איך הסביבה מגיבה להחלטה?

[אNיליה]

איך הסביבה מגיבה להחלטה?

החלטנו לאמץ. התחלנו את התהליך. לוקח המון המון זמן אבל אומרים שכל עכבה לטובה.
אנחנו גרים בחו"ל ואין עם מי (אנונימית) לדבר, ללמוד ולהתייעץ.
רק רציתי להגיד שאני שמחה שמצאתי את הפורום הזה, שמחה לשמוע על החוויות הטובות, העצות הטובות וגם שמעלים את הקשיים ודנים בהם.
סיפרנו למשפחה ולחברים והופתענו לטובה מכל האהבה שהורעפה עלינו. חוץ מחברה אחת שלא ממש הצליחה להבין למה אנחנו עושים את זה.
בא לכם לחלוק איך הסביבה הגיבה שהודעתם על ההחלטה לאמץ?

אני פה להשאר...

 

[China8]

את לא לבד

יש בפורום עוד שגרים בחו"ל ואני ביניהם... את מוזמנת לכתוב במסר אם את מעוניינת.
את מוזמנת גם לספר אם בא לך איפה אתם גרים ומהיכן תאמצו. גם אנחנו שמחים שמצאת אותנו ונשמח אם תישארי, הרבה יותר כייף לעבור את התהליך ביחד.
לגבי תגובת הסביבה, תמיד יש מי שירים גבה ומי שלא יבין. אימוץ לא מתאים לכל אחד ואפילו בין אלה שחושבים על אימוץ בשל הקושי להרות יש המחליטים שעדיף להם ללא ילדים מאשר לאמץ...
יכולה לספר שאצלנו הורי החצי קיבלו וכיבדו את ההחלטה שלנו ללא שאלות. דווקא אצלי אמא שלי הסתייגה בהתחלה, בעיקר מהעובדה שזה אימוץ בין-גזעי. היא חששה שהשוני החיצוני מאד יקשה אבל לא הייתה לה ברירה אלא לקבל את ההחלטה....

 

[חייכנית2]

החברה שלא ממש מצליחה להבין למה...

מפריע לך שאיננה מצליחה?
אנשים אינם עשויים מקשה אחת,ויש אמונות מוקדמות בשפע על אימוץ. די מפליא למען האמת שרק אחת ויחידה מחבריכם מסתייגת...
כשתשמחו במי שתאמצו -אני מאמינה שגם היא תבין ,ועוד איך.
אישית אני זוכרת שלא התעסקתי בזה. ההמתנה היתה כל כך ארוכה ומעיקה שלא סיפרתי כמעט לאף אחד.
כשהילדון הגיע -הפתיע את כולם,וזכה לקבלת פנים חמה מקיר לקיר...

 

[נוני 75]

ברוכה הבאה

תישארי נעים פה
כן תמיד יהיו את אלו שלא מבינים. גם לי יש חברה כזאת. במקרה שלי זה לא היה האימוץ כמו העובדה שבחרתי להיות אם יחידנית (ובעצם הפרתי את האיזון בחברות בינינו כי היא רווקה).
היא עד עכשיו מסוגיית.
כאב לי, המשכתי הלאה. היא חברה שלי -עדיין -כי היא חברת ילדות וזה מורכב. אבל גם היא -לא הצליחה להשבית את האושר בעובדה שאני אהפוך לאמא. והיו מספיק אנשים(משפחה מדהימה וחברות) שתמכו לאורך התקופה ומאז שהוא איתי (כבר שנה וחודש אבל מי סופר

).
וגם אחרי שתהפכי לאם (מחזיקה אצבעות שיהיה בקרוב) תתקלי בהערות. ותגובות טיפשיות.
כי אלו החיים.
וזה קמצוץ באושר של הגשמת ההורות .

בהצלחה!

 

[liאת1]

אצלי היו תגובות מרגשות מאוד

מחבקות ותומכות.
בתקופה שבה התחלתי לספר ליותר אנשים (אחרי שראיתי את בני בפעם הראשונה) ואחר כך לעוד יותר (אחרי המשפט)
היו רגעים שהרגשתי מוצפת מההתרגשות והתגובות השמחות שהידיעה עוררה אצל אחרים
הייתי בשלב שכבר לא יכולתי לשמור לעצמי וזה בסך הכל הקל עלי את החלקים הקשים של תקופת ההמתנה (ההמתנה למשפט ובין המשפט להגעה הסופית הבייתה)
ולהפתעתי - לא שמעתי אף לא תגובה שלילית אחת, מהסוג אליו נחשפתי דרך חברות למסע (כגון: למה את עושה את זה? זה בטח ילד דפוק שלא רצו אותו ועוד כהנה וכהנה)
כן היו תגובות שאליהן לא התחברתי (מסוג - את עושה מצווה)

בהצלחה לכם
שיעבור מהר ובקלות

 

[אבי351]

ברוכה הבאה לפורום תומך ואוהב ונשמח תמיד

לייעץ לך ולעזור.אצלי כל התגובות היו של התרגשות רבה מאוד וכמה אני עושה נכון שאני מאמץ וכך היה גם כשחזרנו ועד היום הזה.בהצלחההההההההההההההה

 

[עכשיותורי]

ברוכה הבאה ודרך צלחה. לגבי תגובות הסביבה

הייתה תגובה אחת בתחילת הדרך של" את בטוחה?" שהתמוססה וזהו
מעולם לא חשבתי שיהיו תגובות שליליות, פשוט לא שיערתי את עוצמת והיקף התגובות החיוביות.
ממש ים של אנרגיות חיוביות

 

[נגה לביא]

עד כמה תגובות מפריעות לך?

לא רק שהן תמשכנה (כן, גם בחו"ל), יש להן נטיה להמשך אם אכפת לכם מהן. גם כי אנשים מרגישים שמותר להם, וגם כי הן ממסכות את שאר התגובות האוהבות ומאושרות.

לשאלתך:
- משפחתי, רוב משפחתו של אוריאל וחברינו הגיבו בשמחה רבה. אישתו של חבר אחד השתלטה על הטלפון לשך שעה להשתפך על האושר למשמע הבשורה, וזה לא משהו שהיא נהגה לעשות.
- אחותו של אוריאל שמחה להיות דודה (בעבר ובהווה), אבל לא לפני השאלה האלמותית "אם את לא רוצה ילדים, למה אחי צריך לוותר על הגנים שלו?"
הוריו הם סבסבתא אוהבים ומפנקים של זיו, והיו כך למן הרגע הראשון שזיו הפכה מרעיון לילדה בפועל. אך הרעיון התחילי לא היה קל להם בכלל. הם לא הגיבו נגד אימוץ, הם פשוט התכנסו בתוך עצמם בכאב (וצריך להכיר אותם כדי להבין כמה כאב צריך כדי לגרום להם להפסיק להטיף לנו את דעתם).

 

[נתנאלה2]

זה תלוי בסטטוס שלך ובעבר שעברת

לנו יש שני ילדים.....
אז אני מאמינה שרבים ירימו גבה וישאלו מה הסיפור שלהם, אלה?
אבל סביר שיהיו אלו אנשים שלא ידעו מה שעברתי כדי לזכות בעוד ילד ......
האמת שעדיין לא שיתפתי רבים,
התגובות של חברות וקרובים ששיתפתי וידעו מה שעברנו, היו מדהימות,
מפרגנות, תומכות ואף מעריצות.
אמא שלי הגיבה בהיסוס, וכששאלתי אותה מדוע, היא אמרה שהיא מפחדת שלא נתאכזב
והתגובה והתחושה שלה נובעת מהדאגה לי לנו.
השאר,
הם ידעו כשידיי יהיו מלאות,
מעניין יהיה לעקוב אחר התגובות.

 

[Daria34]

שאלה,לאותה חברה ששאלה למה אתם עושים

את זה יש ילדים?

 

[אNיליה]

החברה היא חברת ילדות ובין חברותיי הטובות

ביותר. היא התחתנה לפני כמה חודשים ואומרת שכרגע ילדים זה לא על הפרק.

הופתעתי מתגובתה כי החברים הקרובים שלנו הם ללא ילדים, מכירים אותנו פחות זמן ועדיין התרגשו מאוד בשבילנו ורצו לשמוע על ההחלטה והתהליך .
היא לעומת זאת לא הבינה למה לוותר על הגנים? לא התעניינה והודיעה לי שאין סיכוי שלא אהיה בהריון...

אני חושבת שאולי הפתעתי אותה, במיוחד ששיחה כזאת אמורה להיות פנים אל פנים ולא בטלפון (מה לעשות שאני גרה ביבשת אחרת?)

אנצל את הבמה ואודה על התגובות, אני בטוחה שככל שהתהליך יתקדם ויהיה מוחשי יותר יהיה יותר קל להבין, כרגע אפילו בשבילנו זה בלתי נתפס...

 

[KallaGLP]

בתחילת הדרך לא הייתה לי תמיכה כלל.

לחברים לא סיפרנו כלל (אני מאלה שנורא מפחדים ממזל רע, מן פחד לא רציונלי שכזה), המשפחה הייתה ממש אנטי. כבר היו לי שני ילדים ביולוגיים באותה תקופה וההורים שלי חשבו שאני "מכניסה ראש בריא למיטה חולה" ולא הבינו בשביל מה אני צריכה את זה. עד הרגע האחרון, כבר אחרי שנקבע תאריך הנסיעה, הם הפעילו עליי לחץ כבד בניסיון לשכנע אותי לוותר על העניין. אבל מהרגע שבו חזרתי עם הילדה והם ראו מולם את הילדה האמיתית ולא איזו מפלצת תאורטית, התחיל סיפור אהבה ענק שנשמך עד היום והיום היא נכדה ככל הנכדים. לחברים נודה רק כשכבר נסענו לפגוש אותה, ולפחות כלפי חוץ התגובה הייתה אמנם מאוד מופתעת, אך חיובית. כיום הילדה אהובה מאוד בין כל החברים שלנו וחברה טובה של ילדיהם. במפגש האחרון אחת הידידות שלי אפילו אמרה לי בשקט בשקט שכמה שהיא אוהבת את כל הילדים של כולם, את הילדה הזאת היא הכי אוהבת (היא גם הסבירה לי למה - בזכות תכונות אופי מסוימות שלה). בקיצור, אף אחד לא זוכר היום את ההסתייגות הראשונית, במקרים שהייתה כזאת, ולכן אני מציעה עוד לא להסיק מסקנות והתגובה של החברה שלך (שאפשר להבין מאיפה היא באה) עוד עשויה להשתנות לטובה אחרי שהיא תפגוש את הילד שלך.

 

[KallaGLP]

נודע

 

[גלי 10]

תגובות שונות וגם משתנות

אחת מחברותי הטובות מאוד התנגדה להחלטה שלי לאמץ, על בסיס היכרות שלה עם מאומצים אחדים. היא סיפרה לי סיפורים קשים מאוד על כשלי אימוץ. זה מאוד הרתיע אותי אבל החלטתי לא לוותר. כאשר כבר הייתי ימים ספורים לפני הנסיעה הראשונה, סיפרתי לה והיא הייתה מקסימה: עודדה אותי וראתה רק את הטוב שבעניין. אני יודעת שהיא עדיין חוששת לי אבל אני גאה בה על החברות הטובה שהיא מפגינה.
במשפחה - רגשות מעורבים, בעיקר בשל פחד מבעיות נסתרות שיתגלו בהמשך. אני בטוחה שהחיים יסדרו את זה, כלומר כשהילד יגיע, ויגדל בינינו, החששות ישככו.
מחכה למשפט
ומקווה לטוב

 

[tuttifrutti]

לקח לי זמן להזכר. אבל בטח. לא כולם הגיבו יפה

הלכתי לבת דודתי, שהערכתי אותה ואת משפחתה מאוד, משפחה עם 4 ילדים, במצב משפחתי שנראה מבחוץ שהמשפחה מתנהלת יפה, במצב כלכלי טוב מאוד ועם תמיכה משפחתית עניפה. הלכתי לבת הדודה, שהיא גם פסיכולוגית חינוכית ויועצת חינוכית, כדי לבקש שתחתום לי על אפוטרופסות.
כשמאמצים כיחידנית צריך להביא מישהו שמוכן להיות אפוטרופוס לילד במקרה וחס וחלילה קורה לאמא משהו והילד נשאר ללא הורה.
הלכתי וסיפרתי שאחרי שנים רבות של טופולים אינסופיים החלטתי לאמץ, והייתי מאוד מעריכה אם היו מוכנים לשמש כאפוטרופוס, היות ואני רואה את משפחתם כמשפחה טובה לגידול ילדי אם חס וחלילה יקרה לי משהו.
איזו שטיפה קיבלתי! שתף הדיבור של הפסיכולודית על הקשיים של ילדים מאומצים לא פסק!
הרתיעה שלה ממאומצים הייתה חדה ולא ניתנת להגשמה (גם אחרי האימוץ כנראה, היות ואף פעם לא אמרה לי מזל טוב ולא שאלה שאלה או חצי שאלה אחר כך על האימוץ).
ההחלטה שלה לא לחתום הייתה חד משמעית ואבסולוטית, אבל הדיעה שלה על מאומצים הייתה קשה יותר אולי אפילו לקבל, כי לא הייה שום מקום לאפשרות שילד מאומץ יצליח בחיים.היא ראתה רק שחור.
הדבר מאוד השפיע עלי בזמנו, מכיוון שהייתי עייפה מכל הטיפולים, ובאותה העת החלטתי שלא אהפוך לאם, שלא אאמץ ילד.
את כל מה שאספתי בשנות הטיפולים לתינוק שיבוא מסרתי לאחי וגיסתי, היו אלו שקים מלאים בכל טוב.

לימים אותה בת הדודה ניתקה איתי את הקשר, וכששוב התראינו לא אחילה מזל טוב כאמור, לא התעניינה בילדתי ולא שאלה כלום על האימוץ.
אז כן, יש גם תגובות כאלו.
לשמחתי אלו לא היו הרוב.
ומאנשים כאלו למדתי גם להתרחק.
רק עם בת דודתי התעקשתי לנסות לשמור על קשר, אבל לרוב פשוט התרחקתי ממי שלא תמך בהחלטה שלי, כי צריך לצבור כוחות לפני האימוץ ובמהלכו.
ההליך מאוד קשה ואת צריכה לראות מי יוכל לתמוך בך ולהתחבר אליך.
נצלי את הזמן להפגש עם משפחות מאמצות ולדלות כמה שיותר מידע מהם.
תנסי גם לקרוא כמה שיותר על אימוץ וילדים מאומצים כי ההכנה חשובה מאוד להצלחה וההתמודדות עם הקשיים שעלולים להיות בדרך.

והכי חשוב, שיהיה בהצלחה!!!

 

[יסמין@]

אף פעם

לא שמעתי את זה: "כשמאמצים כיחידנית צריך להביא מישהו שמוכן להיות אפוטרופוס לילד"
זה חדש?
זו דרישה רק של מדינה מסוימת?

 

[נוני 75]

צריך לפחות שני אפוטרופוסים

עדיף זוג נשוי, עם ילדים אבל לא יותר מידי ,שניים זה בסדר (כי אם חלילה יקרה לך משהו הם לא ירצו אותו)
יש מחוזות שמבקשים שלושה אפוטרופוסים
בקיצור, משנה לשנה יש החמרות.
חברה טובה אימצה ממחוז נוקשה בכל הקשור ליחידניות ,והם ביקשו שישה אפוטרופסים !!!!! היא אמרה בעמותה שהיא לא סיפרה לשישה אנשים על האימוץ.... בסוף התפשרו על שלושה.

 

[יסמין@]

הכוונה לרוסיה? אוי, הם באמת

מחמירים כל הזמן...

 

[יסמין@]

הכוונה רק לכתוב שמות

וחתימות של האפוטרופסים הפוטנציאליים, או ממש ללכת לבית המשפט לענייני משפחה ולמנות אפו'? למרות שזה לא נראה לי אפשרי לפני האימוץ, כלומר שבית המשפט ימנה אפו' לפני שהיה בכלל אימוץ. אז כנראה שהכוונה לכתוב שמות בטופס וחתימות?

 

[נוני 75]

לכתוב שמות -להחתים אותם

פרטיים אישיים, במחוז מסויים רצו גם היכן הם עובדים ,כמה הם מרויחים וכו.