איך בחורה מבוגרת צריכה להתנהג
אולי פאתטי קצת, אבל עדיין בגילי המופלג, כבר 50 אוי אוי אוי, עוד לא למדתי לסרב בנימוס, בלי לסגור דלת, או כן עם לסגור דלת אבל באופן הכי מתחשב שאפשר. טוב, הרבה זמן הייתי מחוץ לעולם הדייטים, וגם כשהייתי צעירה זה לא היה כיף גדול. מסתבר. גברים רצו מגע, וגם עכשיו רוצים (כמובן, בתנאי שהם נמשכים אליי במידה כזו או אחרת או שפשוט אינם בררניים מדי, בכל זאת לא בת 16 ולא ונוס). ובינתיים, בזמן שישנתי כמה וכמה שנים טובות, העולם נעשה פרוע יותר, חופשי יותר, סקסי הרבה יותר, וכאילו כל הגבולות נפרצו וכולם מתכווננים 'לזרום', לעשות אהבה ולהעביר לילה בסבבי. נחמד מאוד, ולא אכפת לי למלא את החסכים ולספק לשם שינוי את צורכי הגוף שהתנזר ימים רבים. גם לא אכפת לי לבלות בכיף עם איזה גבר, ואף לא להיפגש עם גברים שונים ולראות מה יצא. אבל הקצב... אם הם נמשכים אליי, הקצב שלהם היסטרי. לא מעטים מצהירים על רצון בסקס. אז אין לי בתולים לשמור, אבל לארח נטע זר בתוך הגוף שלי ללא הכנה מספקת? אני לא מחפשת קשר רציני, אבל באופן אידילי רוצה קשר חברי אוורירי ולא מחייב, שיכלול פגישות מדי פעם בכיף ובלי להעיק. בלי דרישות ובלי טענות ומענות. ודווקא מצדם באה תובענות, ככה אני רואה את החתירה שלהם למגע מהיר. יש שהם 'בשלים' ללכת 'לישון' יחד (ואף מזמינים את עצמם לביתי הקט) כבר בפגישה הראשונה. או השנייה. כמובן, ברוח של כמה כיף להיות יחד ואנחנו הרי כבר בוגרים וחבל לבזבז זמן במקום להינות ממנו עכשיו ומיד. כל כך נלהבים משום מה, עד שאני צריכה לפעמים לזכור את הנלהבים לא פחות שנעלמו פתאום ללא שוב או שהבליחו לקצת אחרי האפלה ארוכה. אז אני משתדלת להיות לא יותר מדי נאיבית ופאתטית.אפילו שבמקביל עובדת על פיתוח דפוס אישיות בלתי מושפע ולדפדף על הנעלמים בלי להזיל דמעה ובלי לקחת שום דבר באופן אישי מדי. אבל השאלה, האם עוד יש כללים בכלל? ועוד כללים מיוחדים לפגישות בוגרים, שאמורים להיות מנוסים יותר וחופשיים יותר? יש לציין שלרוב הפגישות שלי יוצאות עם צעירים ממני, לרבות 30 פלוס.יש לי תקשורת טובה איתם ונחמד לפגוש אותם. רק שאני לא ממש בטוחה איך צריך לנהוג, אם המילה 'צריך' בכלל רלוונטית פה. ואם אני צריכה לשמור על פן דודתי איתם, בהתחשב בגילי העתיק. אם כי הם מתנהגים בזמן אמת כאילו לגיל באמת אין משמעות. אני לא טיפוס של סטוצים, אלא יותר בקטע ידידותי-חברי, עם שיחות טלפון ארוכות ומהנות לפעמים. אם מעניין אתכם לדעת היכן מכירה, אז הרבה מהצ'אט, אבל גם 'בחיים' קצת (במגבלות החשיפה לאנשים חדשים ממעגלים אחרים, שכן החיים החברתיים האמיתיים שלי דלים ותחומים. ואני נהנית לשוחח בצ'אט ולהכיר אנשים חדשים,מהם גם נחמדים באמת). אז - מה עושים ולא עושים בפגישה ראשונה? ובשנייה? כמה להרשות מגע עם מישהו שלא כל כך נמשכת אליו, אבל נלהב, נסחף במילים מתוקות (פרולה פרולה?) ובסך הכול הוא נחמד. ואיך לעצור את נדידת הידיים החושקות באלגנטיות ובאסרטיביות חיננית? ואיך ומה להגיד למישהו שמאוד מעוניין, אבל אני לא נמשכת אליו ולא רוצה להרגיש אותו? ולבסוף, כיצד לחתוך את הקשר עם מישהו שלא רוצה לפגוש עוד? מצד שני, עוד שאלה קטנה-גדולה, מישהו שמגלה עניין, נוצר איתו מגע מהנה ואז הוא מתרחק או משתתק - האם יש טעם לפנות אליו, להתקשר אליו, או שיש להבין שאינו מעוניין ולמחוק אותו? כן כן, שאלות של ילדה קטנה. אבל מקווה שתרצו לענות לי תשובות בוגרות.
אולי פאתטי קצת, אבל עדיין בגילי המופלג, כבר 50 אוי אוי אוי, עוד לא למדתי לסרב בנימוס, בלי לסגור דלת, או כן עם לסגור דלת אבל באופן הכי מתחשב שאפשר. טוב, הרבה זמן הייתי מחוץ לעולם הדייטים, וגם כשהייתי צעירה זה לא היה כיף גדול. מסתבר. גברים רצו מגע, וגם עכשיו רוצים (כמובן, בתנאי שהם נמשכים אליי במידה כזו או אחרת או שפשוט אינם בררניים מדי, בכל זאת לא בת 16 ולא ונוס). ובינתיים, בזמן שישנתי כמה וכמה שנים טובות, העולם נעשה פרוע יותר, חופשי יותר, סקסי הרבה יותר, וכאילו כל הגבולות נפרצו וכולם מתכווננים 'לזרום', לעשות אהבה ולהעביר לילה בסבבי. נחמד מאוד, ולא אכפת לי למלא את החסכים ולספק לשם שינוי את צורכי הגוף שהתנזר ימים רבים. גם לא אכפת לי לבלות בכיף עם איזה גבר, ואף לא להיפגש עם גברים שונים ולראות מה יצא. אבל הקצב... אם הם נמשכים אליי, הקצב שלהם היסטרי. לא מעטים מצהירים על רצון בסקס. אז אין לי בתולים לשמור, אבל לארח נטע זר בתוך הגוף שלי ללא הכנה מספקת? אני לא מחפשת קשר רציני, אבל באופן אידילי רוצה קשר חברי אוורירי ולא מחייב, שיכלול פגישות מדי פעם בכיף ובלי להעיק. בלי דרישות ובלי טענות ומענות. ודווקא מצדם באה תובענות, ככה אני רואה את החתירה שלהם למגע מהיר. יש שהם 'בשלים' ללכת 'לישון' יחד (ואף מזמינים את עצמם לביתי הקט) כבר בפגישה הראשונה. או השנייה. כמובן, ברוח של כמה כיף להיות יחד ואנחנו הרי כבר בוגרים וחבל לבזבז זמן במקום להינות ממנו עכשיו ומיד. כל כך נלהבים משום מה, עד שאני צריכה לפעמים לזכור את הנלהבים לא פחות שנעלמו פתאום ללא שוב או שהבליחו לקצת אחרי האפלה ארוכה. אז אני משתדלת להיות לא יותר מדי נאיבית ופאתטית.אפילו שבמקביל עובדת על פיתוח דפוס אישיות בלתי מושפע ולדפדף על הנעלמים בלי להזיל דמעה ובלי לקחת שום דבר באופן אישי מדי. אבל השאלה, האם עוד יש כללים בכלל? ועוד כללים מיוחדים לפגישות בוגרים, שאמורים להיות מנוסים יותר וחופשיים יותר? יש לציין שלרוב הפגישות שלי יוצאות עם צעירים ממני, לרבות 30 פלוס.יש לי תקשורת טובה איתם ונחמד לפגוש אותם. רק שאני לא ממש בטוחה איך צריך לנהוג, אם המילה 'צריך' בכלל רלוונטית פה. ואם אני צריכה לשמור על פן דודתי איתם, בהתחשב בגילי העתיק. אם כי הם מתנהגים בזמן אמת כאילו לגיל באמת אין משמעות. אני לא טיפוס של סטוצים, אלא יותר בקטע ידידותי-חברי, עם שיחות טלפון ארוכות ומהנות לפעמים. אם מעניין אתכם לדעת היכן מכירה, אז הרבה מהצ'אט, אבל גם 'בחיים' קצת (במגבלות החשיפה לאנשים חדשים ממעגלים אחרים, שכן החיים החברתיים האמיתיים שלי דלים ותחומים. ואני נהנית לשוחח בצ'אט ולהכיר אנשים חדשים,מהם גם נחמדים באמת). אז - מה עושים ולא עושים בפגישה ראשונה? ובשנייה? כמה להרשות מגע עם מישהו שלא כל כך נמשכת אליו, אבל נלהב, נסחף במילים מתוקות (פרולה פרולה?) ובסך הכול הוא נחמד. ואיך לעצור את נדידת הידיים החושקות באלגנטיות ובאסרטיביות חיננית? ואיך ומה להגיד למישהו שמאוד מעוניין, אבל אני לא נמשכת אליו ולא רוצה להרגיש אותו? ולבסוף, כיצד לחתוך את הקשר עם מישהו שלא רוצה לפגוש עוד? מצד שני, עוד שאלה קטנה-גדולה, מישהו שמגלה עניין, נוצר איתו מגע מהנה ואז הוא מתרחק או משתתק - האם יש טעם לפנות אליו, להתקשר אליו, או שיש להבין שאינו מעוניין ולמחוק אותו? כן כן, שאלות של ילדה קטנה. אבל מקווה שתרצו לענות לי תשובות בוגרות.
