איך אתם יכולים לחשוב שיש אלוהים ?

[sivanori]

איך אתם יכולים לחשוב שיש אלוהים ?

אני קוראת חלק מההודעות שיש כאן בנושא אמונה (יש ממש קצת) ותוהה - איך אתם חושבים שיש אלוהים ? שיש ישות כל שהיא שזה מה שהיא עשתה - נתנה לכם ילד בשביל לקחת לכם אותו. אני ממש לא מבינה את זה. שמעתי גם את המשפט ש"אלוהים לא נותן לאדם דבר שהוא אינו יכול להתמודד איתו". את זה אמרה לי חברה דתיה שיכלה בקלות להיות עוד חברה של עצב בפורום הזה. בעיני, להתפוצץ. אשמח אם תסבירו לי. אני פשוט לא מבינה.

 

[wolf18]

אמונה

אני אנסה לענות מתוך מה שעובר/עבר עלי ואולי מתוך זה אפשר יהיה להבין (לא בהכרח להסכים) בלי להתפוצץ. כל אחד תופס את אלהים אחרת. יש כאלה הטוענים ש"ברא ועזב" ומאז הכל "במקרה" ויש כאלה טוענים אחרת. אני יכול לומר שאחרי 38 שנה הגעתי, אחרי סיבוב גדול בכל מיני "אמונות", בחזרה למקום ממנו התחלתי את מערכת היחסים שלי עם אלהים - היהדות. למה? כי אני יהודי ולא יעזור כלום. עפ"י היהדות אלהים/בורא עולם/הקב"ה (70 שמות יש לו לבחור) הוא "אבינו שבשמיים" כמובן שאינו נמצא בשמיים הפיזיים אבל האנלוגיה לאב היא די דומיננטית. נאמר על יסודות הבריאה ש"כל רצונו להיטיב לנבראיו" אם ככה אז למה ואיך קורים הדברים הרעים שכל כך קשה לנו איתם? חיינו על פני האדמה הם תהליך שהסוף הנראה לעין הוא המוות. אך על פי רוב האמונות זהו לא הסוף האמיתי. אין סוף לקיומם של הנפש והנשמה. יש רק שינוי צורה ועליה במדרגות מפיזי לרוחני לרוחני יותר גבוה ובכל מדרגה (גם בחיים הפיזיים עולה משקלו של המרכיב הרוחני ויורד משקלו של המרכיב הפיזי עד שאין צורך יותר במרכיב הפיזי (זו המשמעות הפנימית של "משיב הרוח ומוריד הגשם", מעלה את הרוחני ומוריד את הגשמי) העבודה שלנו בעולם הזה (עולם העשייה) היא לקחת את הגשמי (הפיזי) ולהעלות במעשים את ערכו הרוחני. בעולמות רוחניים לחלוטין אין אפשרות למעשים, צריך גוף בשביל זה ושם אין גוף. לכן המקום לעשות הוא כאן ועכשיו. כל תהליך העשייה הוא תהליך של "תיקון". למה תיקון? מה מקולקל? מי קילקל? ולמה? למה? למה? הרבה שאלות לגבי תכלית הענין. מה יוצא מזה ולמי? כך גיליתי למשל את מקור הביטוי "תכל´ס" זוהי המילה "תכלית" בעגה ה"דוסית" האשכנזית. עד אז לא ידעתי את זה. לשאלת תכלית הבריאה יש הרבה תשובות שאפשר אולי להתעמק בהן אבל בשלב כלשהו מגיעים לנקודה שבה לא יכולים להבין בשכל אנושי. זו נקודת המפתח. כאן נכנסת לפעולה האמונה. עד כאן כל מה שאני מבין אני יכול לבחור אם לקבל או לא. ברגע שאני לא מבין, תגובתי האוטומטית היא לא לקבל. כי אני לא מבין. מה שאני עושה זה להתמקד במה שאני כן מבין ומקבל, ומה שכן מתיישב לי עם "כל רצונו להיטיב לנבראיו" וכך אני מוצא את עצמי מוקף בטוב ונכנס לפאזה שבה אני מחפש את הטוב בכל דבר (לא תמיד מוצא כמובן) וכאשר אתה מבלה את חייך בלאסוף את ביטוייו הטובים של הבורא בעולם הזה, אתה לאט לאט מקבל חיזוק להבנה/השערה שאכן "כל רצונו להיטיב לנבראיו" ויש תכנית ותכלית (תכל´ס) לכל הענין. אנחנו רואים בהבנתנו האנושית עד מקום מסוים, מעבר לו אין לנו תפיסה וטוב שכך. הרי אם הייתי יכול להבין את כל מה שבורא עולם עושה עשה ויעשה הרי הוא בדיוק כמוני. אנושי. אני אישית אינני מעונין באלהים שהוא מוגבל במגבלות האנושיות. זה יהיה כמו לבחור ראש ממשלה לכל הבריאה האמונה מעל הדעת היא הבסיס לכל הענין. אם מבינים לא צריך להאמין. ואם מאמינים, לא בהכרח צריך להבין. האיזון בין לב (הרגשה) ושכל (הבנה) הוא המפתח לענין. וכשנגיע לאן שנגיע ונראה לאחור את הכוונה בדברים שחשבנו שהם רעים אנחנו כולנו נגיד "אההההההה,,,, אז זה מה שהתכוונת" ונבין שאכן "כל רצונו היה אכן להיטיב לנבראיו" ורק נבראיו (אנחנו) היו צריכים לעבור תהליך שלם של "נופל וקם" (כמו ילדים) כדי להגיע לאן שהגיעו. וכל זה דרך הטוב והמהותי והשלם. יש כאלה שיאמרו שכל מה שכתבתי הוא קשקוש אחד גדול וזוהי בריחה כדי לא להתמודד עם הדברים. בעיה שלהם. אני מודד ומתמודד לפי תוצאות. ההתקדמות ברוחני היא התקדמות איטית, יסודית שבונה אותנו כאנשים. התמודדות מלשון מידה. איך אני מודד את עצמי היום למול המקום בו הייתי רוצה להיות ולעבוד כדי לצמצם ולסגור את הפער בינהם. חזרה להתחלה של כל הענין, יש את הנקודות בחיים שאין לנו סיכוי להבין וגם אם יבוא מישהו מאד חכם ויסביר לנו לא נקבל כי כואב לנו יותר מידי והלב גובר על השכל. אז בנקודה הזו בוכים, מתאבלים, אחר כך נחים, קמים וממשיכים כי משהו בתוכנו אוהב אותנו ואת מי שמסביבנו ונותן כוח להמשיך. המשהו הזה הוא החלק האלהי שבנו שאליו כדאי להתחבר והוא המגדלור שלנו בימי סערה. זה בתוכנו, ככתוב "לא בשמיים היא" " ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם". כל מה שכתבתי ואני עכשיו רואה שכתבתי המון, בא מאהבה ונסיון להקל כאב, גם אם יעזור ממש במעט אפילו לדקה, אני שמח.

 

[karen01]

תשובה

לך המאמין, תודה לך על ההסבר היפה והדי ברור בעיני. הבעיה שלי עם ענין האלוהות הטובה והחיים התכליתיים (ואולי גם של הכותבת הראשונה), היא זו: אני מוכנה לקבל באופן תיאורטי שהמוות הוא לא סוף (למרות שזה לא נראה לי נכון). מה שקשה לי לקבל זה את הכאב הזה, של מי שעמדו להיות הורים והם לא. הכאב המטורף של חיים ותקוות ותכניות שנהרסו במחי יד, בלי הסבר שאני יכולה להבין. ובעצם אנחנו אומרים אותו הדבר - יש גבול להבנה שלנו. אתה מרגיש שמעבר לגבול הזה יש כוונה ותכלית, ואני מרגישה שאין כלום - רק מקריות וחוסר מזל. הרי יש כל כך הרבה הריונות וילדים לא רצויים, שמאוד קשה לי לקבל שיש כאן יד מכוונת, וגם אם כן, שהיא מכוונת לכיוון חיובי. כנראה שאו שאתה מאמין או שלא. אין דרך שהיא טובה או נכונה יותר.

 

[wolf18]

תשובה לתשובה

נכון לחלוטין. או שאתה מאמין או שלא. אנחנו תמיד אומרים "אשרי המאמין" ואכן המאמין יכול להתקדם בדרך לאושר ואילו היעדר האמונה מכניס למצב שאתה מרגיש כמו עלה ברוח מקרית לא חלק ממשהו, הכל מזל ומקריות מה שעוד יותר מעצים את תחושת חוסר האונים. האמונה לעומת זאת נותנת איזשהו אור בקצה המנהרה. זה כל ההבדל. ההבנה היא בשכל. ההרגשה בלב אינה בהכרח קשורה להבנה בשכל ומשם באה האמונה. וזה נקרא "לצאת מן הדעת" לעבור מעבר לדעת ולשכל כי השכל הוא לא הגבול, יש מעבר לו. כמו אהבה ללא תנאי לילדים, לא עושה שכל בכלל ולמרות זאת אנו אוהבים אותם ללא גבול ותנאי. בקשר לכאב אין תשובות ברורות, לפעמים הכאב הוא קשה מנשוא ולמרות הכל רוב החווים אותו ממשיכים לחיות, משהו שגם הוא לא עושה שכל בכלל אבל בלב הוא עושה הרבה.

 

[זוהרה מצליחה החודש]

אני מאמינה רק באהבה שלנו

שלי ושל בן זוגי. בכוח הביחד שלנו ובכוח האהבה הגדולה בינינו, נצליח להיות הורים. אני לא מאמינה באלוהים, כיון שהוא השאיר לנו בחירה קשה ואכזרית. הייתי אמא והחלטתי לגבי גורל הבת שלי, מבלי שאפילו היכרתי אותה. פשוט החלטתי שהיא לא תחיה יותר, חבל שהוא לא החליט בשבילי ופשוט לא היה נותן לנו את ההריון הזה. אני יודעת שאני מתאכזרת אל עצמי, אבל רק מהמקום הזה אצמח שוב, ואפנה מקום לילד בריא ושלם. זוהרה

 

[jole]

אמונה באהבה

אהבה - אלהים. אותו דבר. האהבה היא החלק האלהי שבנו ואם לשפוט לפי ההודעות הקודמות שלך את מלאה בו. ואני חושב שהנתינה שלך לאחרים בפורום הזה היא נפלאה ואמיתית. להשלים את הציטוט הנבחר שלך: אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני ואם לא עכשיו אימתי רק אהבה

 

[sivanori]

מסכימה לגמרי

אני חושבת בדיוק כמוך. אם היה אלוהים, הזוועות האלה לא היו קורות לנו. פעם הייתי מאמינה קטנה באלוהים. אחרי שהייתי צריכה להחליט את ההחלטה הקשה והנכונה ביותר עבור בני הבכור, לדעתי אין אחד כזה בכלל.

 

[karen01]

דבר קטן

לגבי ""אלוהים לא נותן לאדם דבר שהוא אינו יכול להתמודד איתו" - לא נכון. יש אנשים שמשתגעים.

 

[wolf18]

לא יכול ולא רוצה

אנחנו יכולים להתמודד עם כל דבר שנקבל, לא תמיד אנחנו רוצים ואז לפעמים משתגעים

 

[inbale]

לא מדוייק

"השגעון" הוא לא תמיד בגלל חוסר התמודדות להיפך - תגובה קשה של אדם תתכן דווקא בגלל נסיון ההתמודדות שלו. כאן אנחנו נכנסים להגדרה של מהי התמודדות כי גם לגביי זה יכולות להיות פרשניות שונות. להתמודד לפי דעתי זה להסתכל לדברים בעינים. לעיתים אנחנו עומדים על סף התהום מתבוננים בה ובמקום לראות את הגדה מהצד השני אנחנו רואים רק את החושך של התהום. לכל אדם יש שעת משבר בחייו שבו הוא מרגיש שהגיע לקרקעית. לעיתים יד מושטת לעזרה היא זו שתחלץ אותנו משם לעיתים אנחנו מוצאים אמונה מבפנים באלוהים, באהבה, בזוגיות. גם אדם שלכאורה "משתגע" הוא אדם שמתמודד - בדרך האישית שלו.

 

[גב האריות]

דבר חשוב ידידי...

כשלאדם אין ה"כלים" להתמודד אז הוא משתגע.... מי שיש לו אמונה יש לו על מה "להתפס" ולשאוב כוח-כהה אני יצאתי ממה שעבר עלי. מי שאין לו אמונה, על מי הוא ישען? נדמה ששלמה המלך אמר פעם (נדמה לי שזה הוא אל תתפסו אותי במילה) שכשיש חולי בגוף האדם נתמך בנפש אבל אם הנפש חולה במי הוא יתמך?

 

[sivanori]

במה להתפס ?

אדם יכול להתמך בסביבה שלו. בבן הזוג, הורים, חברים. לא חייבים להתמך באמונה באלוהים שהוא חסר רחמים. נותן ילדים לאנשים שמכים אותים, אונסים אותם, מזניחים אותם ולא נותן ילדים למי שיעשה להם רק טוב. אם זה האלוהים שלך, אני מוותרת.

 

[רגע אחד!!]

סתם הערה (ובוקר טוב לי על הTIMING)

מה שאת אומרת קצת מעוות. שכן לא האלוקים פה הוא חסר הרחמים, אלא אותם אנשים מכים, אנסים, וכו´. אלוקים הביא לאדם בחירה חופשית על מעשיו. אין להאשים אותו אחרי זה על זה שאנשים בחרו להיות רעים.

 

[wolf18]

כלים

אני מסכים אתך לחלוטין. הכלים להתמודדות הוא הדבר החשוב ביותר. כל תהליך החיים הוא בעצם תהליך של בניית כלים. הכלים האלה הם הכלים שאמורים להכיל את אשר אנו מקבלים מאותו גורם שמעל לנו. אדם שמרגיש שאינו מקבל יכול לבדוק את הכלים, אולי הם מלאים בדברים אחרים. אי אפשר למלא כוס חלב במיים לפני שמרוקנים אותה מהחלב. בנושא של הכעס על אלהים שנותן ילדים לאלה שמכים אותם ולא לאלה שיכולים לאהוב אותם, גם הכעס הזה במקומו, כי כאשר לא מבינים מרגישים מתוסכלים וכועסים. ואם אין אלהים אז לא הוא נותן ולוקח אז מי כן. אף אחד? מקריות? אז אין מה לכעוס על מקריות. מסופר על אשתו של רב דגול באירופה לפני הרבה שנים שנולדו להם שני בנים. בגיל מסוים כשהיה הרב מס´ ימים מחוץ לבית חלו השניים ומתו. העלתה אותם אשתו לעליית הגג וכיסתה אותם. כשחזר האב לקחה אותו למטבח וסיפרה לו שלפני זמן מה ניתן לה על ידי מישהו פיקדון יקר ולפני יומיים בא וביקש אותו בחזרה. השאלה הייתה: האם להחזיר או לא? תשובתו של הרב כמובן הייתה: בהחלט להחזיר. רק אז העלתה אותו לעליית הגג והראתה לו את הבנים.

 

[1תיתי]

סיוון יקרה../images/Emo15.gif

אלוהים זה דבר מאוד יחסי, כל אחד מוצא לעצמו את האלוהים שלו. אלוהים לא חייב להיות אותה ישות של האמונה הדתית, אלא דווקא משהו להאחז בו כדי לדבר איתו מאוחר בלילה במיטה, כשקשה, כשכואב פשוט כשצריך. אנחנו בנות פוריות תמיד מאמינות במשהו שנותן לנו את הכוח להמשיך הלאה, אני אחרי שתי הפלות של טיפולי הפרייה ואם אני מספיק חזקה למצוא את האמונה אז זה אומר לגביי כי יש לי במה להאמין, יש משהו שנותן לי את הכוח לעבור את היום, יש משהו שנותן לי את הכוח לקום בבוקר, לעמוד, לשבת ובכלל לנשום בכל שניה ושניה של היום. יש מה שמחזיק אותי בכל נפילה והופך אותה לכמה שאפשר רכה ולא איימתית, המכה קשה בהתחלה אבל הדברים מתבהרים ונרגעים עם הזמן, לזה אחראי משהו/מישהו יש כאלה שרוצים לקרוא לו אלוהים ויש שמעדיפים לקרוא לו אחרת, אני למשל נוטה לשוחח עם סבא שלי בלילות הקשים, מה לעשות זהו האלוהים שלי... ציברי כוח ואמונה... לא באלוהים אלא בעצמך ... בכוח שלך ולא של ישות דתית דווקא. חיבוקים שרית

 

[sivanori]

חיבוקים חזרה.

כל הכבוד על הכח שיש לך. גם מילים כדורבנות. רק אושר שיהיה לך תיתי1 ! תודה על ההבנה.

 

[bib011]

הרבה אמונה

בודאי שיש אלוהים, ואם יש לך ספק את בצרות. אם את לא מאמינה זה בסדר, איש באמונתו יחייה אבל אנא ממך לא להסיט, לא לגרור אחרים תאמיני במה שנוח לך. וחשבת פעם על משמעות המושג "גורל", אם לא אז הנה חומר למחשבה. יום טוב לך

 

[wolf18]

ספקות

BIB יקרה (אני מניח) גם אם יש ספקות היא עדיין לא בצרות וב"ה גם לא תהייה. הציטוט המדויק הוא "צדיק באמונתו יחיה" פורים שמח ובטוח

 

[1תיתי]

אל נא תשפטי אדם באמונתו

אמונה היא דבר יחסי עד כדי כך שלפעמים גם הגורל מקבל משמעויות שונות אדם מאמין (דתי) רואה את גורלו כתלוי של שמירת מצוות, אמרה לי השבוע אישה אחת דבר מאוד חכם, אני מאמינה במה שכתוב בתורה והרבה מאוד מהמצוות וההלכות שנכתבו אינן בכלל כתובות בתנ"ך על כן גם האמונה הדתית היא אישית. אדם לא נמצא בצרה בגלל אמונתו השונה, להיפך האמונה היא מה שמוביל את גורלו לנתיבי חיים חיוביים או שליליים ובכך נקבע גורלו אפילו בלי ידיעתו, לכן לא חסרים מקרים שאדם מצליח לשנות גורלו. בכל הקשור לאיבוד הריון או לאי כניסה להריון ולאמונה, אני חייבת לציין שברגעיי העצב הקשים ביותר שלי, והיו לא מעט, עלתי בראשי המחשבה החד משמעית - דברים חשובים שאמר אלוהים לאברהם - הרבה זרעך ככוכבי השמיים - אז מדוע החליט אותו אלוהים שישנם אנשים שיילחמו כדי לקיים מצוות פרו ורבו על כן איש תחת גפנו ותחת תאנתו, ואם תקראי הודעה קודמת שלי גם תוכלי לראות שישנן דרכים אחרות להאמין... שרית

 

[שילגיה31]

גם אני .....

מוצאת את עצמי יושבת וחושבת... איפה הוא...אותו אלוהים... לידה מוקדמת בשבוע 26 .. לידה שהסתיימה בכך שהתינוקת לא שרדה.. למה??????? חודשים ספורים עברו מאז... מרגישה שעדיין לא התאבלתי מספיק... שלא בכיתי מספיק... אמרו לי שהזמן מרפא.. שפצעים מגלידים... החיים ממשיכים.... ואלוהים...איפה הוא?!