איך ההורים שלכם הגיבו כשהודעתם

[יעלי2]

איך ההורים שלכם הגיבו כשהודעתם

להם שאתם מתחתנים? ההורים שלו וההורים שלך. יש כאלה שבוכים מאושר ויש כאלה שמהשלמה, חברה שלי בישרה להוריה בנפרד ובעלה דהיום בישר להוריו לחוד! (אולי כי הם היו בטוחים שבגיל 22 הוא הורס לעצמו את החיים). איך זה היה אצלך?

 

[pumpkin]

אצלנו ההורים שלי ידעו עוד לפני

כי הוא הלך קודם לבקש את ידי מההורים שלי לפני שהוא הציע לי...

 

[אתי@]

וואו, זה שוה ביותר ../images/Emo66.gif

 

[אתי@]

סיפרנו קודם להורים שלי ואח"כ להורים

של רונן. אצל ההורים שלי זה היה ככה: רונן אמר שהוא ידבר ו "יבקש את ידי" . אז אני פתחתי ואמרתי שרונן רוצה לשאול משהו. אף אחד לא ניחש מה הוא רוצה לשאול אבל רונן ממש התפדח ולא הצליח לשאול. די הרבה זמן ישבנו וחיכינו שהוא ישאל ובסוף אחותי הקטנה לא התביישה, ושאלה אם אנחנו מתחתנים...

אצל ההורים של רונן: באותו ערב שהתכוונו לבשר להם (וידענו שזה הולך להיות מביך) אמא של רונן זרקה משהו בסגנון "אתה לא צריך להחליט אם להתחתן, רק להחליט אם אתה רוצה אורז" ואז רונן ענה לה "אבל כבר החלטתי...

"... כל ההורים התרגשו מאוד אבל אף אחד לא בכה... מה שכן היה מצחיק, זה שברגע שרונן ואני הלכנו מהבית של הורי, אחותי הקטנה רצה לטלפון והתקשרה לספר לכל העולם

וזה הסיפור של רונן ואתי שטרודל

 

[הילית*]

אתי, בת כמה אחותך? איזו חמודה

 

[אתי@]

היא היתה בת 11 וחצי כשהודענו ../images/Emo95.gif

היום היא בת 12 וחצי

 

[הילית*]

איזה כייף זה אחות קטנה

ובכלל כייף שיש אחות (לי אין וזה כבר נושא לסיפור אחר)

 

[אתי@]

לי יש 2 אחיות וזה כיף ../images/Emo68.gif

 

[רויטל ולירון]

הילית, גם לי אין אחות, לא קטנה ../images/Emo95.gif

ולא גדולה, ותמיד רציתי.... יש לי רעיון, אולי תאמצי אותי בתור אחותך הקטנה....

 

[הילית*]

מסכימה בהחלט ! ../images/Emo24.gif

לא יודעת איך אצלך, אבל אצלי בכל הסידורים של החתונה זה היה חסר לי מאוד...תמיד ראיתי איך חברות שלי מלוות עם האחיות שלהן בכל הקטע של החתונה ואת ההתרגשות של האחיות וזה היה חסר לי מאוד...

 

[אינצה]

גם לי זה היה מאוד חסר בעיקר בשלב

ההכנות לחתונה. אבל למזלי אחות של גיא (גיסתי

- זה נשמע נורא זקן לא?) היא בחורה מקסימה כך שהיא תיפקדה ועדיין מתפקדת על תקן אחות וחברה טובה.

 

[הילית*]

גם אני אימצתי לצורך העניין את גיסתי

שבאה איתי למדידה השלישית (יחד עם הילד הבונבון שלה שנורא התלהב...) והיתה איתנו בפרזנטציה בגן...וגם אצלי היא תיפקדה על תקן אחות של וחברה טובה ! אז ככה שבאיזשהוא מקום השלמתי את החסר...אבל עדיין יש בי קנאה מסוימת למי שיש לה אחות...

 

[רויטל ולירון]

איזה כיף ../images/Emo9.gif גם אצלי בעיקר

בשלבי הכנות לחתונה הרגשתי בחסרון הזה, וכשהיע הרגע שבחרתי חברה טובה להיות איתי במשך היום, חשבתי לעצמי, אוף למה אין לי אחות....

 

[נעמה טל]

אז אני ממש ברת מזל

כי יש לי 3 אחיות (ועוד ארבעה אחים אבל זה סיפור אחר) האחיות שלי רצו לעזור הרבה יותר ממה שביקשתי, והן היו פשוט מדהימות. עם אחות אחת (בת 20 החלטתי על השמלה) ובכל מדידה הגיעה אחות אחרת. גם אחותי הקטנה (שהייתה אז בת שבע ורבע) הגיעה לאחת המדידות, בגלל שהתופרת שלי , תפרה לה גם שמלת שושבינה מדהימה. חוץ מזה, לשבת הכלה שלי, לפני החתונה, הכינו האחים והאחיות שלי מליון הפתעות, ובכל ארוחה בשבת הוציאו כמה הפתעות. דברים קטנים לפי סדר האלף בית כמו למשל א. אבא ואמא, תמונה שלהם ביחד. פ. פח זבל קטן. מ. מטפחת מקסימה לשיער. ג. גומיות מצחיקות לשיער. ס. סינר למטבח. ת. תחתית לסירים. ועוד המון המון דברים קטנים וחמודים, שברובם אני משתמשת. ביום החתונה אחותי ועוד חברה שלי ליוו אותי במשך כל היום, ועשו לי יום מקסים ורוגע. כמובן שכל החתונה הן רקדו והשתוללו בלי הפסקה. הקטע המדהים היה עם אחותי הקטנה בת השבע וקצת, שגם ריגשה את כולם, וגם כשחברים של המשפחה אמרו לה משהו כמו "איזו יפה היית, ממש כמו כלה" אמרה להם "אני לא רוצה לדבר על זה, ולא רוצה לגנוב לאחותי את ההצגה" בת שבע!!! וזה באמת פתאום מרגש להיזכר בכל זה, אפילו שעברו כבר יותר מארבעה חודשים מאז.

 

[הילית*]

נעמה, איזה כייף זה

שתמיד תהיו כאלו אחיות אוהבות ותומכות. איזה כייף זה ! ויבוא יום שתתני את האהבה הרבה הזאת גם להן !

 

[*שיר]

את אכן ברת מזל ../images/Emo57.gif מאוד!

איזה כיף זה משפחה כזאת גדולה, חמה ואוהבת!

 

[dorlim]

ההודעה להורים ../images/Emo124.gif

שני הצדדים לחצו כבר המון זמן (לחץ פיזי לא מתון....) בצד של דורון כולם היו שותפים לסוד ההפתעה, חוץ מאמא שלו שמודרה מטעמי ביטחון שדה ושכסיפרנו לה היא היתה חצי בשוק

להורים שלי סיפרנו למחרת ההצעה. סיפרנו להם "איך דורון הפתיע את לימור ליום ההולדת..." ואמא שלי כל הזמן התפרצה לסיפור ושאלה "נו, כל זה ולא יכולת להציע לה נישואין?" וכל מיני אמירות שכאלה, תוך שאבא שלי מהסה אותה במשפטים כגון "מה קרה לך, תראי איזה חבר נפלא ואיזה הפתעות הוא עושה לבת שלך" . בסוף, כסוף סוף גילינו מה היה בביצת הקינדר והראנו לאמא-אבא את הטבעת היא היתה כ"כ בשוק שהיא בכלל לא האמינה שזה באמת קורה סוף סוף...אחרי כמה שניות באו הדמעות... מובן שבשני הצדדים היו חיבוקים, נשיקות וקריאות כמו "סוף סוף, הוצאתם לנו את המיץ..."

 

[*שיר]

../images/Emo9.gif סיפור מקסים כהרגלכם... ../images/Emo9.gif

גם אצלנו היה לחץ פיזי מתון עד בינוני. כולם ידעו שזה יקרה מתישהו, רק שלא היה לנו שום חשק להתחיל עם כל הטראראם. בסוף, מרוב ייאוש, אחותו של בעלי אפילו התחילה לארגן לנו פגישות עם בעלי מקומות מיוחדים

בסוף החלטנו לקחת את היוזמה לידיים והתחלנו בשקט בשקט לראות גנים. כשמצאנו את גן חלומותינו והיינו צריכים לסגור תאריך, הזמנו אלינו את הורי בעלי והודענו להם רשמית. הם כמובן מאוד שמחו לבשורות, ומיד התיישבו להכין רשימת מוזמנים...

ההורים שלי: היות ואמא שלי פולניה היסטרית החלטנו שאני אסע לבדי ואספר להם. ככה אני אחסוך מהחתן את כל הצווחות והנשיקות והחיבוקים הדביקים

וכך היה. ערב אחד אחרי העבודה נסעתי להוריי (צפונה), לא לפני שאמרתי להם בטלפון שאני באה לספר להם משהו, ואז הם כמובן כבר ניחשו... (לא שזה הוריד במשהו את צווחות השמחה שפרצו כשבאתי ואמרתי להם רשמית שאנחנו מתחתנים). וכשאני הייתי בדרך חזרה תל אביבה, אמא שלי הממזרה ניצלה את ההזדמנות ומיד התקשרה הביתה לחתן לברך אותו

 

[J-סיקה]

ברגע שהוא שאל אותי

ואני אמרתי כן כן כן כן.... רצתי לטלפון לצלצל להורים (השעה היתה 2 אחרי חצות) אחותי ענתה וצרחה מאושר ואני בכיתי הסטרי אבא שלי אמר בשעה טובה ואמא שלי???... אפילו לא התעוררה ...אלא רק אחרי שעתיים היא התעוררה ואמרה שהיה נדמה לה שהיא שמעה והחזירה לי טלפון על הבוקר ההורים של ניר אמרו בשעה טובה וזהו...

 

[הילית*]

והסיפור שלנו...

כמובן שלאורך תקופה כל העולם לחץ עלינו- כולל דודה מקסימה שלי ודודה שלו, בני דודים ורמיזות פה ושם של ההורים. אני תמיד חשבתי שכשנחליט אז נלך ביחד להורים ונספר אבל לא תיאמנו עמדות לפני... וכך יצא שישראל לא יכל להשאיר את הסוד אצלו ולמחרת סיפר להורים שלו בטלפון. אמא שלו די מהר התקשרה אלי וניסתה לגשש ואני כמובן לא אמרתי כלום עד שהיא שאלה "ומה עשיתם אתמול בעזריאלי..." וגרמה לי להתרגשות מרובה... לאחר הפדיחה שישראל עשה לי אז אמרתי לו שנלך ביחד להורים שלי והם די היו בהלם בהתחלה...ולקח להם יום להתעשת