איך אתם שורדים את מבצע עמוד ענן?

[mother cat]

איך אתם שורדים את מבצע עמוד ענן?

כולם בסדר? רגועים? בלחץ?
מצב בטחוני שכזה - קשה יותר במשפחה מורכבת, או שבנושא זה אנחנו כמו כל משפחה רגילה?

אשמח לשמוע איך אתם מתמודדים עם המצב.

שתהיה שבת שלווה ושקטה!

 

[מרוניה]

טוב, לא כ"כ קשה לשרוד בת"א...

שומעת את המטוסים עוברים כל הזמן... קוראת רק את הבלוג של NRG, שהוא היחיד שמדווח ולא עוסק בפמפום היסטריה... מקווה לטוב ומרגישה בעיקר עצב, יותר מכל דבר אחר.

 

[מרוניה]

אגב, מה דעתכם:

אתמול בערב הוזמנה בתי למסיבת יום הולדת של אחת מהילדות בשכבה. אני סברתי שיש לדחות את המסיבה, גם כדי להימנע מההתקהלות, אבל בעיקר מתוך איזושהי סולידריות: בזמן שחלק גדול מהאוכלוסייה במלחמה ובזמן שהחיילים שלנו נלחמים, לא נראה לי שצריך לערוך מסיבות, גם אם בתל-אביב זה אפשרי. מה דעתכם?

 

[ה צ ו ל ל ת הצהובה]

לדעתי...

יש הבדל בין "סתם" לצאת לאיזה מועדון או פאב, לבין מסיבת יומולדת של ילדה.
מסיבת יומולדת חבל לבטל, כיוון שעבור אותה ילדה זה היום הכי חשוב בשנה.
היא לא אשמה שילדים אחרים (כמו הילדים שלי למשל) תקועים באותו זמן בממ"ד,
ואין סיבה לגרום לה "להיענש" על כך.

זה כמובן שונה מאוד מ"סתם" יציאה לילית, שבעיניי מביעה איזשהו חוסר-סולידאריות.

 

[מרוניה]

וזאת כזאת פגיעה לדחות יום הולדת בשבוע?

לא ביקשתי לבטל את יום הולדתה לגמרי, רק לא לערוך אותו בימים הכי "חמים" של מבצע שעדיין לא ברור אם ייגמר כ"מבצעון" או ייסחף למשהו יותר חמור.
דווקא סתם יציאה לפאב אני יכולה להגיד - או-קי, יוצאים לשבת באיזה פאב, זה לא מסיבה גדולה, זה המשך השיגרה, מפגש של חברים. אבל מסיבה רבת משתתפים? לא יודעת, צורם לי, דווקא משום שהמלחמה לא פוגעת בי בשום צורה למעשה, ואחרים הם שנלחמים למעני.

 

[ה צ ו ל ל ת הצהובה]

מאיין את יודעת שבעוד שבוע המצב יהיה טוב יותר?

הרי בעוד שבוע עלולים חס וחלילה להיות נפגעים - הרוגים /פצועים.
ואז מן הסתם תגידי - מה פתאום עושים יומולדת לילדה כשאנשים נהרגים.

שורה תחתונה - אין לזה סוף,
אף אחד לא מבטיח שבעוד שבוע המצב יהיה טוב יותר,
ואי אפשר להעניש ילדה בגלל שגם אחרים סובלים.

 

[מרוניה]

בדר"כ המלחמות בישראל

נמשכות זמן קצר יחסית, והמצב החמור ביותר הוא בעיקר בימים הראשונים. לכן אני משערת כך. מובן שייתכן שאתבדה.
ועם כל הכבוד, דילוג על מסיבת יום הולדת זה לא "עונש" כל כך חמור. אלא אם אתה ילד שמנת מאוד מאוד מפונק. אני מכירה הרבה ילדים שבכלל לא עורכים להם מסיבות רבות משתתפים בימי הולדת רגילים, רק בבת/בר מצווה. והם ממש לא מסכנים ולא בעונש. אז פעם אחת תתבטל לילדה מסיבת יום הולדת רגילה. אוי ואבוי. סליחה שלבי לא נשבר.

 

[ה צ ו ל ל ת הצהובה]

טוב, כמי שהעבירה כבר 4 ימים בממ"ד,

אני רוצה להגיד לך,
שגם אם אף ילד במדינה לא יחגוג יומולדת,המצב שלי ושל משפחתי לא ישתנה.
אנחנו נישאר תקועים בממ"ד, עם אפשרות מוגבלת לעבור לסלון בין האזעקות.

ואני מבקשת - אל תבטלו מסיבות יומולדת של ילדים בשבילי.
מספיק שהילדים שלי סובלים, לא צריך שעוד ילדים יסבלו.

מאנשים בוגרים אני כמובן מצפה לסולידאריות,
וכן צורם לי לראות אנשים שיוצאים לפאבים ולמועדונים בזמן שאני לא יכולה אפילו לצאת לסופר לקנות אוכל.

אבל עזבו את הילדים, זה לא פייר להעניש אותם, מספיק שהילדים כאן בדרום נענשים.

 

[ממולדה9]

גם פאבים ומועדונים הם פרנסה של מישהו

ם זו עיר בילויים כמו תל אביב, אז מגיע גם לבעלי הפאבים ובתי הקפה להתפרנס, אין סיבה שהם יעמדו סגורים או ריקים. ושוב, אם הם יישבו בבית , זה יעזור למישהו? מעבר לזה, מועדון ריקודים עם קירות מבודדים לרעש הוא סביבה ממוגנת הרבה יותר מרוב הבניינים בת"א...

(גילוי נאות: עברו הרבה שנים מהפעם האחרונה שראיתי מועדון מבפנים

).

 

[ממולדה9]

ם = אם

 

[ה צ ו ל ל ת הצהובה]

איש הישר בעיניו יעשה.

כאשר הייתה מלחמה בצפון, לא יצאתי לבילויים,
מתוך הזדהות עם החיפאים שבינינו.
זכותך כמובן לחשוב אחרת ולנהוג כפי שאת מרגישה.

 

[זהב טה ו ר]

אכן, בדרך למשרד היום ראיתי חנויות פתוחות וגם

בית הקפה ה"שכונתי".
קצת התפלאתי, אבל אח"כ הבנתי שבעלי החנויות ממש לא יכולים להרשות לעצמם להפסיד ימי פרנסה, ולכן אני רק מקווה שיש להם פתרון סביר עבור העובדים ועבור הקונים.

 

[מרוניה]

בעיני, ילדים בחטיבת הביניים -

כבר צריכים להתחנך לסולידריות. ואפילו ילד בן חמש יכול להבין שנדחה את יום הולדתו בשבוע (נקווה) כי עכשיו זה גם מסוכן וגם לא לעניין מבחינת סולידריות. אבל על אחת כמה וכמה ילדים בחטיבה. מהם אני כבר דורשת בגרות.
ואם המלחמה תימשך שבועות על שבועות, אז בסדר, אני לא אומרת לדחות כל שמחה עד שיהיה שלום!

 

[ממולדה9]

תלוי. אם זה ממש בערב האזעקה הראשונה

באותה עיר, ודאי הייתי דוחה, יש מספיק לחץ ובלבול ולא צריך להוסיף עליהם. אבל כל יום מעבר לזה, פשוט צריך להמשיך לחיות... הילדים הם תזכורת טובה לזה.

 

[1Shir]

דעתי הפוכה

זאת מלחמת אגו, ולדעתי לתת למלחמה להשפיע על חיינו זה הכי "לתת להם לנצח".
אם אני הייתי עושה מסיבה, לא משנה כמה היה מתחשק לי לבטל והאינסטינקט שלי היה לבטל, הייתי עושה אותה בכל זאת, כדי לא להיכנע. לדעתי החיילים ישמחו הרבה יותר שהם מגנים עלינו כדי שנוכל להמשיך לחיות את חיינו ולא לתת לאויב לקלקל לנו (שזה מה שהוא רוצה), מאשר כדי שנשב ספונים בבית ונבכה את המצב. קיום מסיבה לא מצביע על חוסר אכפתיות כלפי הנפגעים והחיילים. לא נראה לי שיש בנאדם אחד במדינה שלא מדוכא כרגע......

 

[מרוניה]

ומה עם האחריות כלפי הילדים?

לרכז במקום אחד כמה עשרות ילדים, כשיש סכנה שתהיה אזעקה והם ייבהלו, ואפילו עלולה להיות פגיעה בקרבת מקום, ולרשות כל הנאספים עומד רק ממ"ד אחד? נראה לי כמו חוסר אחריות בהתגלמותו.

 

[mother cat]

ומה עם בת-מצווה?

הבת של בעלי הוזמנה אתמול בערב לבת מצווה. האמת - אפילו לא חשבתי על להגיד לה לא ללכת או לבקש מהם לדחות. זה הרי כבר הפקה שקשה לעשות לה תזמון מחדש...

מה שכן, דיברתי איתה על לעשות מה שהמבוגרים מנחים אותה במידה ויש אזעקה, ולא להתקשר אלינו בלחץ - כי לפעמים הרשתות הסלולריות קורסות, וחסר לי רק שהיא תחליט שאם לא ענינו לה לטלפון אז קרה לנו משהו....

 

[מרוניה]

יש אירועים "מכוננים"

שאולי לא צריך לדחות אותם, אפילו כאמירה מול האויב. אם התכוונתי להתחתן - כדאי שאתחתן, אפילו במסגרת מצומצמת יותר. אולי באותה מידה גם בת-מצווה, שהיא אירוע שנקבע מראש.
כאן היה מדובר על יום הולדת רגיל לחלוטין, בבית עם ממ"ד אחד, ביום השני של המלחמה, כשכולם עדיין מתוחים ולא יודעים מה קורה. בעיני, לא נורא אם דוחים, לפחות בשבוע.

 

[מרוניה]

האמת, שכרגע אני בעיקר לא שורדת את מזג האוויר.

החמסין הזה מביא אלרגיה מעצבנת.

 

[אדמiנית]

לי זה עושה

כאבי ראש מציקים שלא רוצים לעבור

אבל למה ציפיתי? כולה אמצע נובמבר באמצע המדבר...