רוצה גם להגיב,
למרות שבדר"כ אני לא כותבת כאן אלא בעיקר קוראת. לנו ברור מלכתחילה שהסבים והסבתות משני הצדדים רואים ויראו בילד מאומץ משהו פחות מילד ביולוגי. למה? כי כאלה הם, וזה ממש לא עומד להשתנות. מעבר לכך: גם בני הביולוגי לא אהוב באמת על אמו של בעלי, בין השאר כי היא שונאת אותי, ורואה בו את הבן שלי (מטורף, אבל נכון לצערי). אבי מתנכר לחלוטין לבני (אנחנו בניתוק יחסים) מאותה הסיבה (הוא סולד מבעלי). נשמע דפוק לגמרי נכון? אז אכן כן, ואני דוגמה קיצונית ליחסים רעים ביותר במשפחה המורחבת. ומה רציתי להגיד? שכל זה כלום, אפס, לא חשוב בכלל לעומת האושר האינסופי שאני חווים כהורים. הילד שלנו אהוב ביותר עלינו, וזה הדבר הקובע. יש לנו חברים טובים, ברבות הימים יהיו לבננו חברים משלו, תהיה גננת, יהיו עוד אחים, ואנחנו משפחה מלאה באהבה. למלאות הזו אהבה של סבים וסבתות יכלה להוסיף, אבל גם בלעדיה אנחנו לא חסרים דבר. גם עם נכדים ביולוגיים יש הרבה פעמים המועדפים והפחות אהובים. לדעתי זה עניין אישיותי בעיקר. אני בחיים לא החשבתי גנים וביולוגיה וקשר דם, ובשבילי אימוץ ולידה הן שתי דרכים להשיג אותה תוצאה (כמו שכתבה קלה - העיקר זה הילד ולא התהליך). מי שמרגיש אחרת - פשוט אין לנו הבנה והדברות אמיתית. כמובן שיש אופציה שחמך ירגיש אחרת כשיראה את הילד/ה בפועל, אבל גם אם לא זה בעיני ממש לא חשוב. בעלך צריך לדעת שבתור אב לעתיד, יחסיו עם הוריו ממילא עומדים לעבור שינוי מהותי. אל תתעסקו בזה, אלא בדבר המופלא והעצום שעומד לקרות לכם.
למרות שבדר"כ אני לא כותבת כאן אלא בעיקר קוראת. לנו ברור מלכתחילה שהסבים והסבתות משני הצדדים רואים ויראו בילד מאומץ משהו פחות מילד ביולוגי. למה? כי כאלה הם, וזה ממש לא עומד להשתנות. מעבר לכך: גם בני הביולוגי לא אהוב באמת על אמו של בעלי, בין השאר כי היא שונאת אותי, ורואה בו את הבן שלי (מטורף, אבל נכון לצערי). אבי מתנכר לחלוטין לבני (אנחנו בניתוק יחסים) מאותה הסיבה (הוא סולד מבעלי). נשמע דפוק לגמרי נכון? אז אכן כן, ואני דוגמה קיצונית ליחסים רעים ביותר במשפחה המורחבת. ומה רציתי להגיד? שכל זה כלום, אפס, לא חשוב בכלל לעומת האושר האינסופי שאני חווים כהורים. הילד שלנו אהוב ביותר עלינו, וזה הדבר הקובע. יש לנו חברים טובים, ברבות הימים יהיו לבננו חברים משלו, תהיה גננת, יהיו עוד אחים, ואנחנו משפחה מלאה באהבה. למלאות הזו אהבה של סבים וסבתות יכלה להוסיף, אבל גם בלעדיה אנחנו לא חסרים דבר. גם עם נכדים ביולוגיים יש הרבה פעמים המועדפים והפחות אהובים. לדעתי זה עניין אישיותי בעיקר. אני בחיים לא החשבתי גנים וביולוגיה וקשר דם, ובשבילי אימוץ ולידה הן שתי דרכים להשיג אותה תוצאה (כמו שכתבה קלה - העיקר זה הילד ולא התהליך). מי שמרגיש אחרת - פשוט אין לנו הבנה והדברות אמיתית. כמובן שיש אופציה שחמך ירגיש אחרת כשיראה את הילד/ה בפועל, אבל גם אם לא זה בעיני ממש לא חשוב. בעלך צריך לדעת שבתור אב לעתיד, יחסיו עם הוריו ממילא עומדים לעבור שינוי מהותי. אל תתעסקו בזה, אלא בדבר המופלא והעצום שעומד לקרות לכם.