להיות שם.