הגיגיי בבוקר שבת
היה לי פעם חלום לקבל הצעת נישואין רומנטית, כזאת מיוחדת, אתם יודעים... יש הרבה סיפורים כאלה... כעובדה, זה לא קרה... כך שאין לי תשובות לשלותייך, יערית, אני כן רוצה לשתף אתכם מעט מהירהורי ליבי על הנושא.... כשנישאתי בראשונה, לא היתה הצעת נישואין, זו היתה החלטה משותפת, שכשנרצה ילדים נתחתן. היינו קרוב ל5 שנים יחד כשהתחתנו, אני זוכרת את החתונה, לא אהבתי את מה שעשו לנו כאן, בסוף המסיבה, כשישבנו עם חברים אמרתי שפעם בעוד כמה שנים, ארצה מסיבת נישואין נוספת, שממנה אהנה באמת... לא ידעתי מה אני אומרת... להגיד לכם שהייתי שלמה עם עצמי אז, לא!!! ממש לא!!! התחתנתי כי הייתי בשוונג, כי אהבתי אותו, הייתי ילדה שרצתה בית, ביטחון ולא יודעת מה עוד, האמנתי שאפשר, בחיים משותפים לבנות משהו חדש איתו, לשנות אותו, להפוך אותו למשהו קצת יותר מתאים לי. טעיתי... עם השני... רציתי לבנות פרק ב' מוצלח, מתוקן (שוב חלומות של ילדה...) אבל מה... היה נורא, הרבה יותר גרוע מקודמו. בדיעבד אני יודעת בוודאות שכל קשר איתו היה נכשל. היום עם אוהי, כל כך טוב לי, אני חיה איתו חיים שלמים, מושלמים... כן מושלמים! (לא טעיתי). הרבה פעמים אני מהרהרת ביני לביני אם זה נכון או לא נכון להתחתן. האם הנישואין יעשו לנו את הביחד למשהו טוב יותר ממה שיש לנו ממילא היום...? האם נישואין יעשו אותי יותר מאושרת ממה שאני היום...? ויש גם שאלות כלליות יותר, פילוסופיות הייתי אומרת... האם נישואין מקנים יותר ביטחון? האם זוג שחי ביחד חיים משותפים מלאים צריך את האישור של מוסד כלשהו כדי לקיים מסגרת משותפת...? ועוד כהנא וכהנא, שאלות לא קלות... אבל.... עדיין נשאר לי החלום ההוא ולאו דווקא כדי להתחתן, רק בשביל החוויה הרומנטית... כי זה מרגש, זה נעים... בנוסף נשאר הטעם ההוא מהחתונה הראשונה, אותה לא אהבתי, נשאר הרצון למשהו יפה, משהו שמח. יש לי חלומות - לא את כולם אני יכולה לספר כרגע... מתנצלת על שנדחפתי עם הגיגי הבוקר שלי לתוך השאלות שלך, יערית, ועוד בזמן שאוהי טורח ועמל בגינה כדי להכין את ביקורכם בשבת הבאה...
פשוט חושבת על המורכבות שבעיניין מהרגע הזה ועד למימוש} איפה חוגגים
איך חוגגים
