הסיפור שלנו , מרגע ההצעה ../images/Emo26.gif
את הצעת הנישואים קיבלתי בעת שטיילנו לנו בלונדון, והגענו לספסל בודד וחמוד ב-Q-Gardens, ממש על גדות אגם קטן, כשסנאים וברבורים מתחרים על תשומת הלב שלנו והכל מסביב מרגיש כמו אגדה ויקטוריאנית. התיישבנו על הספסל, ופתאום האהוב התחיל להתנהג מוזר, לגמגם, להסמיק, להחוויר ובעיקר - היה לו ניצנוץ היסטרי בעיניים. או אז, הוא כרע ברך (על הבוץ, כי דקה לפני כן הגן נשטף בגשם) ושלף מהכיס אריזה קטנה ומעוכה (שבילתה כמה ימים טובים בכיס), וממנה נשלפה טבעת שהוא בחר בעצמו עוד בארץ, לפני הטיול, והסתיר בין הדרכונים לטישו כל הטיסה... הוא סיפר לי בהתרגשות על כל מה שעשיתי לחייו ולאושרו (מסתבר שרק טוב, איזה כייף!!!
) וביקש שזה ימשיך לנצח. והוא ביקש נורא נורא יפה... פרצנו בבכי משותף סטייל "ויוה", ובסוף הוא אמר לי: "רגע, לא ענית לי בעצם..." אז מחצתי אותו בחיבוקים דוביים ואמרתי "בטח, מה זאת אומרת?"!!! אחר כך התקשרתי להורים, מתוך הגן הקסום, והייתי נורא נרגשת אבל הושבעתי לא לגלות להם כלום בטלפון. כשחזרנו לארץ נחתנו עליהם ישר בארוחת שישי בערב, כשהמשפחה בהרכב מלא. מסתבר שכולם חיכו לראות איזה שהם סימני התמסדות אצלנו בעיניים, אבל חיכינו עוד קצת... כשכולם נרגעו וחשבו שאין לנו שום דבר מרגש לספר, האהוב ביקש מכולם להרים כוסית...באותה שנייה כבר כולם הבינו, רצו לכסאות שלנו והרטיבו אותנו בנשיקות!!! אבא שלי בכה נורא ורץ להביא יין, ממתקים וכל מה שהוא מצא בדרך. להורים שלו סיפרנו שישי אחד אחרי זה, והתגובה היתה, איך לומר...מאופקת יותר, באופן שיכול או להצחיק נורא - או לגרום לבכי מר. בחרתי להקדיר מעט פנים ולבכות אחר כך באוטו... אבל תוך חצי שנה גם הם עיכלו והתחילו להתרגש בדרכם...
זהו, האהוב מבקש לצרף תצלום של
הספסל ההוא, המיתולוגי...
ב
